לאחר שכמעט שבועיים לא הייתי ליד המחשב, ראיתי התיחסות של הנץ למשהו שאמרתי באחת התגובות שלי באיזה שהוא מקום ( ואיני זוכר אפילו איפה). כפי שהנץ הבין אותי, אני טוען, שהנשים פיסיות יותר מגברים וניתן היה להבין מזה שאני חושב שהנשים יותר חרמניות . אז כדי להסביר טוב יותר מה כוונתי, הנה כמה מחשבות על ההבדלים שאולי קיימים בין גבר לאישה. מה שאנסה להסביר הוא די סכמטי ואפשר לומר גם סטראוטיפי . כאשר אני מנסה לצייר קוים לדמותו של "גבר" או "אשה" איני מתיימר לחשוב שקוי אופי אלה הם רק של גברים או של נשים. בסופו של דבר בכל גבר יש קוי אופי שניתן לקרוא להם נשיים ואצל הנשים יש קוי אופי גברים ולכן ההסבר שלי הוא רק כדי להבהיר כמה קוי התיחסות למציאות שלחלקם קראתי גבריים ולאחרים נשיים:
אולי כדי להסביר טוב יותר ננסה לדמיין מציאות פרהיסטורית שאולי לא הייתה קיימת מעולם. מציאות של גברים ונשים שחיים בחברה של ציידים ולקטים. בחברה זו חלוקת התפקידים והמשימות בין הגברים והנשים ברורה. הגבר יוצא לצייד והאשה אחראית לתפקוד השוטף של היום יום. גידול ילדים, הכנת האוכל, עיבוד העורות, נקיון המערה וכדומה.
במציאות כזו לכל אחד נדרשים תכונות פיסיות נפשיות ושכליות אחרות. הגבר הצייד צריך להיות מסוגל לרכז את כל כוחותיו הפיסים ,השכלים והנפשיים לרגע אחד של פעולה מדוייקת . כך בנוי גופו של הגבר, לשם כך יש לו שרירים, ומערכות הורמונליות שיודעות להפריש הרבה אדרנלין בשניה ממוקדת אחת כדי שיצליח לפגוע בדיוק ברגע זה - בריכוז מקסימלי של שריריו , מבט עינו הממוקד, תנועת ידו המדויקת וכדומה - בגופה של החיה הניצודה, בעיין של הממותה או בשכמותיה של האנטילופה.
ואז - זהו! הכל נגמר. רגע אחד של תחושות עילאיות של נצחון ( או דכדוך של כשלון) כל תכונותיו של הגבר מכוונות לכך שיוכל לתפקד בהצלחה ברגע אחד של צייד. רגע אחד של פיק ואחריו שעות וימים , לפעמים אפילו שבועות , של חוסר מעש , או לפחות מציאות שאין בה את אותם רגעים של תחושת נצחון ממוקדת.
האשה לעומת זאת ( באותה מציאות פרהיסטורית סכמטית וסטראוטיפית) בנוייה אחרת. אין לה מציאות חיים של פיקים ותהומות של שעמום. חייה של האשה הם עבודה מתמשכת וסיזיפית של נקיונות, טיפול בילדים, הריון הנקה והאכלה. מציאות שאם צריך לצייר אותה בגרף אז הגרף של האישה הוא מונוטוני הרבה יותר.
באופן פרדוקסלי כמעט ניתן אולי להשוות את המציאות הפרהיסטורית המומצאת הזו לחיי החרדים היום. הגבר אמנם אינו צד אלא עוסק באוננות אינטלקטואלית מתמשכת והאישה , מתעייפת לצדו בטיפול מתמשך בילדים ובבית לא פלא שנשות החרדים נראות כמעט תמיד כשק בלוי של תפוחי אדמה חבוטים ללא ניצוץ של חיות.
ההבדל הבסיסי בין גבר שגופו בנוי למשימת הצייד והאשה שחייה חיי עבודה מונוטונים יותר, בא לידי ביטוי גם במעשה המין והרביה. האורגזמה של הגבר כמוה כמעשה הצייד. רגע אחד קצר של אושר עילאי ולאחריו תהומות של ריק האישה לעומת זאת חווה אורגזמות ארוכות יותר ויכולה גם להגיע לספוק פעם אחר פעם. ( בגלגול הבא, אין לי ספק שארצה להיות אישה, גם בגלל שהנשים נהנות יותר - כך אני חושב - ממין וגם כדי לחוות את חוויות ההריון, הלידה וההנקה).
כיוון שחייו של הגבר הצייד הפרהיסטורי הם רצף מתמשך של נצחונות של רגע ,שביניהם יש תקופות ארוכות של חוסר מעש, הדרך היחידה שיש לגבר, לחיות מחדש את מתק הנצחון הוא או לנצח שוב ושוב - ולא תמיד זה אפשרי - או לנסות לשחזר את הרגע בתודעתו, במחשבות, בתכנונים לנצחון הבא, ברפלקסיות על חייו כצייד, בשירה על מעלליו, בספורים על מעשיו, בקיצור - חייו של הגבר הם נצחונות קצרים בעולם הפיסי ושעות ארוכות של חיים בעולם המחשבות. לכן הגבר הוא יצור אינטלקטואלי. הוא צריך לחשוב שוב ושוב על חייו ועל השגיו. יש בו מימד של חוסר ספוק מתמשך, תחושה מתמדת של ערגה לרגע הנצחון. משהו חסר לו ולכן הוא עורג אליו, מנסה לשחזר, להבין שוב ושוב בבמילים ובמחשבות משהו שבמהותו אינו ניתן להבנה כי תחושת הנצחון היא פיסית ולא ניתן לתרגמה למחשבות ומילים מדוייקות. אבל למרות זאת ממשיכים לנסות וכך נולדות המחשבות המתוחכמות, הרעיונות הגדולים, הספרות האמנות....
מיהו הגבר המוצלח באותה חברה פרהיסטורית? גבר שהוא צייד טוב. ואיך יודעים באותה חברת ציידים מיהו צייד טוב? כדי לדעת זאת צריך להיות נוכח במעשה הצייד אבל לא תמיד זה אפשרי ובחברה אנושית צריך קודים, המבחינים בין האנשים השונים ולכן לגברים יש מדים. אלמנטים פיסים שהגבר עוטה על עצמו כדי להצהיר - בשפת הקודים של החברה שבה הוא חי - שהוא גבר מוצלח. בחברת הציידים הגבר יעטה עור של ברדלס יפה או יענוד קולר של שיני נמר וכל מי שיסתכל עליו - גם אם אינו מכיר קודם לכן את אותו צייד - ידע מייד שמדובר בגבר מוצלח. אישה שמחפשת לעצמה בעל ואב פונטנציאלי לילדיה תחפש במבטה גברים העונדים את אותם המדים שבחברה שלה מציינים גבר מוצלח בחברת הציידים יהיו אלה שיני הנמר ובחברה מודרנית חליפה של ארמאני , מכונית מפוארת, עט מונבלאן. או אם מדובר בחברת ערסים ,בגורמה של זהב גדול או במוסיקה רועשת הבוקעת מהאוטו....תמיד , תמיד ואפילו בחברות המודרניות, לגברים תמיד יש "מדים" ומדים אלה מבחינים בין הגברים המוצלחים ולאלה המוצלחים פחות.
ומה באשר לנשים? לנשים אין מדים. אישה הרוצה להצהיר כלפי העולם שהיא אישה מוצלחת לא תלבש מדים ( אלא אם כן היא פועלת בזירת פעולה של גברים ואז לצורך העניין היא צריכה לתפקד כגבר, למשל אישה שהיא מנהלת עסקים או עורכת דין וכדומה). במישור הרגיל של שדה הצייד בין המינים הגבר יתהדר במדיו ואלו האישה תבליט את האלמנטים הפיסים של נשיותה. הגבר ילבש חליפה יפה או חולצה אופנתית או יענוד שעון יוקרתי , האישה תחשוף את שדיה , תנעל נעלי עקב המבליטים את קרסוליה, תאפר את עיניה ושפתיה וכו' . כך בחברת ציידים פרימטיבית וכך בחברה מודרנית. לא השתננו. הגבר צריך מדים. האישה מבליטה את נתוניה הפיסים. גבר שיש לו מדים יפים הסיכוי הוא שיהיה מפרנס טוב ושהוא חכם ושיש לו גנים טובים להעביר לדור הבא. אישה שנראית סקסית, הסיכוי הוא שתהיה ולדנית טובה. אנחנו כבר איננו ציידים פרימטיבים אבל במישור התת הכרתי אנו עדיין מסתכלים על המין השני כפי שהסתכלנו לפני עשרות אלפי שנים ,כשעוד היינו במערות.
ולכן האישה היא המין הפיסי והגבר הוא המין האינטלקטואלי. האישה חווה את המציאות באופן פיסי. הנקה , עבודה, שגרה של יום יום מתישה. הגבר מנסה כל פעם מחדש להשיג עוד נצחון רגעי בשדה הצייד וכשזה לא קורה הוא שקוע במחשבות על רגע התהילה שהיה ועל רגע התהילה שאולי עוד יהיה.
האם נשים לא יכולות להיות אינטלקטואליות, לחשוב על מציאות חייהן, לשקוע ברפלקסיות, לתפקד כמו ציידים?. בודאי שכן, ובחברה מודרנית שבה אין כבר חלוקה ברורה של תפקידים בין גברים ונשים , עוד הרבה יותר.
קוי המתאר להבדלים בין הנשים לגברים שציירתי הם כמובן סכמטים. גבר יכול לפעול כמו אישה ואישה יכולה לפעול כמו גבר. אבל כאמור, גם היום, כדי שנוכל להבין - במבט בלבד - מיהו הגבר המוצלח - אנו צריכים להבין את הקוד הסמיוטי של החברה שבה הוא פועל ואז נוכל לפענח את מדיו. המבט של הגבר על האישה, הוא אחר, במקה זה אין צורך להבין כלום. אין כל מימד אינטלקטואלי או קודים חברתים שצריך לפענח. אישה זו אישה, והמבט עליה הוא נקי וחף ממחשבות. בחינה של חמודותיה וחמוקיה. משיכה פיסית. וזהו. אנו ממשיכים להיות צידיים. הנשים ממשיכות להיות ניצודות.....ולכן הנשים הן המין הפיסי יותר. גם היום. ואולי זה דווקא להפך. אנו הגברים אנו המין הפיסי כי המבט שלנו מתמקד באלמנטים הפיסים של האישה ודווקא האישה היא הייצור המעודן יותר כיוון שכאשר היא מתבוננת בנו ובמדים שאנו עוטים עלינו היא צריכה לפענח אותנו, קרי , לחשוב מי אנחנו. זאת אומרת לחשוב? אז האישה היא אולי המין החושב יותר? אולי...
אבל הבדל אחד הוא בכל אופן בסיסי. הגבר חייב שוב ושוב לחוות את תחושת הנצחון של הרגע. לומר לעצמו כל פעם מחדש. אני גבר מוצלח . גם היום פגעתי בעינה של הממותה, עדיין אני מסוגל לתפקד. גם היום נצחתי בבורסה, הצלחתי לזיין עוד אישה, הגדלתי את חשבון הבנק שלי. צברתי עוד כח וכו' וכו'.
אני חושב - ואולי יהיו נשים שלא יסכימו איתי - שלנשים אין תחושה כל כך אינפנטילית של הישגיות, של רצון תמידי לנצח, להוכיח , להיות הטוב ביותר.
ומה באשר לרגשות. לתחושות של אהבה. הגברים רוצים יותר רק לזיין והנשים רוצות להתאהב? ייתכן , אבל זהו כבר נושא לדיון אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
