טנגו אחר

באתי לסאו פאולו כדי לעזוב אותה. בכלל לא רציתי לשוב לסאו פאולו מה היה לי לחפש בעיר הענקית הזו, הלחה והמלוכלכת  שאוירה מזוהם, ששמיה סגרירים , רחובותיה גדושים במכוניות צופרות והאנשים בה לבושים בחליפות מהוהות ומתחת לזרועותיהם תיקים מרופטים  רצים תדיר לעבודה  כאחוזי  אמוק. כמה חדשים קודם לכן, הייתי אמור לטוס מסאו פאולו לישראל אך הכרטיס אבד לי ובמקומו מצאתי אהבה קסומה, אך זהו כבר ספור אחר שאינו קשור למכשפות של מקבת ובינתיים אני בסאו פאולו כי מישהו סיפר לי ,שיש בעיר סוכן נסיעות ישראלי בשם שלומי, שמסדר טיסות זולות מפארגוואי לישראל דרך סאו פאולו במטוסי חברת התעופה של פארגוואי שיוצאים לשיפוץ במוסכי התעשייה האוירית.

 הגעתי לבום רטירו בשעת ערב מאוחרת , דרי התחנה כבר החלו להתכונן לשנת הלילה ואני נצמדתי לתרמיל הקטן שלי של הכסף והמסמכים, מחזיק אותו קרוב קרוב לחזה. החזקתי בשתי ידי את רצועות תרמיל הגב הכבד וצעדתי בצעד מהיר , כמעט בריצה ,מחשש לגנבים ולכייסים הרבים שבתחנה . עיניים סקרניות ניבטו בי מכל עבר , מה עושה גרינגו בלונדיני בתחנה בשעה מאוחרת זו. נשים קרצו לי מכל פינה, ילדים ביקשו ממני אוכל. יצאתי במהירות מהתחנה, גשם דק טפטף,  לא היה לי כסף למונית. פסעתי ברחובות בום רטירו וחיפשתי מלון זול. הרחובות היו עדיין מלאי אדם, בפאנאדריות ( המאפיות ) ישבו אנשים על דרגשים גבוהים ואכלו טוסט בגבינה וחאמון ( נקניק חזיר) או שתו בירה ברהאמה. עצרתי באחד מהם וקניתי קיבה ( קובה) בפיסת נייר אפורה אותו בלעתי במהירות. פחדתי שישדדו אותי. הייתי חיב למצוא מלון ומהר.  במלון השלישי היה מקום. כדי להגיע ללובי היה צריך לעלות במדרגות לקומה השניה. פקיד הקבלה היה כושי עצבני שעישן ללא הרף , שילמתי מראש לשלושה ימים והוא אפילו לא טרח ללוות אותי לחדרי, קובה צרה עם מיטה בודדת, נורת חשמל חשופה וכיור. השירותים והמקלחת בחוץ.

לא היה הרבה מה לעשות בחדר, השארתי את חפצי, החבאתי את הכסף והמסמכים והטמנתי בכיסי ,שטר בודד של עשר קרוזרוס שיספיק לי לכוס של בירה ולמנה של פג'או  (שעועית שחורה )ואורז. רציתי לשאול את פקיד הקבלה היכן אפשר לאכול אך הוא נעלם. לצד הדלפק הייתה דלת פתוחה, הצצתי לתוכה וראיתי  מיטה עליה יריעת קטיפה אדומה ושולחן איפור עמוס לעייפה בבקבוקי בושם. ליד השולחן מול המראה התאפרה מולטית יפיפיה, לבושה חלוק משי יפני ותלתליה מחומצנים.  דפקתי קלות על הדלת הפתוחה, סליחה, אמרתי, המולטית פנתה לעברי, כשראתה אותי אורו עיניה, כן, אפשר לעזור לך, אמרה המולטית בקול בריטון נעים, התבלבלתי לא ציפיתי לקול גברי, וזוג השדיים היפות שנחשפו מבעד לחלוק המשי הסיחו את דעתי.התאמצתי להפנות את עיני להסתיר את מבטי .הייתי נבוך ולא ידעתי מה לומר. כן, חזר שוב קול הבריטון והפעם התווספה נימה של קוצר רוח לקולו. מה אתה רוצה? את יודעת , גימגמתי,  איפא פקיד הקבלה? כנראה שהוא הלך להשתין מה אכפת לך? ואולי את יודעת איפה אפשר לאכול פה בסביבה בזול?  לך לרחוב המקביל למלון, חפש את הפאנדריה של ג'ו תגיד שמרסלה שלחה אותך, אבל תיזהר גרינגו מתוק שלי,  מסוכן להסתובב בשעות כאלה ברחוב.

יצאתי למטה לרחוב . משונה, חשבתי ,כל כך דומה לאיזור התחנה המרכזית בתל אביב ושוק לוינסקי  או לרובע האונסה בבואנוס איירס , אותם בתים מהוהים שנבנו בשנות השלושים והארבעים, קירות טיח מתקלפים, מרפסות שידעו ימים טובים יותר, קשה להאמין שפעם רבץ על שולחן השרטוט ארכיטקט - מן הסתם מהגר יהודי מאירופה-  שראה עצמו כשייך לאסכולת הבהאוס ותכנן את הבתים  האלה שהיום הם נראים כה עלובים . פנסי הרחוב היו שבורים בחלקם , אלה שלא היו שבורים הפיצו אור חלש , בפאנאדריות ובבארים הקטנים . בארים מהוהים של שולחנות פורמייקה ונורות ניאון קרות,  ישבו  אנשים קשי יום, עוברי אורח, סוכנים נוסעים עלובים מהאינטריור, נשים שבגדיהם מעטים ועקביהם גבוהים. חיפשתי את הרחוב המקביל ואת הפאנאדריה של ג'ו. בפינת הרחוב  פנתה אלי לפתע אישה מבוגרת, מולטית מלוכלכת  קטנטונת  במכנסי ג'ינס קרועים וחולצה אדומה ,שיניה היו  שבורות, ועורה ירקרק אפור. כאשר ראתה אותי אורו עיניה והיא חייכה בחדווה. אה איזה כף לי מצאתי לי בהייאנו להלילה ( לבשתי חולת טריקו שחורה ועליה ציור של שמש וז'אנגדה (סירת דייגים) על החולצה היה כתוב  BAHIA ) המולטית התקרבה אלי בחיוך של נצחון. ניסיתי להתחמק ממנה. לא גברת, איני מעוניין, אני רק רוצה לאכול משהו, אין לי בכלל כסף. לא חשוב  , אמרה המולאטית זה לא בעיה , אתן לך אהבה בחינם . בינתיים היא שמעה את המבטא שלי  אך כיוון שאני דובר פורטוגזית היטב לא הרגישה שאני גרינגו וחשבה  שאני גאוש'ו ( כך קוראים לבני מדינות הדרום הקרובות  לאורגוואי וארגנטינה שרבים מהם בלונדינים כי באו מאיטליה וגרמניה) גאושו שלי, אל תהיה עצוב, נורמה תעשה לך טוב הלילה. לא גברת, חזרתי שוב בקל שקט , איני רוצה. אבל המולטית כאלו לא שמעה והתקרבה אלי, איזה שערות בלונדיניות יפות יש לך על הידיים ואיזה עיניים כחולות כמו ים, היא אמרה בקול צרוד והחלה ללטף את זרועותי, דחפתי אותה בעדינות ממני. אך היא התקרבה שוב וניסתה לחבק אותי, ריח עבש של רקב ואלכוהול נדף מפיה. תוך כדי נסיון החיבוק היא  הסיטה יד לעבר מבושי והחלה לחטט בכיסי. הדפתי אותה בתחושת גועל, והיא נפלה על המדרכה.

בן זונה שכמוך , זבל מהלך, צעקה המולטית, מה אתה חושב לך , ככה להרביץ לאישה מסכנה. אני עוד אראה לך. לפתע כאלו משום מקום הופיעו מעבר לפינה עוד ארבע חמש נשים כמוה, כולן בנות בלי גיל, מהוהות, בגדיהם קרועים, שיערם מלוכלך ונשמתן רקובה והחלו לחבוט בי מכל הכוונים,  השבתי מלחמה, אחת מהן נפלה לאחר שהטחתי אגרוף בעינה, אך הן המשיכו להרביץ ולשרוט בי כעדת לביאות מורעבות שמצאה סוף סוף טרף ,  מישהי חטפה את משקפי, אחרת קרעה מחרוזת של חרוזי קרמיקה שהייתה לי לקמיע במהלך כל טיולי, נתן לי אותה ידיד קרוב,  קוסם שמאן בג'ונגל של אקודור. גם עכשיו, כשאני נזכר באותם נשים אני שומע שוב את החרוזים הנופלים על מרצפת המדרכה בקול שקשוק נורא ועורי מצטמרר בחרדה. ככה בטח נראו המכשפות שפגש מקבת ביער בסקוטלנד  בחשכת הלילה., בחיים, בחיים , אפילו בהפגזות ברמה הסורית לפני שנפצעתי לא פחדתי ככה. המכשפות של המוות, שפחות השטן, כרכרו מסביבי במעגל, חבטו בי  והרביצו כשהן צוחקות בקול שבור ועיניהן הדלוחות בוערות ברעב. לפתע  הן עצרו והכל כאלו קפא.  מיהרתי וחטפתי חזרה את משקפי והבטתי סביבי מחפש פשר לדממה.  נסובתי לאחור וראיתי גבר מוצק וחסון, נמוך קומה עם שפם דק שחור  ושיניים צחורות. היו לו קיבורות שרירים מרשימות וחזה נפוח והוא החזיק סכין ארוכה וגדולה. הגבר בחן אותי במבטו ולאחר מכן הצמיד את חוד הסכין  לגרוגרת גרוני.  כשאני רועד  מפחד ,הביט בי הגבר במבט קר וסינן לעברי בשקט מתכתי  !!  SAI   FORA(תתחפף- עוף מפה!!) לא חיכיתי שניה, נשאתי את רגלי בבעתה וברחתי משם כנשוך נחש ואש בוערת באחורי  .  מעולם בחיי לא רצתי כל כך מהר. אחרי כמאה מטרים הסתובבתי לאחור,  הרחוב היה ריק . המשכתי לרוץ מבוהל, הגעתי למלון, עליתי במרוצה במדרגות והגעתי מתנשף לדלפק הקבלה.  מדוע אתה כה חיוור, מה קרא לך, שאל אותי פקיד הקבלה, אפשר לחשוב שהייתה לך פגישה עם מלאך המוות  . אפשר לומר אמרתי. סיפרתי לפקיד הקבלה מה קרה לי. יש לך מזל הוא אמר . אתה יודע ,סאו פאולו זה גו'נגל אלים, רוצחים פה בלי בעיות בשביל זוג מכנסי ג'ינס. תגיד תודה שלא קרה לך כלום. גרינגו כמוך לא צריך להיות פה אתה עדין מידי . אתה נורא חוור, הפסיק לרגע הפקיד את שטף דיבורו והסתכל לעברי. שב רגע.  הפקיד יצא מדלפק העץ והביא עימו כסא קטן. קח תרגע לא נורא , העיקר שנשארת בחיים. אתה רוצה כוס תה?. כן עניתי כשאני רועד כולי. כוס תה יהיה נחמד. מן החדר שממול הגיחה לפתע מרסלה. או קויטיניו ( חמודי) , מסכן שלי, מה קרה לגרינגו המתוק שלי. שני אנשים, גבר ואישה התקרבו אלינו בינתיים במדרגות כשהם גוררים אחריהם מזוודה כבידה.  פקיד הקבלה פנה לעברם. אתם רוצים חדר? רק 10 קרוזרוס ללילה. הגבר והאישה הסתכלו עלי במבט בוחן, כנראה שנראיתי לא טוב. מרסלה, פנה הפקיד אל הטרווסטי. את מוכנה לעשות לגרינגו כוס תה. בטח פאולו. איך לא. מרסלה תטפל בך יפה. מותק, יותר טוב שלא תשאר פה ליד הקבלה, פאולו צריך לעבוד. בוא .

מרסלה פתחה את דלת חדרה ואני נכנסתי אחריה לתוך מאורת עלי בבה קסומה. נברשת גדולה מוזהבת ועליה עשרות קריסטלים הייתה תלויה מהתקרה. ריח קטורת עז של מושק אפף את נחירי. על המיטה שמיכת קטיפה אדומה עם  גדילי זהב. על הקיר לצד המיטה תמונה גדולה של מריה הבתולה מחבקת ישו זהוב תלתלים ואגודלו בפיו. מעל המיטה תמונה גדולה של כיכר סן מרקו בונציה . על שידה בסגנון רוקקו  בצד החדר אגרטל ובו ורדים וחבצלות.  זה אמיתי חשבתי? כזה קיטש? רק חסר תמונת הילד הבוכה. פתאום ראיתי מדף ובו כמה ספרים. אפשר לראות מה את קוראת? תרגיש בבית אמרה מרסלה. על המדף היו כרך דק של שירי וניסיוס דה מוראייס.  "עשרים שירים של אהבה ושיר אחד של יאוש" של פבלו נרודה, עשרה כרכים של ריידרס דיגסט.  ו"לוויתן" של הובס! המקום האחרון בעולם שבו ציפתי למצוא ספר כזה היה בחדרו של זונה טרווסטי במלון מעופש בסאו פאולו. את קוראת את הובס? כן אמרה לי מרסלה אני גם לומדת פילוסופיה בקורס ערב ב USP   (האוניברסיטה של סאו פאולו) מה את אומרת? התפלאתי. ברצינות? גם אני למדתי פילוסופיה כשהייתי סטודנט. ומדוע דווקא הובס? זה בגלל שעכשיו אנחנו לומדים עליו בכיתה אבל הוא מוצא חן בעיני הוא צודק. רק על עצמך אפשר לסמוך . כל הגברים זונות.  הרגשתי מבולבל לחלוטין. לא ידעתי היכן אני נמצא. התפאורה הקיטשית, שמו של הובס שצץ פתאום בחלל החדר. הריח המשכר. קול הבריטון של מרסלה. שדיה היפות. מה קורה פה? איפה אני נמצא? זה אמיתי? שב פה אמרה לי מרסלה תרגיש נוח. התישבתי על כורסא ירוקה ממול המיטה ומרסלה ניגשה לכיור ומילאה מיחם חשמלי במיים. כאשר עשתה  זאת התבוננתי בה בקפידה מאחור, מנצל את העובדה שלא הבחינה במבטי. אלוהים , כמה שהייתה סקסית.   עורה היה כה שחום וחלק ממש כמו הסטראוטיפ של מולאטית שוקלד. עגבותיה היו עגולים ומתוחים ורגליה היו ארוכות ארוכות. אני מתגרה?  הרגשתי עצבנות קלה ואת פעימות הדופק שלי שהלמו בפראות ברכותי. מה קורה  לי ? הרי היא גבר?

מרסלה מזגה את המיים הרותחים לקומקום פורצלן עטור בשושנים כחולות  וחייכה אלי חיוך מתוק. גרינגו מסכן שלי , מרסלה תטפל בך יפה. ספר למרסלה מה קרה. סיפרתי במילים קטועות למרסלה על המכשפות בחוץ והיא צקצקה בלשונה כאחות רחמנית. אין דבר דבר הכל עבר, עכשיו אתה עם מרסלה.

לגמתי את התה מהספל שהגישה לי והשפלתי את מבטי . קשה היה לי עם המחשוף הרחב של מרסלה ופטמותיה השחומות שבצבצו בעליזות מבעד לשולי חלוק המשי שלה. לא יכולתי שלא להתבונן בהן אך לא הרגשתי בנוח כיוון שידעתי שמרסלה מבחינה במבטי החוקרים.

איזה עיניים כחולות יפות יש לך, כמו ים. אמרו לך שיש לך עיניים יפות? חייכתי במבוכה. גם לך יש עיניים יפות אמרתי לה. את מאוד יפה. כן, אמרה מרסלה, אני יפה, תראה איזה טוסיק יפה יש לי, אמרה מרסלה פתאום זקפה את גווה והסתובבה מולי כרקדנית בלט כשהיא מבליטה את עכוזה. אתה אוהב את השדיים שלי. רוצה לראות?  ואז פתאום הסיטה מרסלה את שולי חלוקה וחשפה בפני זוג תאומי עופרים מושלם. שני כדורי שוקולד ופטמות תותים זקורות כהות.  הרגשתי נבוך. גברים מעולם לא משכו אותי. ומרסלה הייתה גבר . אבל היא הייתה כה יפה. . תגידי, אמרתי לה , כשאני משפיל מעט את מבטי לעבר מבושיה, יש לך עדיין..... מילמלתי. מרסלה הזעיפה מבטה ונשפה בכעס. מה זה חשוב זה לא ישאר עוד הרבה זמן. לא ידעתי מה צריך לקרות? מה ציפתה מרסלה שיקרה , שאשלם לה עבור  את שירותיה? שאשכב עימה?שנדבר על הובס ועל סוגיות פילוסופיות אחרות?

מרסלה הרגישה שאני נבוך ושאלה, אתה רוצה לשמוע מוסיקה? איזה מוסיקה את אוהבת? שאלתי? את רוברטו קרלוס אני מתה עליו. אין לי מצב רוח לרוברטו קרלוס הלילה, יש לך משהו של אליס רג'ינה. כן אמרה מרסלה וטופפה לעבר השולחן עליו היה מונח מכשיר רדיו טייפ. צלילי בלוז ברזילאי כועס מילאו את החדר. הרגשתי שקולה הצרוד של אליס רג'ינה מפלח את קרבי ורק מוסיף לי עצבנות וחוסר שקט. לא זה לא מתאים, אמרה מרסלה אתה צריך משהו שקט ורגוע נשים לך מוסיקה של קאייטנו . קאייטנו יהיה בסדר  מילמלתי לעברה.

צליל קולו החושני והמלטף של קאייטנו ולוזו מילא את החדר. עצמתי את עיני ונזכרתי בלילה קסום כמה שבועות קודם לכן בכפר דייגים קסום בדרום בהאיה, בטראנקוזו. על הצוק מעל הים מול הירח שעלה אט אט לשמיים בין קרעי עננים, ישבנו חבורה של צעירים, סטודנטים ברזילאים , מול האש הבוערת. לייד הכנסיה הקולניאלית  שתמיד סגורה בסוף הכפר מעל הים. הרחק בכפר נערו כמה חמורים שיר נהי עצוב אל מול השמיים. ריח מריחואנה מתוק מילא את האויר. רחש הגלים באופק, צלילי גיטרה נוגים ומילותיו המלנכוליות החושניות כל כך של קאייטנו  terra, terrae .... דימעה נקוותה על עיני. היכן את ז'ילדה אהובת השוקלד שלי, את זוכרת אותנו בערסל בין עצי הקוקוס ליד המיית הים. קייאטנו עבר לשיר שיר אחר של דוריואל קאימי  coqueros de itapao coqueros,  morena de itapo morena  אוי כמה Saudade ‘ליבי נכמר בגעגוע רציתי לצעוק , דמעות נקוו בעיני חרצו תלמים בלחיי.גרינגו,  לחשה ברוך מרסלה, אתה איתי. מרסלה גחנה לעברי וליטפה את לחיי. הבטתי לעברה דומע וחיבקתי אותה. מרסלה עטפה  אותיב זרועות אוהבות רכות והובילה אותי לפטמת שדה. התכרבלתי בזרועותיה ופי יונק את השד המופלא התינוק רעב. מרסלה לייטפה את ראשי בעדינות ומילמלה  tudo bem coitado tudo bem.

נרדמתי.

התעוררתי אחרי שעה קלה. מרסלה ניצבה מולי מחייכת, כמעט נורמלית, לבושה בג'ינס ובחולצה לבנה פשוטה בידיה תיק עור . אתה בסדר? אני צריכה ללכת עכשיו לשיעור באוניברסיטה.  תרגיש כמו בבית, אם תרצה להיות פה כשאחזור, זה יהיה בסדר. בלילה אני צריכה לעבוד אבל אם תרצה...מרסלה חייכה

חיום קסום, פנתה לעבר הדלת  וטופפה לעברה בתנועה רבת חן.

תודה לחשתי, תודה.

מרסלה הלכה.

לואיס גונזגה

 לשמוע את לואיס גונזאגה שר (Asa Branca מס' 6 אבל כל השירים יפים)