טנגו אחר

 היום הגעתי דרך קישור באתר    לסקר הירידות של אפרודיטה.

אולי בגלל שאני מאוכזב מעט  על שיש לי מעט קוראים, או לפחות מעט מגיבים, ואולי בגלל שהבטחתי לכתוב היום פוסט סקסי יותר, אנסה לענות לסקר הזה.

החלטתי לענות עליו פה ולא בתוך האתר של אפרודיטה בפרק התגובות, בגלל שכשנכנסתי לשם, ראיתי שיש כבר כמעט שלוש מאות תגובות ( ועכשיו מן הסתם ,  בטח יהיו 1000  ואולי  יתווספו עוד כמה בגלל הפוסט שלי),  אין לי כל כך חשק להיות התגובה ה-445  למי בכלל יש סבלנות לקרוא כל כך הרבה תגובות. אני דווקא ניסיתי והתייאשתי בערך אחרי כ-100. הספקתי להתרשם שהרבה גברים אוהבים לרדת. שהנשים מופתעות שיש הרבה גברים שאוהבים לרדת ובנוסף לכך, רוב התשובות של אלו שנענים לאתגר, חוזרות על עצמם ( מה הפלא בסופו של דבר, לשון זה לשון, גבעת ונוס זה גבעת ונוס, עם כל הגיוונים, כמה הבדלים כבר אפשר להמציא. על ענינים שהם כה מיכנים וקשורים לאברים, מירקמים, טעמים, ריחות, שפשופים, נוזלים וכו').

קצת הפתיעה אותי הגישה הכל כך ענינית. כאלו שהתשובה נמצאת שם. אני חשבתי שהנשים סקרניות  ורוצות לדעת את המנגנונים הפסיכולוגים המורכבים שבנפשו של הגבר היורד ולא כל כך  מתענינות בהסברים הטכנים אבל כנראה שטעיתי. הרבה נשים נהנו  מאוד מההסברים המפורטים.

אז מה התשובה שלי? ( תחילה התשובה המיכנית כמו האחרים, אחר כך  אולי משהו אחר ולכן אם אני קצת משעמם כמו המגיבים האחרים, אפשר לדלג ישר לפיסקה הבאה):

• לשאלה אם אני אוהב לרדת – מאוד.
• אם אני משקיע בירידה – מאוד ומעדיף להמשיך עד שהפרטנרית גומרת, אם כי לעיתים קרובות דווקא הפרטנרית לא רוצה להמשיך עד הסוף ומאיצה בי לחדור לתוכה.
• מה עובר לי בראש בזמן הירידה? זו כבר שאלה מורכבת. כאן  מתחילים להתקרב לפסיכולוגיה. על מה שעובר לי בראש אפשר לבד לכתוב פוסט. אומר רק, שככל שאני יותר בתחושה שאני עושה אהבה ופחות בתחושה של מזיין, עובר לי פחות בראש. כשאני ממש עושה אהבה אז אני בהיי מיסטי של אחדות נפשית עם האישה ( ועם האלהים והנצח) ולא ממש חושב. ככל שזה יותר סתם זיון, אז אני חושב יותר ולפעמים אפילו מפנטז על אחרות. סך הכל רק אני עובד והשרביט שלי נח לו ולפעמים ללא תעסוקה ואם  המלאכה מתארכת צריך לשמור על גירוי ואת זה הראש והמחשבות עושים הכי טוב.
• האם חשובה לי מידת ההנאה של הפרטנרית בסולם 1 עד 10. חשובה ביותר – 11.
• האם אני אוהב את הטעם המרקם? שאלה דבילית כשאוהבים מישהו ממש, או סתם מרגישים שהוא מוצאת חן בעינייך, זה לא ממש רלבנטי. כמובן אם יש בעיה היגיינית זה ספור אחר.
• מתי מחליטים להפסיק – כשמתחילים להשתעמם, כשמתעייפים, כשזה נהפך למיכני, לשיעור כושר עם הלשון. בקיצור, כשמגיעים למצב שכבר אין את התחושה העילאית של היחד ומתחילים להרגיש , מה אני עושה פה למטה ?.....מה שאעשה, מדורה כבר לא תהיה פה.
• אקסטרות? – עוד שאלה טפשית. אפשר , יש, אבל מה זה משנה כל כך.
• חשוב שיהיה שעיר או מסופר? – לפחות אצלי לא ממש משנה, אבל אני קצת אחר מהבחינה הזו לפעמים רעמת שיער ממש לא מסופרת ( ואפילו בבית השחי) יכולה ממש לגרות אותי, באיזה שהוא אופן, זה הופך את האישה לחייתית יותר ואם היא חייתית יותר, אז היא מינית יותר.

אוקי, עד כאן תשובתי לסקר , שאינה שונה מן הסתם מהתשובות של האחרים. אז מה יש לי להוסיף  מעבר לכך?

הדבר החשוב ביותר כאשר יורדים לאישה, הוא ההקשבה והנתינה ( בעצם בכלל במעשה המין אבל כשיורדים אז הגבר באמת נמצא "נטו" שם, לתענוגה של האישה).

פשוט צריך להקשיב, פשוט צריך לרצות לתת את כולך עד הסוף. בשבילה ואם אכן עושים זאת, היא מרגישה זאת ומגיבה בהתאם.

ואם יש מזל, והאנרגיות זורמות ויש את התחושה הקסומה של להיות ממש ביחד ׂ(ולא חשוב אם היא מבוססת על משהו אמיתי או על אשליה, כמעט תמיד זה בכל אופן אשליה) אז זהו סוג של דיאלוג ללא מילים, של אנרגיות  מיסתוריות שזורמות וככל שהן יותר זורמות, יש תחושה של שיחה, דיבור במגע , ללא אינטלקט, ואז מרגישים כיצד הגחלים הופכים לגיצים וכיצד הגיצים משתנים ללהבות עד שהאש הגדולה מיתמרת לה מעלה מעלה  בפיצוצים ירוקים, כחולים אדומים ואתה מרגיש שאם רק היה אפשר, היית רוצה להיכנס אל תוך מאורת האופל הרותחת הזו של אמא אדמה, להיכנס אולי חזרה לרחם. להיכנס ולהתכנס בתוך הפתח הקטן  לפלס לך דרך  מעבר לשער המיסתורי  שמאחוריו יש חלל קוסמי אדיר, חושך מוחלט שהוא חושך  וגם אור.

עד הביג בנג שבו הכל  התחיל ובו הכל נגמר, ללא התחלה ללא סוף.  הביג בנג שלה, וגם שלך. 

 הכרת התודה שהבאת אותה לשם. השמחה שבנתינה.

הרגשת היחד.

פעם אחת הייתי עם אישה שכזה קרה לה, היא בכתה בכי כה חזק. ולרגע אני, שכה רציתי להתכנס ברחמה, הרגשתי שדווקא היא, באה באמצעותי, בעזרתי, לעולם ונולדה מחדש. ואולי נולדה בפעם הראשונה.

ואחר כך,  כאשר פשוט ליטפנו זה את זו,  במגעים עדינים במבטים, בחיוך, היינו עוד יותר ביחד.

ולכן, אומר, שאם אני אוהב לרדת לאישה ואם אני אוהב לרדת לאישה מסויימת, זה לא בגלל המירקם או הצבע או הטעם או הריח או אם היא מגולחת או מסופרת ואפילו לא אם היא יפה או מכוערת, אלא בגלל שאני מרגיש שכאשר אני יורד לאותה אישה, יש לי את התחושה שהיא באמת זורמת איתי, כיוון  שהיא נשרפת איתי, כיוון  שהיא מגיבה לי,  כיוון שהיא מתפתלת כנחש, כיוון  שהיא גונחת וזועקת בקולות קמאים חייתים, כיון שהיא שורטת כחתול, כנמר ערבות מיסתורי שעיניו רושפות אש,  כיוון שהיא רועדת ורוטטת וכמעט מתפרקת לגורמים, מתפוצצת כמעט   ואינה יכולה יותר להכיל את התענוג ובוערת כולה, כמעט מתה לי בין הידיים והלשון ואולי באמת היא מתה מעט באותן שניות, נמצאת במקום אחר, כה רחוק ובו בעת כה קרוב.

וכיוון שהיא נותנת לי את התחושה שאם זה קורה לה, זה קורה לה בגללי .

ועל כן אנו כל כך ביחד

ועל כן אני איני לבד

וגם אם זה רק לרגע....אלה הרגעים הכי אמיתים בחיים

ומי שתתן לי את התחושה הזו, ארד לה בשמחה ואם אוכל,  פעמים נוספות ואם אפשר,  אולי  אפילו לתמיד.