האם כך הסתיים הספור שלי על הדרקון? יתכן שהייתי צריך לסיים אותו כך אבל אני זוכר שהסיום היה שונה, אך איני מסוגל להזכר מה בדיוק כתבתי. משהו על זקן פתטי אבוד בזכרונותיו, החוזר שוב ושוב בבכי על שמה על אישה, זקן שהכל שכחו מקיומו החי במערה נידחת בהרים הרחוקים או אולי בבית משוגעים? איני זוכר מה היה הסיום ואני זוכר רק שלא אהבתי את הסיום ונשארתי תקוע בין השורות הלא ברורות, ממש באמצע משפט. מצב לא ברור, סבך של סתירות וספור שלא ידע כיצד להגמר וכך הוא נשאר לתמיד, ללא סיום ברור, ואחר כך הוא נעלם ואחר כך הפסקתי לכתוב . היתכן שהיום כשאני כותב אותו עכשיו מחדש מעלה אותו באוב מתוך זכרונותי הוא קם לתחיה ולו באופן חלקי?
לפני כמה ימים כשהייתי אצל הפסיכולוג שלי,נזכרתי פתאום באותו עובר שלא נולד בסיפור שלא הסתיים ואחר כך נעלם וסיפרתי את הספור לפסיכולוג. כאשר הוא שמע אותו הוא אמר בפליאה: "אבל זה ספור כל כך יפה" ומיהו הדרקון? שאלתי אותו. "הדרקון הוא מטפורה לאמא שלך", ענה, "ואתה אינך יכול להרוג אותה... הדרקון מייצג את הכלא שבו אתה נמצא את הכלובים של חייך , המחויביות שאתה מדחיק.....וכדי שתשיג את חרותך אתה צריך להרוג אותו".
לא! סירבתי לקבל את הפירוש הזה.... הדרקון הוא סוד השירה, הדרקון הוא הפרח שבתוכי, היצריות הבוערת בתוכי , חלומותי . הדרקון הוא השמש הרחוקה במערב שתמיד אני רוצה ללכת לקראתה ואף פעם איני מעיז. הדרקון הוא האהבה שנשארת תמיד בלתי מושגת...
הפסיכולוג שלי נשאר נחוש בדעתו." הדרקון הוא לא אחר מהאמא שלך"...
כמה ימים אחר כך החלטתי לכתוב את הספור או אולי להמציא אותו מחדש. אחר כך שלחתי לפסיכולוג במייל את הספור כדי שיקרא אותו והפעם במלואו. כאשר נפגשנו שוב שאלתי אותו: קיבלת? קראת? והוא חייך וענה "אתה יודע, אחרי שקראתי את הספור כפי שנכתב גם אני איני מסכים כל כך עם הפסיכולוג שלך. נראה לי שהוא טועה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
