טנגו אחר

אסטור פיאזולה – הטנגו של אי השקט הפנימי והגעגועים

אסטור פיאזולה הוא גדול המוסיקאים של הטנגו ואולי אחד מהמוסיקאים הגדולים ביותר של המחצית השניה של המאה העשרים. בסקירה שהתחלתי לכתוב לאחרונה, בבלוג שלי על הטנגו, חשבתי לכתוב על פיאזולה רק בשלבים מתקדמים יותר  כי פיאזולה מייצג את השלבים המאוחרים של הטנגו את הדרך בה התפתח ממוסיקה עממית וממוסיקה של ריקודים למשהו מתוחכם ביותר שחורג בהרבה מהקונטקסט התרבותי והחברתי של הטנגו ולא מקרה הוא שפיאזולה מוכר מאוד ברחבי העולם ונגנים רבים בעיקר מעולם הג'אז ,מהם ראוי לציון במיוחד ג'רי מוליגן, הקליטו יצירות מופלאות יחד איתו. אבל כיוון שחלק מהקוראים לא כל כך התלהבו מהיצירות המוקדמות של הטנגו שבחרתי להציג, החלטתי לקפוץ קדימה בזמן ולכתוב כבר עתה על פיאזולה שהמוסיקה שלו היא אולי המודרנית , העכשוית והאוניברסלית ביותר.

כאשר החל פיאזולה בשנות החמישים המאוחרות לכתוב יצירות שלא היו בסגנון המוכר של הטנגו, היו רבים שכעסו עליו וטענו שהוא פוגע ברוח הטנגו ושמה שהוא כותב זה בכלל לא טנגו ואולי הם צודקים מבחינה מסויימת, כי פיאזולה הוא אמנם מוסיקאי ונגן של טנגו אבל המוסיקה שלו  חורגת בהרבה מהגבולות הקלאסים של הטנגו ונודדת  למחוזות אחרים . 

המוסיקה של פיאזולה משדרת תמיד אי שקט, עצבנות, משהו שמטריד ומכרסם. זוהי מוסיקה שעדיף לשמוע בשעת לילה מאוחרת ובעיר גדולה. בשעה שהרחובות שקטים אך מידי פעם מנסרת את האויר יללה של סירנה עוברת. כשהלב נכמר מגעגועים ,כשלא ברור מה תכלית החיים.

משהו במוסיקה של פיאזולה, מצליח לתפוס את העוצמה, התחכום, הניכור, העצב והמודרניות הטכנולוגית  של סוף המאה העשרים ולכן המוסיקה שלו כל כך אוניברסלית.

פיאזולה הוא אמנם ארגנטינאי אבל רוב שנותיו חי מחוץ לארגנטינה. שנות ילדותו עברו עליו בניו יורק ומכאן ההשפעה הגדולה של הג'אז על סגנונו. מאוחר יותר כשהיה  איש צעיר וכבר מוסיקאי ידוע ,הגיע לפאריס ולמד קומפוזיציה והרמוניה אצל המורה למוסיקה האגדית, נאדיה בואלנז'ה, שהשפיעה מאוד על כמה מגדולי המוסיקה של המאה העשרים .  בתקופת המשטר הצבאי בארגנטינה, בחר פיאזולה לחזור ולהתגורר בפריס והוא נשאר בה עד מותו ב-1992.

פיאזולה גם היה נגן בנדוניאון יוצא מהכלל . כאשר הוא מנגן על הכלי העצוב הזה הוא ממש מצליח לנסר  בלב מחילות של עצב נכמר וגעגועים . הסגנון הקופצני וחסר המנוחה של הבנדוניון מתאים גם הוא לעצבנות של פאיזולה ולתחושה המתמדת של משהו מכרסם, מטריד, אינו מרפה, כמעט עד כדי עינוי. שאלות ששואלים. שאלות שאין להן תשובה.....

יש לפיאזולה מאות יצירות ויש להם אלפי ביצועים. בחרתי שתי יצירות:

הראשונה היא אולי היצירה הידועה ביותר שלו Adios nonino   .יצירה יחסית מוקדמת של פיאזולה שנכתבה ב-1959 כאשר חי שוב בניו יורק ולאחר שאביו נפטר. היצירה הזו היא געגועים לאביו שnonino- היה שם החיבה שלו. ביצירה הזו מצא פיאזולה את סגנונו היחודי שכל כך אופייני לו ומאז המשיך לכתוב יצירות מופלאות רבות.

הקטע שמצולם כאן הוא קטע נדיר שצולם לטלויזיה היפנית ב-1980 אפשר לראות בו את פיאזולה מנגן  והסרט הוא מלאכת מחשבת של צלום יצירה מוסיקלית . מרטיט ממש בגאוניותו.

זהו הביצוע היפה ביותר שאני מכיר למנגינה הזו. כשסיימתי לראות את הסרט הזה ממש בכיתי מהתרגשות.

Adios nonino     בביצוע פיאזולה עצמו

הקטע השני גם הוא ידוע מאודLibertango . המנגינה מוכרת לרבים אבל ייתכן שכאשר שומעים אותה,  לא  תמיד יודעים שחוברה על ידי פיאזולה.

הסרט שבחרתי הוא הקלטה עם הצ'לן יו יו מה, שמלווה בביצועו היפה את הטריילר לאחד הסרטים היפים ביותר שנעשו על הטנגו ,The tango lesson  של הבמאית האנגליה Sally Poter  . סרט משנת 2000 כמעט אוטוביוגרפי שמתאר את אהבת הבמאית לטנגו. אהבה  שמביאה אותה עד לבואנוס איירס 'כדי ללמוד לרקוד טנגו טוב יותר  והתאהבותה ברקדן טנגו שרמנטי ומוכשר . רקדן שהופך להיות המורה שלה לטנגו . היחסים בין התלמידה והמורה מלאים ברגשות , מתחים ותשוקות ובשלב מסויים הם הופכים כמובן למאהבים  אך כמו שקורה בדרך כלל ובמיוחד כאשר מדובר בטנגו, האהבה הזו מתפוגגת ונהפכת לספור טראגי עצוב ומלא כעסים .

Libertango  מתוך הסרט The tango lesson עם יו יו מה.

ודרך אגב. ברדיו בארץ, בקול המוסיקה וב-FM 88 , שתי התחנות היחידות שמשדרות לעיתים את פיאזולה. מתעקשים תמיד לומר פיאצולה. לפני כמה ימים התקשרתי לנאוה פסטרנק מ-88FM  וניסיתי להסביר שבארגנטינה אומרים פיאזולה ולא פיאצולה, כפי שאולי מבטאים את השם באיטליה. אולי השיחה הזו תעזור.

אני מסתפק בשתי יצירות בלבד, אבל יש עוד רבות אחרות. ואם יהיו קוראים שירצו עוד המלצות והפניות צריך רק לבקש....