טנגו אחר

ביום הראשון שלי בפריס מצאתי אהבה ובאותו יום איבדתי אותה

(הפרק הקודם)

ביום הראשון שלי בפריס מצאתי אהבה ובאותו יום איבדתי אותה. באותו יום היה הכל אפור מסביב וזרזיפי גשם דק טורדני הרטיבו את הרחובות. החלטתי ללכת למוזיאון הלובר. באותו זמן עדיין לא נבנתה הפרמידה המרהיבה מזכוכית שיש שם היום והמוזיאון היה מבוך אינסופי של מסדרונות שקל היה לטעות בהם. בשעה חמש אחרי הצהריים הייתי באולם נשכח שלא היה בו איש, אפילו לא שומרים.  לפתע הרעימו רמקולים והודיעו שהמוזיאון ייסגר בעוד עשר דקות.  התחלתי לרוץ במסדרונות הריקים ולחפש דרך החוצה.  באחד האולמות נתקלתי באישה יפה כהת עור, עם תלתלים שופעים של אפרו ועינים מלוכסנות אסיאתיות. האישה רצה בכוון הנגדי לשלי. " את יודעת איך יוצאים מפה" שאלתי בצרפתית? האישה עיקמה את שפתיה באי הבנה ושאלה אם אני יודע אנגלית. כמובן שידעתי אנגלית.  עניתי לה. מסתבר שגם האשה חיפשה כמוני דרך החוצה. חיפשנו ביחד וכמה דקות לאחר מכן כבר היינו בחוץ אבל אז כבר היינו חברים. החיבור ביננו היה מיידי.  קראו לה קורה ג'ין והיא הייתה מניו יורק. אמה הייתה אפרו אמריקאית ואביה היה פיליפיני והיא ביקרה בפריס בפעם הראשונה. המשכנו לטייל יחדיו במורד הסין ולאחר מכן הזמנתי אותה לארוחת ערב ברובע הלטיני. בסופו של הערב מצאנו את עצמנו על ספסל מתכת מסולסל  קטן לשפת הסין, בדיוק במקום שבו הנהר מתפצל לשניים ועוקף את ה-IL DE LA CITE משני הצדדים.  הלילה עטף אותנו בקסם מיסתורין. מידי פעם עברה בנהר ספינת תיירים והאירה אותנו  באלומות של אור זרקורים בוהק . פעם אחת שמענו את המדריך בסירה מסביר באנגלית לקבוצה " הסתכלו לשם אל הגדה שממול תראו את הזוג הזה שם, אתם מבינים עכשיו מדוע קוראים לפריס עיר האוהבים? " למשמע דבריו פרצנו בצחוק. היה לקורה ג'ין צחוק של פנינים קסום ואני חשבתי באותו רגע שהיא האישה היפה בעולם.  " אז מה, קורה ג'ין" חייכתי לעברה שוב, אנחנו אוהבים בפריס?." קורה ג'ין חייכה בחזרה ולא היה צורך במילים נוספות, שפתינו קרבו לנשיקה . עורה של קורה ג'ין להט , ליטפתי את כתפיה הצרות והיא רטטה מהתרגשות.  הייתי עם נשים רבות בחיי, עם רובן זה קרה לאחר מכן, אבל אני זוכר את אותו לילה על  גדת הסין, כלילה הרומנטי בחיי.  האם הייתה זו  פריס? או האור הרך של ליל סתיו וזרקורי ספינות התיירים?  האם היו אלה ערפילי הלילה שעטפו אותנו בין עצי הדולב הגדולים שכבר עמדו בשלכת או הספסל הקר שעליו  התלטפנו בחדוות גילוי מכשפת?  היינו מאושרים. חיפשנו אהבה בפריס – כמו בסרטים – ומצאנו. היה ברור שבימים שנשארו לנו בפריס, נטייל בה יחדיו.

השעה הייתה מאוחרת, עזבנו בחוסר חשק את הספסל והלכנו מחובקים לעבר תחנת המטרו.  בכניסה לתחנה הסתכלה קורה ג'ין על מפת המטרו כדי לבדוק את מסלול נסיעתה. הנה לשם אני צריכה להגיע. האם היה זה לפונט סנט אואן או למארי סנט אואן?שתי התחנות   היו קרובות זו לזו ממש לפני התחנה הסופית של הקו בפורט גלינאקור . קורה גי'ן היססה לרגע ולא זכרה באיזה מהן היא צריכה לרדת.  קול מקרופון נשמע בחלל התחנה. "קהל נכבד, אנא הזדרזו הרכבת האחרונה יוצאת בעוד דקה". השעה הייתה0050 .  חלל התחנה הגדול היה כמעט ריק/ מהר קורה ג'ין, אם לא תזדרזי תפסידי את הרכבת!. קורה ג'ין רצה במורד המדרגות , נכנסה לאחד הקרונות ומייד לאחר מכן נסגרו שתי הדלתות והרכבת החלה לנסוע. אוי ! נזכרתי לפתע בבעתה, אין לי את הכתובת והטלפון של קורה ג'ין. שכחנו להחליף כתובות.  אין לי את הטלפון שלך צעקתי לעבר הרכבת המתרחקת . קורה גי'ן השיבה לי בתנועת ייאוש. "מחר, ב-1400 אחכה לך בכניסה ללובר"  צעקתי בהיסטריה מנסה

לגבור בקולי על שקשוק גלגלי הרכבת שהתרחקה במהירות ונבלעה במנהרה.                 

האם הספיקה  קורה ג'ין לשמוע אותי?

המשך יבוא

זהן המקום שבו ישבנו, בלילה תחת העצים האלה ליד הגשר העתיק Pont Neuf

התמונה המפורסמת והרומנטית ביותר בפריס, "הנשיקה של הhotel de ville " צולמה  ב-1950   על ידי אחד מגדולי הצלמים במאה העשרים, Robert Doisneau על רקע בית העירייה -. תמונה שהיא מיתוס בפני עצמו . התמונה שהיא אולי הדימוי פאר אקסלנס של אהבה בפריס.   .  האישה שבתמונה עדיין בחיים ויש לה עותק של התמונה בחתימת הצלם, רק לפני כמה שנים נחשפה זהותה. עד אז עשרות גברים ונשים טענו שהם הזוג שבתמונה.