באקו, בירת אזרבי'אן נמצאת בלב ערבה מדברית... ישימון צחיח יבש ליד הים הכספי, שבו נושבות רוחות קרות רוב ימי השנה.ערבה צחיחה ללא עצים, ורק אלפי מגדלי הקידוח הנטושים מצפון לעיר, מזכירים במשהו איזה יער עתיק שכאלו נשרף בלהבת אש קדמונית.
מישורים המשתרעים עד מעבר לאופק, אגמי מלח, נוף המזכיר במשהו את הרי הנגב שלנו...עשרות רבות של ק"מ ללא סימן ליישוב אדם. מרחבים אינסופים צחיחים וריקים. תחושה של בדידות מלנכוליה ושיממון.
רכס הרי הקווקז נמצא כמאה חמישים ק"מ צפונית לבאקו.
הדרך לשם ארוכה, רצופה מהמורות, וככל שמצפינים מתחילות הגבעות להתעגל להן להרים גבוהים יותר, הנוף נהיה ירוק והרחק באופק כבר אפשר לראות פסגות מושלגות.
הדרך מתעקלת במעלה ההר ואז מגיעים לאוכף ... ופתאום , אחרי שנמצאים בנוף המזכיר את הנגב, ואחר כך עוברים לנוף הדומה לגבעות הירוקות של יורקשייר או אירלנד, רואים מעבר להר... את הנוף השוויצרי הזה:
רכס הרי הקווקז: אחת ממערכות ההרים הגבוהות בעולם. בין הים הכספי לים השחור. הר האלברוז שנמצא בגבול בין גיאורגיה ורוסיה, ההר הגבוה בקווקז, מתרומם לגובה של מעל 5600 מ' . הרי הקווקז הם מערכת של רכסים המהווה גבול טבעי בין אירופה לאסיה. בין עולם הנצרות לעולם האיסלאם. בין מערב למזרח. המקום שבו קרא פרומתאוס תגר כנגד האלים והמציא את האש. עשרות רבות של עמים שחיים באיזור מזה אלפי שנים. יותר מארבעים שפות שונות, שרבות מהן לא דומות לאף שפה אחרת בעולם. אזרים וטורקים, טלישים, וצ'צנים, אוסטים, גיאורגים ארמנים,לאזים, ציגרלים, אג'רים, ואבחזים, יהודים הררים, יהודים גיאורגים, אינגוצ'ים ובני אדיגא ( הם הצרקסים המוכרים לנו שבאו לישראל באמצע המאה התשע עשרה לאחר שהאיזור נכבש על ידי הרוסים) ואפילו כפרים של גרמנים היו פה פעם. גרמנים שהגיעו לאיזור במאה השמונה עשרה והיום אין להם זכר כי סטלין שלח את תושביהם למקום אחר..
עזבנו את דרך המלך ונסענו צפונה אל העמקים בין ההרים. והכל היה צבוע בצבעי שלכת רכים ובאויר ריח סתיו.
ואז פתאום חסמו את הכביש, עדרים.. כבשים ועיזים ופרות, מאות ואלפים.....
ואחר כך שוב חסמו את הכביש עדרים אחרים.
סתיו ירד על ההרים. בבקרים כבר קופאים העשבים ומתכסים בקרח דק והפסגות הרחוקות כבר מכוסות בשלג והרועים עם הכלבים הקווקזים שלהם, דוחקים בעדרים ומובילים אותם אל העמקים שלמטה, שבהם ישארו ישארו בימי החורף הקרים.
ושם בין ההרים בגובה 2000 מטר. הכפר LAHIC
כפר עתיק מבוצר...ובו מתגוררים בין בני עם הלאזים. הדוברים שפה אחרת ורק לפני כמה מאות שנים, התאסלמו.
בסימטאות הכפר, תחושה שהזמן עמד מלכת. הבתים שונים כל כך בסגנונן מהבתים בשאר הקווקז. לא גגות פח מסולסלים אלא גגות רעפים אדומים והמון בנייה בעץ. ואת המיים שואבים ממי מעיין ובכפר תעלות , אמות מיים ושקתות בהם זורמים מיים קרירים.
כפר של בעלי מלאכה. אורגי שטיחים ובעיקר חרשי נחושת.
ומהאישה הזו שסרגה פוזמקאות מצמר , קניתי מטפחת צבעונית של פרחים. וקערת נחושת עתיקה.
והנה המסגד של הכפר.
וכמו במקומות רבים אחרים בקווקז. רוב הגברים, בעיקר הזקנים, פשוט יושבים להם בקרן רחוב וצופים במבט אדיש על הנעשה מסביב.
ושוב אנחנו בעמק המרכזי, בנתיב דרך המשי העתיקה. נוסעים מערבה לעבר גיאורגיה וכל העת רכס הרי הקווקז סוגר עלינו מצפון.
ושם בין ההרים, נחבאת עיר עתיקה, מהיפות בקווקז. SAKI . עיר שהייתה פעם עיר חשובה, שנוסדה לפני אלפי שנים בנתיב הסוחרים בין באקו לטיביליסי והלאה מערבה לעבר הים השחור.
מרכז חשוב של אריגת שטיחי משי ששימעם יצא למרחוק ומקום מושבו של חאן אמיץ, חאן חאסי קאלאבי, שבמאה השבע עשרה מרד בשלטון המלכים הפרסים, והקים לו חאנאת עצמאית בה שלטו הוא ובניו ביד ברזל כמעט מאה שנים עד שבאו הרוסים ב-1805 וכבשו את העיר.
בשנים בהם שלטו בני שושלת קאלבי בעיר הם הקימו ביצורים רבים והקיפו את העיר בחומה.
ובין החומות הם בנו להם בין1761 ל-1764 ארמון מופלא שכולו מצוייר ודומה למניפת זנב טווס צבעונית.
ארמון רב יופי החוסה בצילם של שני עצי דולב ענקים שניטעו ב-1560.
ארמון קטן ובו רק שמונה אולמות וכולם מצויירים ממסד עד טפחות בשלל ערבסקות, ניצני פרחים, צפורים מעופפות ומחזות צייד. בתיקרה ממעל נטיפים וכרכובי עץ מפוסלים וריבועי צדף משובצים והעיין מתאמצת לראות את הפרטים בין גודש הצבעים,שמערבלים כל כך את המבט עד שהראש מסתחרר. והעיין מחפשתקיר ריק, או איזה משטח בהיר שלא מצויר עליו דבר, ורק באחד החדרים הקטנים, ריבועים ריקים מוקפים במסגרת שחורה, ובין הריבועים רק ריבוע אחד מצוייר והשאר נשארו כך, כפי שהיו, ריקים, כיוון שמסיבה כלשהיא, הצייר האלמוני לא הספיק לציירם.
מחוץ לרחובות, איש זקן ולראשו מגבעת פרווה קווקזית ולידו משהו מיסתורי עטוף בשטיח צבעוני.
מה אתה מחביא מתחת לשטיח?
"משהו מעניין שלא ראית כמותו מעולם" צוחק הזקן בפה חסר שיניים... "אבל כדי לדעת תצטרך לשלם לי מאנאת אחד".
והזקן מסיר בתנועה דרמטית את השטיח הצבעוני וחושף זאב פרא חנוט שעיניו גולות פלסטיק אדומות מהבהבות בניצנוץ חשמלי.
פעם לפני שנים רבות מאוד, חיו באיזור בני עם קדום, האלבנים ( אלכסנדר מוקדון נלחם בהם אפילו, ואין להם כל קשר עם האלבנים בבלקן). בראשית המאה הרביעית לספירה , האלבנים התנצרוה - בערך באותה תקופה בה התנצרו גם שכניהם הגיאורגים והארמנים - ובמאה השמינית, הגיעו לאיזור הערבים המוסלמים ורבים מהאלבנים התאסלמו ורק הכנסיות שלהן נשארו עדות אילמת לזמנים אחרים.
הכנסיות האלבניות דומות מאוד בסגנונן , לכנסיות של הגיאורגים והארמנים ממערב. מבנים בצורת צלב וכיפה הבנויה בצורה יחודית שנראית כמו חרוט.
הנה כנסיה שנמצאת בתוך חומות העיר העתיקה ליד ארמון החאן. הכנסיה נבנתה במאה החמישית והיום יש בה מוזיאון המספר את חיי בני האלבנים בהרים.
והנה עוד כנסיה שנבנתה מעט מאוחר יותר, במאה השביעית, ונמצאת בכפר קטן מצפון לעיר שאקי, שנקרא בשם קיש.
לפני כמה שנים ערכה משלחת חפירות נורווגית דווקא, חפירות באיזור הכנסיה וגילתה שם שרידים של מקדש פאגני עתיק ואתר של קבורה לאנשים רמי מעלה.
אבל המראות האלה מענינים רק את התיירים. את בני המקום, שיושבים ממש ליד הכנסיה, מה שמעניין זה, מי ינצח במשחק השש בש.
בערב, הלכנו לישון בחאן שיירות עתיק, חאן סאראיה. חאן מהמאה השבע עשרה. בתקופה בה המסחר פרח בעיר היו עוד חמישה חאנים כאלה. פונדקים של לילה לסוחרים הרבים שפקדו אותה במסעותיהם בדרך לגיאורגיה ולנמלי הים השחור. בקומה הראשונה אורוות לבהמות ובקומה השניה חדרים .
בתוך החאן, בית תה... כמו פעם כאשר הסוחרים היו מסבים לעת לילה על דיוואן בין כריות ושטיחים ושותים תה חזק חריף, שהיה מתבשל על הסמובר במשך שעות.
בלילה היו כל הזמן הפסקות חשמל ואני ויצאתי מתוך החושך המוחלט אל הפאטיו האפל ונשמתי את אויר הלילה הקר. מסביב צללים רועדים , שקט ודממה, קירקור צפרדעים במרחק וגם יללות של תנים. ירח בהיר עלה בשמיים והשתקף לו בניצנוץ מיסתורי בבריכה שבפאטיו. אי שם הרחק בעיר, קולות של מנגינה מזרחית. מסיבת חתונה אולי. דלת נטרקת בקומה השניה וקול רגליים בטיפוף מיסתורי מהדהד בין המסדרונות . דלת החאן, דלת עץ ענקית עם חישוקי ברזל, נפתחה ומישהו יצא החוצה. דמות בלי פנים עטופה בברדס אפור שנעלמה מייד בין הסמטאות. יצאתי בעקבותיה לרחוב. קול של מואזין סילסל לפתע ואנשים החלו לפסוע בין הבתים. הבוקר הפציע אט אט והפסגות הרחוקות שבאופק מעל העיר ניצבעו בצבעים אדמדמים.
בוקר של יום חדש, היום האחרון שלי באזרביג'אן.
ולפני שנסענו חזרה לבאקו, אל המאה העשרים ואחת נסיעה קצרה להרים למראות של סתיו אחרונים
ואז חזרנו לדרך המלך והרי הקווקז צופים עלינו מרחוק.
ובדרך דוכנים הרבה לממכר חמוצים ואני התפתתי וקניתי כמה צנצנות וכולן כמעט נשברו לי בטיסה והכתימו את בגדי שבמזוודה,בשמן.
ובשדה התעופה כבר המולה ורעש ואזרים רבים רובם יהודים, מתגודדים בצפיפות בתור ליד מכונת שיקוף המזוודות , צועקים ,מתווכחים מתקוטטים עם פקידי המכס . טיסה לישראל וכל נוסעיה כמעט. אנשים ונשים לובשי שחורים, שיני זהב. מעילי עור, ראשים עטופים במטפחת אבל פה ושם כבר אפשר לשמוע פטפוטים בעברית...
זהו. הקסם נגוז...חזרנו לישראל. ציפי לבני לא מצליחה להקים ממשלה והבורסות מתמוטטות.
והרי הקווקז המיסתורים?... הם כבר התפוגגו להם וכל שנשאר , זה זכר המסע וכמה תמונות......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
