בחלום שלי אני נשאב יותר ויותר אל העולם הוירטואלי. העולם הזה מתחיל להיות ממשי יותר ויותר וכל פעם שאני חוזר ממנו לחיים האמיתים , הכל מסביב נראה כה אפור וסתמי.
שוב ושוב כשאני משוטט בעולם הוירטואלי שלי ( ולעיתים גם בעולמות וירטואלים של אנשים אחרים) אני נתקל בזיין שלי. הוא מעצבן אותי, אני רוצה לכתוב על דברים אחרים. אני רוצה למחוק את הזיין שלי מהעולם הוירטואלי. איני מוכן למחוק אותו לחלוטין, למרות הכל הוא יקר לי, אבל אני רוצה הפוגה ממנו לזמן מה. אני רוצה לחלום חלומות מסוג שונה, לזכור מחדש חיים אחרים. כיוון שכך, אני מחליט להוציא אותו לזמן מה מהמחשב, מגלריית הקסמים הוירטואלית שבה אני מפליג בשבועות האחרונים ,במסע קסמים שלוקח אותי כל פעם למחזות רחוקים יותר, בזמן, במרחב, בתודעה.
אני שם את העכבר על סימן המספריים שבסרגל הכלים ומוציא אותו משם. עכשיו יש לו קיום רק בתוך קרבי המחשב, בתוך הלימבו של האותות האלקטרונים האינסופי. עכשיו הוא יפריע לי פחות.
אי אפשר להשאיר אותו שם בין מליוני הניצוצות החשמלים צריך להניח אותו באיזה מקום. אני עושה פעולת "הדבק" פתאום הזיין שלי קופץ אלי לתוך המציאות האחרת, המציאות שמחוץ לוירטואליה. הזיין שלי נופל מהמסך אל השולחן ומתחיל לפרפר על השולחן. אני מביט בו בבעתה. ועכשיו? מה עושים עכשיו ? אי אפשר להשאיר אותו על השולחן. קצת משונה להסתכל על הזיין שלי מנקודת מבט כזו? הזיין שלי נראה כמו נקניק מאורך , תפוח, עורקיו בולטים, פועמים, העטרת שבראשו מבהיקה. היכן אפשר להסתיר אותו? אני נוטל אותו בידי והוא ממשיך לפרפר. איזה הרגשה משונה, הזיין שלי קר וחלק אבל כשאני נוגע בו אני מרגיש כאלו נגעתי במוט ברזל מלובן. קשה לי להחזיק בו והוא ממשיך לפרפר. אני מכניס אותו לאחת המגרות אבל הזיין שלי במגירה, עושה קולות מחאה , מפרפר כדג שחוט בתוך המגירה ומתנגש בדפנותיה. מישהו עוד יכול לשמוע אותו. אני נכנס ללחץ , פותח את המגירה . הפעם איני ממש מחזיק בו בידי אלא עוטף אותו בנייר מגבת . אני לוקח אותו לשירותים, זורק אותו לאסלה ומדיח את המיים. הזיין שלי נעלם.
אני נבהל פתאום, מה עשיתי? ועכשיו? איך אמצא אותו שוב?
אני רץ מבוהל למחשב וממהר ללחוץ על האייקון של "הדבק" . אולי הוא יופיע עוד פעם? כלום לא קורה. אני לוחץ שוב ושוב בהיסטריה. שום דבר לא נופל מהמחשב לשולחן.
פתאום אני מרגיש הרגשה משונה, אני נוגע בחלצי, אין שם כלום. נעלם! הזיין נעלם! אין לי זיין! הזיין הוירטואלי שלי, שנעלם במעמקי האסלה, לקח איתו גם את הזיין האמיתי. ואולי הזיין הוירטואלי שלי היה דווקא הוא הזיין האמיתי? ואולי אף פעם לא היה לי זיין אמיתי אלא רק זיין וירטואלי? או אולי היה לזיין שלי קיום רק כל עוד הוא היה קיים גם בוירטואליה, בפנטסיה, בזכרון, במחוזות החלום?
אני מתעורר בבעתה רועד, זיעה קרה בכל גופי. אני נוגע בחלצי. . האם הוא עדיין שם...?.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
