טנגו אחר

זונה שלא אוהבת מילים

הקו השחור של האיפור מתחת לעיניים נחתך בנקודה מסויימת על ידי דמעה גדולה והדמעה  מרחה את האיפור במורד הלחי כאלו הייתה מכחול מרוט.

סול בכתה  ואחר כך היו עוד דמעות, עיניה של סול  נצצו כאלו מישהו פיזר ביניהן יהלומים, אבל סול נשכה את שפתיה וניגבה את עיניה שהחלו כבר להאדים, בממחטת נייר. חיבקתי את סול והיא חיבקה חזרה בתודה. די לחשה, איני רוצה לדבר על כך יותר. אל תקשה עלי, לא הייתי רוצה לדבר על הדברים האלה. לא רוצה לדבר בכלל.

כמה דקות קודם לכן  סול הייתה מאושרת, הייתי בתוכה, זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בתוכה. סול הייתה מרוכזת כל כולה במעשה האהבה ופניה היו מתוחות בריכוז, ממוקדות בעוצמת התענוג. כשרגע הפיצוץ הגיע היא החלה לגעות בקול משונה, ואחר נשכה את שפתיה ונעצה את צפורניה בעוצמה בגבי.

אחר כך שכבנו יחדיו ונשימותינו קטועות, ידי מחבקת מאחור, ידה על בטני, מציירת עגולים בעדינות. סול עשנה סיגריה ואמרה לי בחיוך , היה לי טוב.

אולי היו אלה פניה, שכל כך אהבתי להתבונן בהן. מקרינים כל כך הרבה טוב לב, אינטלגנציה, עיניים חכמות. סול אהבה לקרוא. תמיד היה בתיקה ספר. לפני שעולמה הקודם התמוטט, כמה חדשים קודם לכן היא כמעט סיימה תואר שני בספרות משווה.

סול החלה לבכות אחרי שספרה לי על אביה,  על האבא שלא היה לה מעולם. אמא של סול מתה כמה חדשים קודם לכן, אחרי חדשים רבים של מחלה.סול  אהבה את אמא כל כך, תמיד הם היו כל כך ביחד  סול ואמא שלה. מאז שאביה עזב את הבית ונעלם כשהייתה בת חמש. אבל סול המשיכה להתגעגע אליו כל חייה.

דיברנו סתם,  שאלתי כמה שאלות על דברים של מה בכך ופתאום­ - כנראה לחצתי על כפתור סמוי -  ספרה לי סול על אימא שלה , אולי היה זה כשאמרתי לה שהיא כל כך יפה, זאת אומרת, לא יפה כמו בז'ורנלים, לא היופי שהארגנטינאים אוהבים.סול הייתה דווקא נמוכת קומה וקצת מלאה. שדיה היו מושלמים בעיני אבל הייא חשבה שהם כבדים מידי  ונופלים מעט, והיה לה עור של נחושת חלק כל כך,  אך היו אלה עיניה שכל כך הקסימו אותי. עיניים של אישה חכמה, עיניים מחייכות שנשאבים אל האור שבתוכן.

היית צריך לראות את העיניים של אמא שלי, אמרה לי סול , ואז החלה לספר לי על ילדותה ועל הגעגועים לאביה שאף פעם לא היה שם ואז היא החלה לבכות פתאום ואני לא ידעתי מה לומר ורק יכולתי ללטף את ידה בעדינות ולנגב את עיניה הדומעות בממחטת נייר.

כמה חדשים קודם לכן סול  עוד גרה בסנטיאגו דה אסטרו, פרובינציה עניה ונדחת בצפון ארגנטינה. הייתה לה משפחה, בעל וארבעה ילדים וחוץ מזה היא הייתה מנהלת בית ספר יסודי שבו למדו חמש מאות ילדים. בשעות הפנאי גם ניסתה להשלים את עבודת המאסטר שלה על חוליו קורטאזר ומישל פוקו.

אבל השנה האחרונה בחייה של אימא הייתה כנראה קשה מידי ומשהו קרה באותה שנה. תוך כמה חדשים אמא שלה מתה, בעלה פוטר מעבודתו, החובות החלו להצטבר, ארגנטינה נקלעה למשבר כלכלי נורא ובאופק לא נראתה כל תקווה . הילדים בגיל ההתבגרות עצבנו ללא הרף , בבית ספר היה ספור לא נעים , אחד המורים התעסק עם אחת התלמידות, המשטרה באה כמה פעמים, היו המון דו"חות, מישהו רמז שמישהו לא עמד על המשמר, שהיה צריך לראות מה קורה....

ואז יום אחד, הייתה לסול  התמוטטות עצבים, סצנה של צעקות שלוחות רסן על השוטרים, סול השתוללה במשרד הפכה את השולחן, פיזרה את כל הניירות, הפילה ארונות.

ששה שבועות אחרי זה, הייתה סול  ללא עבודה, היא פוטרה, לא היה לה כל רצון לחזור הביתה, לא היה לה לאן לחזור, כל השנים הייתה היא המפרנסת העיקרית ואת בעלה אף פעם לא אהבה ממש.

סול עזבה את הכל, את הבעל את הילדים, את כל הלחצים, החובות, האחריות, עזבה את הכל ונסעה לחיות בבואנוס איירס. סגרה הרבה מגירות בלבה, התעטפה באיזה מעטפת בלתי נראית  של אטימות והחליטה שמעתה ואלך לא אכפת לה מכלום. כל החיים היא תמיד חייתה בשביל האחרים, כולם היו תלויים בה, תמיד היא הייתה שם, בשביל הבעל, בשביל הילדים, בשביל אמא שלה, בשביל התלמידים. נמאס לה מהכל, לא היה לה יותר כח.  היא החליטה להוריד מסך על כל עולמה  , לחיות מעתה את ההווה ולעשות מה שהיא רוצה מבלי שתצטרך לתת דין וחשבון לאיש. ומה שסול הכי רצתה זה להיות אשה להעיז מה שלא העזה לעשות אף פעם, להזדיין, להנות ממין, להכיר  עוד גברים וכמה שיותר.

אני הכרתי אותה כחדשיים אחר כך, עד אז היא הספיקה להזדיין עם כעשרה גברים. לא הייתה לה עבודה, לא היה לה גרוש על הנשמה, היא חיה בפנסיון מוזנח, עשר פסות ליום, לא היה לה טלפון, לא כל יום היה לה אוכל, לא כל כך הצלחתי להבין ממה היא חיה אבל להשיג זיונים  היא תמיד הצליחה .

במשך שעות היא הייתה יושבת בבתי קפה של אינטרנט ומצ'טטת מחפשת זיונים. שעות על גבי שעות הייתה מבלה מול המסך, עיניה היו אדומות, בקושי אכלה ובמקום אוכל, אדרנלין.

סול הייתה האשה היחידה שהסכמתי להפגש עימה מבלי לשמוע את קולה. החלפנו כמה משפטים. היה שם משהו, הרגשתי מייד שמאחורי המסך יש אדם אמיתי. איני יודע למה, איני זוכר את השיחה.

רציתי לעבור לטלפון, אבל לסול  לא היה טלפון. איך זה קרה?  מאיין היה לי אומץ? לי, שכל כך מפחד מחשיפה ותמיד נזהר כל כך ולמרות זאת , הסכמתי להפגש עימה בבית קפה. משהו, איזה קול פנימי אמר לי שהיא אמיתית ואינה משקרת.

ושם היא הייתה בבית הקפה, אישה נאה, בגדים מהוהים מעט שידעו ימים טובים יותר. למרות שלבשה סוודר קשה היה שלא לראות את הגוף החטוב שלה ואת שדיה המתפרצים. כשראיתי את עיניה המחייכות היה ברור לי שהאשה הזו מוצאת חן בעיני מאוד.

רוצה להזדיין איתי? היא שאלה? אני מוצאת חן בעיניך? לא הייתי מוכן לשאלה כה ישירה, כמעט ושפכתי את הקפה על מכנסי....אל תגמגם, אני יודעת שזה מה שאתה רוצה. זה גם מה שאני רוצה אז בשביל מה משחקים.

לא יכולנו לשכב באותו ערב, לא היה לנו מספיק זמן, אז הזמנתי אותה לאכול עימי בבית הקפה וסול  התנפלה על האוכל . ניכר היה שהייתה מאוד רעבה.

לא יכולנו לשכב אז דברנו סתם, והיה כל כך מעניין לדבר איתה, אני חושב שדיברנו על חוליו קורטאזר ועל הפוליטיקה הארגנטינאית וקצת על החיים, בעיקר על החיים שלי.

ולמחרת שכבנו בבית מלון של זיונים ואני לחצתי שוב ושוב, רציתי לדעת מה קורה בחיים של סול והיא, כל פעם ניסתה להתחמק, אמרה שזה לא חשוב, לא מעניין ומדוע איני יכול להינות סתם, אבל בסוף נגעתי באיזה כפתור וסול החלה לבכות.

הצטערתי שסול  הייתה כל כך ענייה, מה יכולתי לעשות, לעזור לה? להיות התומך הכספי שלה?  אולי, היה לי מספיק כסף לעשות זאת, צרכיה לא היו מרובים, אבל לא רציתי להיות תומך של אף אחת, לא יכולתי להפנים מערכת יחסים שבה איני בטוח אם האשה ששוכבת עימי, עושה זאת כי היא רוצה אותי או רוצה את כספי.

לפני שנפרדנו הוצאתי מארנקי שטר של 100 פסוס. זה בשבילך סול , כדי שתוכלי לשלם את החוב במלון.

סול הסמיקה עד שרשי שערותיה. לא איני יכולה לקחת את כספך. אנא בבקשה. הייתי אתך  כי רציתי. אתה מעליב אותי.  איני משלם לך בגלל שהזדיינו סול, אני יודע שלא עשית זאת בשביל כסף, שכבנו כי נהננו, ועכשיו אנחנו חברים וחברים עוזרים אחד לשני זה הכל, תני לי לעזור לך.

סול לקחה את השטר במבוכה ומלמלה, תודה.

 אחרי שהלכה הרגשתי  משונה. האישה הזו הייתה מהממת, יפה , סקסית, עיניים טובות עם הרבה אור. מתוחכמת להפליא וכל כך משכילה. כשהיא עטפה אותי בחיבוק הרגשתי שהיא ממש נותנת לי את כולה  ומשדרת לעברי  חום.  בנסיבות אחרות יכולתי אפילו להתאהב בה. ממש כך . אולי אפילו  הייתי יכול להתאהב בה בנסיבות האלה .

 אבל סול פשוט לא נתנה לי וכשניסיתי לגעת בנשמתה, היא פשוט סגרה את השער והעיפה אותי החוצה.  מחוץ לנשמתה ומחוץ לחייה.

לא ראיתי אותה כמה חדשים. היה לי אמנם מספר  טלפון בפנסיון העלוב שבו גרה אבל כל פעם כאשר התקשרתי היא לא הייתה.

פעם אחת ראיתי אותה שוב בצאט? איפה את סול? רוצה להפגש? לא יכולה אני נמצאת רחוק יקח לי שעה וחצי להגיע באוטובוס. קחי מונית. השתגעת? ומאיזה כסף? אני אשלם. אוקי, אבל שלא תעיז לא להיות שם כאשר אגיע כי אחרת לא יהיה לי ממה לשלם לנהג, אין לי גרוש על הנשמה.

הצלחתי לאחר, סול הגיעה מהר מידי  תוך עשר דקות וחיכתה לי זועפת ליד נהג הטקסי שרטן על שביקשה ממנו לחכות.

שילמתי לנהג והוספתי טיפ נדיב ושוב אנחנו ערומים במיטה. ניסיתי לדובב את סול. לשאול מה קורה לה בחיים. אבל היא התעצבנה. מה אתה רוצה ממני? תפסיק. אני דואג לך סול, את יקרה לי. אני לא דואגת לעצמי. טוב לי ככה...

בחדשים האלה שכבה סול עם עשרות גברים. היה שבוע אחד , כך היא ספרה לי, שבמהלכו שכבה עם חמישה עשר גברים.

את שוכבת כל כך הרבה, וזה טוב לך נחמד לך? לפעמים יותר ולפעמים פחות.

מימשתי כמה פנטסיות, הייתי עם שניים, פעם אפילו עם שלושה וגם הייתי עם אישה....ולא היו לך חוויות רעות? לא היו, לא מצליחה להזכר, אבל אולי בגלל שאני לא כל כך בררנית, מי שרוצה אותי, לא אכפת לי לשכב איתו, ואפילו פגשתי בדרך כמה אנשים טובים.

סול מצאה עבודה. בבית זונות. בבית זונות? לא לא מה שאתה חושב, אני פקידת הקבלה וזה לא בדיוק בית זונות זה סתם דירה ויש ארבע חמש נשים שעובדות, אני סתם יושבת בהול בכניסה לדירה ואומרת לאנשים לחכות, לפעמים עונה לטלפונים, לא בדיוק עבודה מענינת והמשכורת עלובה, שכר מינימום אבל יש לי המון זמן לקרוא. כל יום אני קוראת ספר אחר.

ולא מעניין לך? לדבר עם הזונות, להבין את חייהן?

ראית יותר מידי סרטים צחקה סול. אלה סתם נשים פשוטות מפארגוואי , לא קורים דברים מענינים בחיים שלהם, והם עובדות קשה וכשהם לא עובדות הן הולכות לישון. לא יצא לי לפגוש מישהי מענינת.

אחר כך דיברנו דווקא על דברים שמחים יותר. סול ספרה לי שהבן שלה מנגן בלהקת רוק ויש לו עבודה עכשיו והבת שלה לומדת באוניברסיטה להיות עתונאית.  כן הם נמצאים עתה בבואנוס איירס ונפגשים איתה לפעמים.

ויש להם מושג על חיי המין של אמא שלהם?

השתגעת? חייכה סול במשובה..... אבל לא אתפלא אם יש להם דם חם כמוני , אתה צריך לראות את הבת שלי איזה חתיכה. ככה גם אני נראיתי כשהייתי בגילה וכל הגברים סובבו אחרי את הראש.

שוב היא נעלמה לי לכמה חדשים ואולי היא נעלמה כי לא כל כך חיפשתי אותה.... הרגשתי שסול הולכת ונאטמת, מסרבת להתמודד עם הקורות איתה , חיה את היום יום, ולא חושבת על המחר. וגם, קצת הפחיד אותי הכמות האדירה של הגברים שעברו במיטתה.

ואז יום אחד שוב היא מופיעה בצ'אט. סול? שמחתי לקראתה. מה קורה איתך?

אני עכשיו זונה. היא עונה. זונה?   כן, אני זונה.

 לא כזו שעומדת בכביש, זה לא כל כך פשוט לאישה בגילי, אני כבר  בת 46.  עדיף לי ככה, אם יש לי מזל אני מצליחה לצוד באינטרנט שלושה ארבעה קליינטים בשבוע. ויש לי כמה כמה קבועים, מין ידידות ששכרה בצידה.

רוצה להפגש שוב?

זה יעלה לך חמישים פסוס.

פעם לא רצית כסף ממני. פעם זה היה פעם, עכשיו צריך לשלם ואתה קמצן. בפעם הקודמת שנפגשנו לא שילמת לי. חשבתי שלא תרצי, שאעליב אותך, גמגמתי, חשבתי שיש לך עבודה ואינך צריכה...

אתה פשוט קמצן. אם אתה רוצה לראות אותי אז תשלם.

המחשבה שסול חושבת שאני קמצן קוממה אותי. אוקי, אמרתי לה, סיכמנו חמישים פסוס וגם המונית עלי.

שעה לאחר מכן אנחנו שוב ביחד.

עוד פעם ניסיתי לקלף קליפות וסול לא שיתפה פעולה. די, אל תנסה להבין, אין מה להבין.

אני אוהבת מין ובודדה וטוב לי ככה. חשבת שתגיעי בסוף למצב כזה? שתהיי זונה? בטח שחשבתי, זה היה תהליך מודע, אל תפתח עלי פסיכולוגיה בגרוש. בחנתי את החיים שלי ואת האפשרויות העומדות בפני והחלטתי שדווקא מתאים לי להיות זונה. אפשר לומר שחיפשתי את זה. אף אחד לא דרדר אותי ותדע לך שאיני לוקחת סמים.

ואת לא מפחדת שמישהו יעשה לך דברים רעים, שיתנהג באלימות, שיהרוג אותך?

אני סומכת על עצמי, אני לא זונה שעומדת בקרן רחוב, אני מוצאת את הקליינטים שלי באינטרנט והאינטרנט זה מקום של מילים. אז כשאני מתקשרת עם מישהו דרך המילים אני יכולה להרגיש אותו. אף פעם לא הייתה לי נפילה, לפעמים טוב יותר לפעמים טוב פחות אבל בסופו של דבר לא רע לי, יש לי יותר כסף עכשיו ואני נהנית מהזיונים. אפילו פגשתי כמה אנשים מאוד טובים בדרך וחלק מהם נהפכו לידידים טובים. אולי גם אתה היית יכול להיות כזה. אתה אחד האנשים הכי מיוחדים שפגשתי ואני אוהבת להזדיין איתך  אבל אתה תמיד שואל יותר מידי שאלות וחוץ מזה אתה קמצן.

די תפסיקי את זה , הסברתי לך מדוע היה לי כה קשה לשלם לא זה לא נובע מקמצנות יש לכך סיבות אחרות.

תגידי סול, את מבינה מה קורה בחיים שלך, היכן היית לפני שנה, היכן את היום?  את מודעת למה שקורה לך.

סול הביטה בי במבט שהיה בו הרבה תוגה.

אתה חושב שאני מאושרת מזה שאני זונה?  יכול היה להיות יותר טוב אבל אני לא ממש סובלת ואני כל כך זקוקה לחום לליטוף לחבוק וכאשר אני עם האנשים האלה , לכמה שניות יש לי אשליה שהחבוק שלהם אמיתי.

 ומה עם אהבה? או סתם חבר קבוע, שותף לדרך?

לא חושבת שאני רוצה כזה, אני עדיין לא מוכנה, כנראה שהתרגלתי לשכב כל פעם עם מישהו שונה, יותר בטוח ככה, לא רוצה מישהו שיבלבל לי את המוח.

מי אני בעינייך סול? אתה גבר חכם ורגיש ומזיין מצויין אבל אתה נודניק, שואל יותר מידי שאלות, קשה לי איתך.

קשה לך כי אני מציב בפנייך ראי שאינך אוהבת ,מכריח אותך להתבונן בעצמך, לשאול שאלות.

יכול להיות שאתה צודק, אבל זה   מה שיש . אם היית פחות קמצן אולי הדברים היו נראים אחרת.

ואולי באמת הייתי צריך להיות " פחות קמצן" ואז הייתי יכול להפגש עם סול פעמים רבות?

אולי? אני חושש שאם זה היה קורה, היינו רבים בסוף כי לא הייתי מוותר לה כל כך בקלות. נותן לה  לוותר על חייה האמיתים  לחיות חיים כה חסרי תכלית.

 אולי אני כועס קצת על עצמי שלא התעקשתי יותר. סול הייתה באמת יפה, אינטלגנטית, רגישה, סקסית, כל מה שביקשתי בבחורה והאנרגיות ביננו גם בדבור וגם במיטה זרמו להן תמיד בדרך מופלאה.

הייתי צריך להתאמץ יותר, בגלל האור המופלא שנגה בעיניה של סול.

כמה אור היה בעיניים האלה, כאשר פגשתי אותה בפעם הראשונה. והשם שלה , סול, שמש בספרדית, כל כך התאים.

בפעם האחרונה שפגשתי את סול כבר לא היה אור בעיניים שלה. העיניים שלה לא היו עצובות או מרירות לא משהו דרמטי נוגה, סתם עיניים רגילות.

עינים בלי אור.