יש בפריס רחוב מעניין ושונה, פובורג סן אונורה שמו . פעם ,לפני הרבה מאוד שנים, לייד הרחוב, היה השוק הסיטונאי הגדול של פריס. שוק הירקות והפירות והבשר. השוק הזה כבר לא נמצא שם והיום פועל שוק אחר מודרני וגדול יותר מחוץ לפריס. במקומו הוקם מרכז מסחרי יפה שרובו נמצא מתחת לפני האדמה Les Halls שמו . כאשר השוק הסיטונאי היה עדיין שם, הייתה לידו,מטבע הדברים, פעילות ערה של זונות ולקוחות ( שהונצחה בין השאר בסרט החביב, "אירמה לה דוס" עם וולטר מתיאו ושירלי מקלין). השוק כבר עבר למקום אחר אבל הזונות נשארו ברחוב פובורג סן אונורה. לא צריך פירות וירקות כדי שתהיה סיבה להזדקק לשירותיהן.
הרחוב נמצא במרכז פריס והתנועה בו מתנהלת לאיטה בין רמזור לרמזור. שני בלוקים אולי שלושה , בתים קטנים ישנים, רובם בתי מלון זולים לשעה ועשרות אולי מאות זונות המחפשות קליינטים . נשים מכל הצבעים, שחורות, צהובות, לבנות, אדומות, רובן כמעט ללא בגדים. חמוקיים ושדיים מוצגים לראווה לעין כל . חורף או קייץ הזונות עומדות שם כמעט ללא בגדים, חושפות לכל עבר, גופות פנטסטים, שלא רואים בדרך כלל אצל נשים אמיתיות. ואולי חלק מהן אינן כלל נשים אלא גברים קוקסינלים.
יום אחד נסעתי ברחוב , התנועה זרמה לאיטה, הרמזור היה קצר מידי. הנהגים איבדו סבלנות וצפרו מידי פעם. בצידי הרחוב הזונות של פובורג סן אונורה. איזה סחורה, כל כך הרבה שדיים קופצות, רגלים מחוטבות להפליא, ישבנים קופצים, מחשופים וולגרים, עיניים רומזות. כן העיניים האלה. בעיה.... כל פעם שבחנתי אישה מסויימת ונהנית מחמודותיה, היו העיניים של אותה אישה קולטות את מבטי, מחייכות ומרמזות בקריצה – בוא... אולי..... ואני הייתי מסב מייד את מבטי במבוכה, כאלו זה לא בסדר שאני מסתכל, מתבונן בכל אותו יופי נשי. פיסי.
הזיין שלי עמד כמובן והיה כה קשוי שממש כאב. לראות את כל אותן שדיים יפות ועור חשוף חלק כה קרוב, ממש בטווח נגיעת יד. עיצבן אותי שעומד לי. דומה שהזיין שלי פעל באופן אוטונומי, זרמים חשמלים בלתי נראים זרמו מהגופות האלה אליו וכאלו משכו אותו בחוט למצב של התרוממות. למה עומד לי הזיין? מה יש פה באויר? אנרגיה מינית? אנרגיות של פיתוי? מה שאני רואה זה משהו פיסי לחלוטין, גושי בשר, מהויות אורגניות. לא ייתכן שיש אנרגיה מינית באויר. הזונות האלה זה הדבר הרחוק ביותר בעולם מאנרגיה מינית. רובן אם לא כולן, בכלל שונאות מין, בטח לא נהנות ממין, לפחות לא עם הקליינטים. אם הן שולחות אלי אנרגיות זה לא בגלל שהן חושקות בי כגבר , אלא בגלל שהן רוצות לשכב איתי, בגלל שהן רוצות את כספי.
אין בינינו אנרגיות של פיתוי אמיתיות. רצון להתחבר בין גבר ואשה, דרך הגופות אל הנשמות.
אז למה עומד לי?
תעלומה? לגוף יש רצונות משלו. אם הראש והנשמה הולכים אחריו זה כבר ספור אחר.
באותו ערב אולי במקרה ואולי לא במקרה, שוב אני בוחן בקפידה גוף ופנים של אישה. היה זה במטרו בשעת השיא של הצפיפות , כאשר האויר בקרון דחוס ומחניק ומעופש מצפיפות מזיעה. גופות הנוסעים לחוצים זה אל זה. המבטים עייפים, סוף יום עבודה כל אחד מכונס בתוך עצמו ורוצה כבר להגיע לסיים את היום ולהגיע הבייתה.
עמדתי והתנדנדתי עם גופות הנוסעים האחרים, אזני חרשות קמעה משקשוק גלגלי הרכבת. התבוננתי באנשים. אני אוהב להתבונן באנשים במטרו. ככה עובר לי הזמן מהר. אני בוחר לי פנים של גבר או אישה מענינים ומנסה להמציא את הספור שלהם. באותו יום היה המטרו כל כך צפוף שיכולתי להתבונן רק בפני האישה שישבה מולי על הספסל . אישה בגיל העמידה ארבעים או חמישים. גובה ממוצע . בגדים חיוורים אפורים כמעט. שתי שקיות ניילון של גלרי לאפייט. כמה קמטים חרצו את פניה, אבל קשה לומר שהייתה ממש מקומטת. עיניה עייפות, האיפור מהבוקר כבר כמעט ונעלם. שער יבש וללא ברק. לא רזה לא שמנה, לא יפה לא מכוערת, אישה עובדת מצויה. שהחיים שלה אינם קלים. מין עכברונת כזו, מהוהה, בנאלית, מישהי שיש כמוה אלפים , מאות.רוב האנושות כזו. ללא ייחוד, ללא עניין. לכל אחד יש ספור, כל אחד הוא אדם בפני עצמו, אבל רוב הספורים כל כך דומים, כל כך משעממים.
מה הספור של האישה הזו? התבוננתי בה בקפידה וניסיתי להמציא אותו. האישה לא הבחינה במבטי החודרים כיוון שהייתה שקועה במחשבותיה כמעט ישנה, עיניה נעצמות מידי פעם. אישה בתוך עצמה.
לא הצלחתי להמציא את הספור של האישה הזו. היה לה אולי איזה ספור משלה, אבל מה כבר יכולים להיות החיים הבנאלים של האישה המהוהה הזו. יכולתי להמציא ספור על אישה עובדת, בעל משעמם, שלא ממש מבין אותה, משכורת דלה, ילדים מעצבנים בגיל ההתבגרות, חלומות שכמעט נשכחו שהיו לה אולי, כאשר הייתה בגיל ההתבגרות ועיניה עדיין היו יפות ונוצצות כברק. אולי אפילו כתבה שירים במחברת. איבדה את בתוליה בגיל 19 בעלה היה הגבר השלישי. משהו כזה....
אבל, חשבתי, לא מעניין ספור כזה . ואולי דווקא לאישה הזו, שלכאורה אין בה כל ייחוד, יש ספור חיים פנטסטי. אולי למשל, היא בכלל לא צרפתיה אלא גולה פוליטית מצ'ילה שהייתה פעילה במחתרת כנגד פינושה ועברה עינויים קשים ואולי היא עובדת סוציאלית הירואית שחוזרת מיום עבודה סיזיפי מתחנת שירות למכורים לסמים קשים ואולי לאישה הזו יש סרטן ונותרו לה רק כמה חדשים לחיות?
שום דבר בחזות של האישה לא הסגיר סיפורים דרמטים כאלה. פניה היו כה חסרי ייחוד. אם היו לה חיים יוצאי דופן הם לא השאירו חותם בחזותה החיצונית.
לא אצליח להמציא את הספור שלה , חשבתי לעצמי, אם יש לה מחשבות מענינות בראשה, לא אוכל לדעת מהן. בשביל זה צריך אוזניים של רנטגן, כישורים מיוחדים שמאפשרים לקרוא מחשבות ( כמו בסרט של מל גיבסון על הגבר ששומע את מחשבותיהן של כל הנשים). הרעיון החדש הזה שחלף בראשי, היה מעניין. ניסיתי לפתח אותו. לראות לאן הוא יוביל אותי ואז עברה מחשבה נוספות בראשי: ואם למשל יש לאשה הזו ראש כחול? כן האישה העכברית הזו שאין בה כל ייחוד פיסי חיצוני היא מטורפת מין. אובססיבית למין. על זה היא חושבת כל הזמן. על זיונים. גם עכשיו כשהיא מולי במטרו ואפילו לא רואה אותי, שקועה בתוך עצמה, היא בעצם חושבת על זיונים. כל הזמן היא מחורמנת, כל הזמן היא רוצה שיזיינו אותה. נדמה היה לי שאני רואה חיוך קל בזוית פיה. הנה, בטח היא חושבת עכשיו על גבר שמלטף את ירכה. בטח היא כל כך רטובה מתחת לחצאית הצמר האפורה שלה. ואולי היא אפילו לא לובשת תחתונים?
הרגשתי שהמחשבה הזו מגרה אותי נורא. גם הזיין שלי חשב ככה ויצר בליטה מביכה במכנסי. מזל שהאשה היתה מנומנמת ולא ראתה אותי.
המחשבה שייתכן שהאישה העכברית הזו - מבלי ששום דבר בחזותה החיצונית יסגיר זאת - היא נמרת מין מיוחמת גירתה אותי בטרוף.
חשבתי לעצמי, אין כל דרך לדעת זאת. אין לי אוזני רנטגן ואיני יכול לקרוא את מחשבותיה . לא אוכל לדעת זאת לעולם. לא אדע אם באמת היא חושבת על זיונים או סתם על רשימת קניות בסופר.
אני חושב שאם באמת היתה לי דרך לגלות שלאשה הזו יש ראש כחול, אם באמת הייתה לי דרך לקרוא את מחשבותיה ואז הייתי מגלה שהיא אכן חושבת כל הזמן על זיונים. אם באמת הייתי יכול לדעת בביטחה שאמנם היא כזו, הייתי מסוגל לאנוס אותה במטרו. עד כדי כך זה היה מגרה.
אני חושב שהאישה הזו במחשבותיה ( שהמצאתי ) הייתה יותר מגרה מכל הזונות שראיתי באותו בוקר ברחוב פובורג סן אונורה. אם באמת היו לאישה הזו מחשבות זיון כאלה, אז זה פי אלף יותר מגרה מכל השדיים הקופצות והירכיים הערומות של הזונות. כי אלה היו גושי בשר סתמיים והמחשבות לעומת זאת הן אנרגיות מיניות מרוכזות ואם יש דרך להתחבר אל האנרגיות האלה אז אין יותר מושך מזה יותר מגרה מזה.
אבל בחיים האמיתים אין לנו אוזני רנטגן, אין לנו כל דרך לדעת מה חושבות הנשים חסרות הייחוד שעוברות על פנינו ברחוב. כל מה שאנו רואים זה את המעטפות הפיסיות. יש כאלה , קוראים לנשים כאלה פרייכות , שיודעות להחצין את גופן, שיודעות להעביר מסר בוטה וברור שאומר - אני רוצה זיון, אני מחפשת, אני אוהבת מין ( ובדרך כלל דווקאהנשים שעושות זאת בצורה כל כך מוחצנת, הן דיי משעממות במיטה) אבל בדרך כלל אין כל אפשרות לדעת מה קורה בתוך הראש. מה מחשבותיהן הנסתרות של הנשים.
אבל אולי יש דרך! יש מקום שבו כן אנו יכולים להיכנס לראשן של הנשים ולקבל מפתח שיאפשר לנו גישה למחשבותיהן הכמוסות. אפשר לעשות זאת באינטרנט, דרך הבלוגים דרך שיחות הצ'אט . באינטרנט זה אפשרי. האנונימיות מאפשרות לכל אותן נשים להיחשף. לספר לפעמים רק לעצמן , לפעמים גם לכל העולם, שאלה הן מחשבותיהן הכמוסות ( וגם הנשים יכולות לקרוא את מחשבותינו אנו הגברים, אבל זה בנאלי יותר כי הרי ברור שרק על זה אנו חושבים הגברים – על זיונים).
קרה לי לא פעם שקראתי בלוג שהיה כל כך מחרמן.... שראיתי מחשבות של אלמונית שגרו אותי בטירוף שעוררו בי תאוות אדירות , לזיין דווקא אותן. מבלי שראיתי את פניהן, מבלי שידעתי מה היקף החזה שלהן. מבלי שידעתי אם הן יפות או מכוערות. מחשבותיהן הספיקו לי כדי לרצות לשכב עימן.
אבל בדרך כלל אלה מחשבות, ומאחורי המחשבות יש אנונימיות גמורה.... ואין כל דרך לדעת מי האשה שמאחורי המחשבות. ואין כל דרך לדעת אם האישיות המינית המטורפת היא מומצאת ורק בפנטסיות או שאולי היא חיה כך בחייה האמתיים.
ואז זה נשאר שם באינטרנט במסך
אבל לא תמיד. לפעמים מתרחש איזה קסם מיסתורי ואז המחשבות המחרמנות האלה מתחברות לאישה אמיתית בשר ודם......!
לפעמים זה קורה......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
