טנגו אחר

הפנטסיה שלה

נפגשנו כדי לממש פנטסיה שלה ואולי הייתה זו גם הפנטסיה שלי.

חצי שנה דיברנו בטלפון, גרנו רחוק, היא הייתה ערביה תוניסאית  אני הייתי יהודי וישראלי. היא גרה בבורדו ואני גרתי בפריס.

אולי העובדה שלא היינו צרפתים חיברה ביננו . שני זרים בארץ שאהבנו מאוד את התרבות שלה אבל משהו באנשים היה קר מידי  ואולי  התקרבנו כי שנינו  היינו מאוד מינים והרגשנו שאנו דומים.

חצי שנה פינטזתי על קולה החם המלטף

ואז  יום אחד  הייתי צריך לנסוע לבורדו במסגרת העבודה.

 סוף סוף יכולתי לפגוש אותה.

שנינו פחדנו מהמפגש, חששנו מהאכזבה, הפנטסיות שלנו היו כל כך בשמיים וידענו,  שלא ייתכן שמושא הפנטסיה יהיה במציאות ,  כל כך קסום, יפה,  מגרה, מעניין ושונה, כמו הדמות שכל אחד צייר בדמיונו.

ואז היא הציעה  -  בוא נמשיך מהנקודה שבה אנו נמצאים עכשיו, כשאנו  ביחד בטלפון, מכושפים מהקול, מרגישים כל כך קרובים, עם כל כך הרבה אינטימיות. רוצים להמשיך הלאה מהקול ישר למיטה,אז אולי זה מה שכדאי שנעשה, נמשיך מפה ישר למיטה.  ניפגש ערומים במיטה בחושך ונתעלס באהבים.

ואני הסכמתי מייד.

 נפגשנו בשעת לילה. חיכיתי לה בחדרי במלון. התריסים מוגפים, בחושך המוחלט ,

ערום במיטתי, ערום מתחת לסדינים.

והיא הגיעה , דפקה קלות בדלת שהייתה פתוחה מעט ואני קראתי לה. זה בסדר היכנסי והיא נכנסה לחדר ומייד פנתה ימינה לחדר האמבטיה ואני דרוך מחכה לה במיטתי,כולי מגורה ונרגש

ויכולתי לשמוע את בגדיה נופלים על הרצפה ואחר כך שקשוק של מיים זורמים

ואז היא יצאה ופסעה קלות בצעד מהוסס לעבר המיטה ואני שמעתי את טפיפות צעדיה על השטיח ונשמתי את ריחה שהיה ריח של יסמין ואביב.

ואחר כך היא נכנסה אל בין הסדינים ואני חיבקתי את גופה החם והרגשתי שאני מכיר אותו מאז ומעולם.

הרגשתי בבית.

והיה לה עור מלטף וחלק כאפרסמון וטעם שפתיה היה כה חם כה  מתמכר והיא נשמה נשימות קלות של תשוקה וחיבקה אותי חזק. ליטפתי את גבה באצבעותי . ציירתי  קוים עדינים בגבה. נשכתי קלות באוזנה , נשפתי לתוכה אויר חם וחבקתי אותה שוב מנסה להכיל את גופה והיא השיבה בחיבוק חזק יותר נואש.

חיבוק של אהבה

ואז חדרתי לתוכה   והיא זעקה בחדווה והצמידה את שתי רגליה לאברי  חזק חזק.

וכך התעלסנו שעה ארוכה והרגשנו שאנו מפליגים בחללית של קסם במרחב בלתי נודע, מחוץ למקום מחוץ לזמן.

וגמרנו יחד, שנינו בצעקה גדולה ולאחריה  עוד חיבוק והרבה ליטופים.

ואחרי שהסערה שככה מעט ושכבנו רגועים נשמה בתוך נשמה , כל כך ביחד, כשאני עדיין בתוכה, הדלקתי הרבה נרות שהיו שם קודם ,לצד המיטה, נרות קטנים וגדולים. ונר אחר נר, להבה מרצדת ועוד להבה והאור בחדר גבר ובין הלהבות צללים כחולים ירוקים  ואז ראיתי את שחוק עיניה והיא ראתה אותי...

ואהבנו מה שראינו, אהבנו את העיניים שהייתה בהן ברכה וזה היה מופלא......

ואחר כך היינו שלושה ימים ביחד במערת הכשפים שלנו. מערת עלי בבה קסומה עם הרבה אוצרות.

ולא שבענו זה את גופה של זו וגם דיברנו המון.

ומה שכל כך היה מפתיע , היא בכלל לא הייתה הטיפוס הפיסי שאני אוהב. אם הייתי רואה אותה ברחוב ,היא לא הייתה זוכה במבט שני. מין ערביה קטנטונת כזו, גוצה,   קצת מלאה , מאופרת כבד מידי, שיערה קצר ,   תלתליה צבועים.  אם הייתי מלביש אותה בבגדים שחורים הייתי יכול לדמיין אותה עומדת  מאחורי דוכן של דגים בשוק הכרמל ואולי היא נראתה כמו רעייה מהוהה של איזה פוליטיקאי ראש עיר בעיירת פיתוח או  כמו העובדת הסוציאלית מהמתנ'ס . אישה שהחיים חרצו בה קמטים וגם קצת משקל מיותר. אישה בלי שיק והדר.  ממש לא הטיפוס שלי.

אבל כשנפגשנו זה זה ממש לא היה חשוב. כי כבר הכרתי אותה וידעתי שהיא אדם מופלא, אינטלגנטית כל כך , רגישה ובעיקר לוהטת ומינית בצורה שלא תתואר.

באותו זמן היא הייתה כבת ארבעים, כשנתיים אחרי גירושין מבעל שהיה כמוה, מוסלמי ועם שלושה ילדים בגיל ההתבגרות.

ולאחר הגירושין היא יצאה לחופשי ופתחה במסע מטורף של חיפוש הזהות המינית שלה

והמקומות שהיא ביקרה בהם ,היו מאוד הזויים. הרבה יותר רחוקים מהמקומות אליהם הגעתי אני

ועל הפנטסיה הכי מטורפת שלה כבר סיפרתי במקום אחר....

כמעט והתאהבנו.

שלושה חדשים לאחר מכן סידרתי לי שוב נסיעת עבודה לבורדו. רציתי לראות אותה שוב. דיברנו הרבה בטלפון באותם חדשים. התגעגענו,

אבל היא סירבה לפגוש אותי בפעם הזו.

לא אוכל לשאת עוד פרידה, היא אמרה לי.

בפעם הקודמת זה היה כל כך מיוחד

ואז הלכת וליבי נשבר.

אם הייתי צריכה לבחור בין הפנטסיה שלי עליך ובין האפשרות לאהוב אותך, הייתי בוחרת לאהוב אותך. איני יודעת אם  עוד אפגוש מישהו כמוך בחיי....

אבל הנסיבות אינן מאפשרות לי לאהוב אותך. אינן מאפשרות לך לאהוב אותי  ולכן אין לי ברירה , אני נאלצת להסתפק בפנטסיה

ופנטסיה אפשר לממש רק פעם אחת......