טנגו אחר

                                    לילית מכשפת אותי!

                                   מאז ומתמיד

       אם אני למשל בצ'אט או מרפרף אחרי בלוגים ברשת, אם אראה מישהי שמכנה את עצמה לילית, מייד אני נדרך כקפיץ ומתמלא בסקרנות ורוצה להכיר אותה.  רוצה ליצור קשר. רוצה כבר לשכב איתה. לפעמים הקשר נוצר והאשה הזו באמת יש בה מן הליליות ועל כן יש כימיה ועל כן יש זרימה. לעיתים אין כימיה אבל אז אני אומר לעצמי, שלא הייתה כימיה כי האשה הזו  הייתה לילית שיקרית, שלא ייתכן שהיא באמת לילית כיוון שאם הייתה לילית, אז לא ייתכן שלא יווצר ביננו קשר. לילית מעצם הוויתה ,צריכה לרצות להכירני ,צריכה לרצות להתקרב, לפתות, להתאחד עם  אנשים כמוני.

 במהלך חיי נפגשתי עם נשים רבות. חלק מהן קראו לעצמן לילית או רצו לחשוב שהן לילית.

במהלך חיי שכבתי עם נשים רבות אבל גם אם היו כאלה שחשבו שהן לילית ,עם לילית האמיתית נפגשתי רק פעמיים . שתי נשים שהיו לילית.

היו ונעלמו מחיי, כי פחדו או כי אני פחדתי מהן.

כי גם אישה שהיא באמת לילית ( ויש כה מעט). מפחדת בדרך כלל כמעט תמיד להיות לילית ובטח לא לכל החיים. נדירות כה נדירות הן נשות לילית האמיתיות וגם  אם הן כאלה הן  מפחדות להיות כאלה כל ימי חייהן ובשלב מסויים   הן יעדיפו  להיות חווה.

לילית שבמקורות היהודים(לינק), היא לילית רעה מפחידה, יונקת לשד גברים וממיתה אותם. אשת השטן, אם כל השדים. אסור לאונן נאמר בתלמוד, כי לילית רוצה להזדווג עם הזרע שהושחת לבטלה ולהוליד שדים. לילית נמצאת בבית השמוש ( אולי כי שם רבים מאוננים ואולי כי בגלל הטומאה, הקדושה לא נכנסת לשם ולכן הדלת ללילית פרוצה).  איזה רעיון עמוק יש באותו ספור על לילית והמאוננים. האוננות יש בה מן התסכול, משהו שהוא במקום משהו אחר ,  פעולה שהיא במחשבה ולא במעשה, אבל אם רק היה אפשר, היא  כן היתה במעשה, משהו שמקורו בחסר, בהעדרות הפעולה.  ואולי זה מקור הרוע, הכיעור, האכזריות הסבל בעולם, דברים שמקורם בתסכול. אנרגיות שבמקום להיות מתועלות לאפיקים של יצירה ואהבה, הן מתנקזות לתעלות אחרות שלעיתים ( ורק לעיתים, כי עקרונית אני בעד אוננות) התעלות האלה הופכות לביבי שופכין ואז מהאנרגיות הרעות האלה שאין להם פתח יציאה, נולדים דברים רעים, וזהו אולי מקור הרוע בעולם ובמילה פשוטה יותר, בהחלט אפשר לקרוא לזה שדים ולכן באמת, אולי לילית היא האמא של כל השדים , שהזדווגה עם המאוננים, עם אותם מאוננים שלא ידעו לאונן בחדווה אלא עשו זאת ברגשות אשם. אבל הלילית הזו אינה לילית האמיתית כיוון שהאשה הרעה הזו הומצאה בדמיונם הקודח והמתוסכל של המפחדים מאישה אמיתית . כי האשה הייצרית המאיימת הזו נולדה  בתודעתם של אלה שמתביישים ביצר האוננות שלהם  וקוראים לעונג ולחדווה שבגוף – פיתויים אסורים , ועל כן ,   השדים באים מהם ולא ממנה.

תבליט של לילית משנת 2000 לפנה'ס

היהודים שכתבו על לילית שנאו נשים. לא יכלו להתמודד עם נשים שיש להן דיעה משלהן, שיש בהן תאוותנות, שאוהבות מין ויכולות להינות ממנו.  יש במשנה ספור נורא על אישה אינטלגנטית ומיוחדת ברוריה אשתו של רבי מאיר שסופה היה רע ומר כיוון שלא עמדה בנסיון ונכשלה במעשה של פיתוי לאיש אחר ( שהיה בעצם בעלה שהתחפש). כמה שנאת נשים יש בספור הזה. אם יש אישה שונה וחכמה ועוד יותר מכך, יש בה ייצר מיני חזק, סופה יהיה נורא והיא תמות בחרפה.

היהודים האלה שנאו נשים ובו בזמן התאוו אליה -  אל לילית -  כל העת התאוו ומתאווים  אל  מישהי שהיא אחרת, שונה, לא נראית כמו הרעייה. תמיד בספורים חזותה החיצונית היא כמו של השיקסה וכך באמת מתאר אותה עגנון בספור  האפל  "האדונית והרוכל"  שם  היא בלונדינית כחולת עיניים שנראית כה אחרת. לילית היא הנחש שמפתה את הגבר שוב ושוב ומביא אותו אל אבדונו, עונש על מה שקרה בגן עדן.  לילית שהדרך אליה כל כך קשה שאולי צריך סערה וחושך ויער מאיים ואין אונים ותחושה שהכל אבוד  ואין בכלל דרך ואין כל אפשרות לפתח יציאה  , כדי שניתן יהיה לראות את האור שלה שנוצץ כמגדלור בתוך היער האפל בליל סערה נורא,     אור קטן שהוא גדול שקורא לגבר האובד מתוך האיין אל היישועה שבחיקה .

ישועה שהופכת לבור מצולות של אבדן.

 בספר בן סירה ( ספר חיצוני שלא נכלל בקנון הקדושה היהודי) לילית נבראה יחד עם אדם כמו כל שאר החיות. שניים שניים ברא אותם

אבל לילית הייתה מינית.

אבל לילית רצתה סימטריות באהבה.

לילית רצתה אפילו רחמנה ליצלן להינות ולנסות  תנוחות אחרות וביקשה לשבת על אדם ולא רק לשכב עימו מתחתיו אבל  הוא נבהל וגירש אותה.

אחר כך הוא התחרט אבל כבר היה מאוחר,

ואז הוא ביקש מאלהים שיברא עבורו אישה אחרת.

אך הפעם אלהים נזהר וברא את חווה.

ברא אותה מצלע. קצת יותר דומה לאדם, הרבה פחות ניגודית. לא אנרגיות של משיכה לקטבים שונים אלא אנרגיות של זרימה והשלמה. חווה שהיא מצלע, כמעט אחות. לא מישהי , זרה , אקזוטית, אחרת.

ולכן גם יותר מושכת .

ולכן גם יותר מפחידה.

ולכן עם חווה קל יותר להקים ביית, לגדל ילדים. חווה היא אנחנו. אכלנו איתה מאותו מסטינג

יש לנו צלע משותפת. הגנים האסוסיציאטיבים שלנו דומים. חווה היא ביתית יותר. אין בה מן הנפקנות

 ולכן את הביית מקימים עם חווה.

ואל לילית נכספים ועורגים כל החיים.

כי רק איתה מצליחים לגעת לרגע  אם בכלל, ברז ובקסם של המין במעמקיו.

כי מעשה המין כשהוא בשיאו זה כאלו לרגע מתים. לרגע לא נמצאים בין החיים.

לרגע צוללים או נוסקים במעוף כנפיים היסטרי, אל מחוזות אחרים שהם מחוץ למקום ומחוץ לזמן.

ולעיתים זה כה חזק עד שייתכן שלא תהיה חזרה.

במאה השמונה עשרה הייתה בפולין תנועה שמקורה בשבתאות והייתה אולי הגלגול האחרון והקיצוני ביותר שלה. בראשה עמד מנהיג כריזמטי בשם יעקב פרנק שהיה מן אושו כזה כמו ההוא  מהאשרם בפונו, שהטיף למין חופשי , שדחף את חסידיו לכמה שיותר מין וכמה שיותר סטיות  וכמה שיותר שלא כדרך הטבע  ויותר ויותר ויותר. ועדת מאמיניו הייתה עסוקה כל העת באורגיות מטורפות ואומרים שיעקב פרנק אפילו שכב עם בתו. בסופו של דבר כולם התנצרו אך יש אומרים שעדיין יש בין האנשים מחסידיו והם מתהלכים ביננו תמיד ומנסים כל העת להביא  בדרכם את אחרית הימים . כי הקדושה באה בעבירה ומינוס במינוס יתן בסופו של דבר את הפלוס ואז כל אותם שברי כלים של ניצוצות של אור קדושה שפוזרו בעולם, יתאחדו לבסוף בבינג בנג קוסמי והאור המוחלט יגיע והמשיח יבוא.

בבבל העתיקה  פולחן האלהים היה באמצעות הזונות שהיו במקדשים. קדישות שתמיד היו שם או נשים מהוגנות ואפילו נשואות שהיו באות למקדש בימים מסוימים כדי להיות לרגע אישה אחרת. איזה סידור נפלא שמאפשר לחווה להיות לזמנים קצובים לילית.

ובעולם הלטיני יש קרנבל ששם הכל מתהפך ולימים מסויימים הכל מותר.

ולחרדים שלנו יש את הזונות של תל ברוך. באיזה לילית עלובה הם מוכנים להסתפק.......

שתי נשים שהן לילית פגשתי בחיי. שתי נשים הביאו אותי אל כמעט אבדן ומוות ונשאו את נשמתי אל מרומי נצח.

ואני איבדתי אותן