טנגו אחר

כמה מילים על הפוסט הרומנטי האחרון שלי, הספור האחרון על קורה ג'ין בפריס, איך שמצאתי אותה איך שאיבדתי אותה ואיך שמצאתי אותה מחדש.

לא כל כך נוח לי עם הספור הזה. נכון הוא רומנטי להפליא אבל כל כך קיטשי. ממש הפי אנד סכריני.

אבל מה לעשות, זה מה שקרה בדיוק. אני נשבע.

אם הייתי צריך להמציא את הספור כמו סופר אמיתי, בחיים לא הייתי מסיים אותו בדרך כל כך קיטשית

זה נוגד את כל אמות המידה של טעם טוב באמנות שאני חושב שיש לי.

אבל לא יכולתי לסיים בדרך אחרת, כי זה מה שקרה.

אולי ניתן למצוא נסיבות מקלות לעודף הסכרניות בכך שרגע הפגישה המחודשת המאושר בפריס אולי היה מבחינה מסויימת הפי אנד אבל החיים לא נגמרו שם.... וגם לא מערכת היחסים עם קורה ג'ין...... ובסוף זה לא היה בכלל הפי אנד, כלל וכלל לא. אם אכתוב יום אחד את ההמשך יוכלו הקוראים לדעת מה קרה, ואם לא אז כתבתי את זה פה ובינתיים מי שרוצה המשך לאותם ימים רחוקים בפריס מוזמן לקרוא ספור שמבוסס על חוויות שקרו כמה ימים לאחר מכן וכבר פורסם בבלוג שלי מזמן ( ולדעתי היה ראוי ליותר קוראים, אבל אולי עתה כשמתחילים להכיר אותי יותר......ספור על מקריות ורז  בכיכר ועל נס שנעשה לי. זהו לדעתי הספור הטוב ביותר שכתבתי ואם אפרסם באמת פעם ספור ( ולא רק בבלוג) נראה לי שזה יהיה הספור הראשון