טנגו אחר

ידידת נפש ושותפה לחושניות קסומה

זה מה שאני מחפש . זו במידה מסויימת הפנטסיה שלי, אישה כזו שתהיה גם ידידה וגם מאהבת. שתהיה לה אינטלגנציה ורגישות וגם מיניות שרוטה,פורצת גבולות ,  כמו המיניות שלי.

פעם אחת אולי מצאתי מישהי כזו.

הייתי מורה שלה. היא הייתה תלמידה שלי  והייתי צעיר ממנה בכמעט עשר שנים. באותו זמן לימדתי באיזה סמינריון  אקדמי בקורס  במוסד יוקרתי. באותו קורס הייתה לי הרצאה פעם בשבוע במשך חדשים רבים.

בקורס השתתפו כשלושים אנשים רובם מבוגרים, חלקם הגדול פנסיונרים.  גם היא הייתה שם אבל היא  היא הייתה כל כך נחבאת אל הכלים , אף פעם לא דיברה,  לא השתתפה ממש בשעורים, רק ישבה באחת השורות האחוריות בכיתה  וכתבה כל הזמן במחברתה.

יום אחד, כחדשיים לאחר תחילת הקורס, היא ניגשה אלי בסוף השעור וביקשה לברר דבר מה שלא הבינה ואז ראיתי אותה פתאום, בפעם הראשונה אולי . ראיתי אותה כמובן כבר קודם ושמתי לב, שהייתה לה גיזרה נאה וגם לבושה היה תמיד אלגנטי אבל אז באותו יום, כשהתקרבה לעברי, ראיתי  את עיניה הירוקות הצוחקות, את זיקי הניצוצות שהיו בהן וגם הרגשתי משהו שאיני יכול להסביר.הרגשתי שהאישה הזו משדרת המון מיניות. באותו זמן היא הייתה כבת 52.  משהו בדרך שבה הסתכלה בי ,משהו בתנועותיה, תפס את מבטי. קלטתי אותה מייד . הגבר שבי נדרך כצייד. התחלתי לראות את האישה השקטה הזו בעיניים אחרות.

שוחחנו כמה דקות. למרות שדיברנו  רק בעניני הקורס, הרגשתי שחוטים סמויים של הבנה וקירבה נטווים ביננו מיידית. לפעמים זה כך, פוגשים מישהי ומרגישים מייד. זהו, יש ביננו את זה.

לורה  - כך קראו  לה - דיברה במבטא סקסי דרום אמריקאי,  שלושים שנה קודם לכן היא עלתה מאורגוואי אבל המבטא נשאר. באותו יום לא יכולנו לדבר הרבה כי לורה מיהרה לתחנת  האוטובוס  שהיה אמור להגיע כמה דקות לאחר סוף השעור.

בחדשים שלאחר מכן דיברנו פעמים רבות נוספות. אחרי כל שיעור כמעט, מצאתי את עצמי מפטפט עם לורה, מלווה אותה מהכיתה החוצה עד לתחנת האוטובוס. אף פעם לא היה לנו הרבה זמן כדי לשוחח ממש. עשר דקות אולי קצת יותר. תמיד היא מיהרה לאוטובוס. יום אחד החלטתי שלא אתן לה למהר ולכן משכתי את השיעור בכוונה, הרבה מעבר לזמן הקצוב.   רציתי שתפסיד את האוטובוס. לורה יכלה כמובן לעזוב את השעור לפני הסיום, אבל אני מרצה טוב וידעתי שהיא לא תוכל להתנתק ממני ולעזוב באמצע השעור. באותו יום הצלחנו לדבר שעה ארוכה אבל גם אז השיחה ביננו הייתה רק בנושאים סתמים. כמו בפעמים הקודמות גם הפעם ,  לא העזנו לתת לשיחה להתגלגל למסלול אישי יותר אבל גם באותו יום הרגשתי, שהיא משדרת לעברי משהו אחר,  משהו שהוא מעבר למילים.   הייתי מורה שלה ונשוי והיא הייתה התלמידה ואשה מיושבת בדעתה וגם גדולה ממני בשנים. לא היינו  בסיטואציה שתאפשר לשיחה להתפתח לערוצים מינים יותר, למסלול של פיתוי הדדי.

כמה שבועות לפני סוף הקורס, לאחר השעור, כשצעדנו החוצה, היא שאלה אותי משהו בנושא מסויים שקשור למה שלמדנו בכיתה,  שם ספר של הוגה דעות והוצאת הספרים בה פורסם ספרו. ידעתי את התשובה אבל אמרתי לה שאיני יודע  ושאני צריך לברר. פניה של לורה הביעו אכזבה. אז אצטרך לחכות שבוע, שאלה בקול רך... אם תרצי, אמרתי בהיסוס, אם תתני לי את הטלפון שלך, אוכל להתקשר אלייך מחר ולומר לך את התשובה.

למחרת כמובן התקשרתי. דומה שלורה רק חיכתה לשיחה שלי. דיברנו שלוש שעות כמעט. דיברנו על כל כך הרבה דברים. פתאום, אולי בגלל שהתרחקנו פיסית או אולי בגלל ששוב לא היינו בסיטואציה של מורה ותלמידה אלא רק שני קולות בטלפון,קול של גבר , קול של אישה...יכולנו להתקרב , לדבר על נושאים אישים. להרגיש חופשים יותר.

בימים הבאים דיברנו כל יום כמה שעות. השיחות ביננו הפכו יותר ויותר אישיות, גלויות. לאט לאט נפלו המסיכות. אחרי כשבועיים דיברנו כבר על מין. אמנם בצורה מרומזת עדיין ,אבל היה ברור, לי לפחות, שאם אישה מוכנה לדבר איתי על נושאים כאלה, אז זה סימן  שאי אפשר לטעות בו  שאומר , שהיא פותחת בפני דלת, שהיא רוצה שיפתו אותה.  אבל, עדיין היו לי ספקות. יותר ויותר  היה ברור לי שלמרות החזות הצנועה שלה, יש באשה הזו משהו אחר, חושני, ייצרי, פורץ גבולות. חשתי בכך אבל לא הייתי בטוח ממש ואולי זה לא היה נכון?

אחרי שבועיים של שיחות אזרתי אומץ והצעתי לה שניפגש לארוחת צהריים. לורה הסכימה מייד.  לקחתי אותה מהעבודה במכוניתי ויצאנו לאכול באחת המסעדות שבאיזור המשרדים בו עבדה. הייתה זו טעות . במסעדה היו אנשים רבים שהכירו אותה, עמיתים לעבודה. לורה הייתה עצבנית נורא.  העובדה שהיא סועדת עם גבר גרמה לה מבוכה. תמיד היה לה בעבודה דימוי של אישה סתמית שאף אחד לא מדמיין אותה בסיטואציות רומנטיות. אישה שהיא כבר כמעט סבתא שתמיד הייתה לבד ועכשיו היא סועדת עם גבר ועוד צעיר ממנה....

הרגשתי שהיא חומקת ממני. השיחה לא זרמה. מבטה של לורה התרוצץ כל הזמן בחדר והיא לא הצליחה להתרכז. היה משעמם. לא הצלחנו לדבר על כלום.  לאחר הארוחה חזרנו למכונית כדי שאחזיר אותה לעבודה. הייתי במצב רוח רע, הרגשתי שזהו. מה שחשבתי שיקרה לא יקרה. הכל היה פנטסיה בדמיוני אבל אז – כאשר נכנסנו למכונית – שאלה לורה אם אהיה מוכן לעזור לה ולעבור דרך ביתה, שהיה לא רחוק משם. בבוקר היא שכחה  איזה קלסר בבית  והיא  הייתה צריכה אותו לאיזה ישיבה אחה'צ.  האמנם? הייתכן? יכול להיות שעדיין יש תקווה? לקחתי אותה לביתה. . עלינו במדרגות לדירתה. לורה גרה בקומה השלישית ולא היתה בבניין מעלית.

הסתכלתי על לורה מאחור. הייתה זו שעת צהריים והחום היה נורא. לורה לבשה שמלה סולידית קייצית ללא שרוולים.  התבוננתי בה עולה במדרגות. כיוון שהפנתה אלי את גבה יכולתי להסתכל עליה בחופשיות. בחנתי את עגבותיה בעת שהניעה את רגליה ממדרגה למדרגה, נעצתי בלי בושה את מבטי בגווה, במפתח בית השחי שלה, בעורה המתוח הבשל, שאפתי את ריחה, כמעט ויכולתי לגעת בעורפה. הלכתי מאחריה ולא ידעתי מה יקרה בעוד כמה דקות. לורה נראתה לי כל כך סקסית. הרגשתי שהזיין שלי מתחיל להתקשות. לא יכולתי למנוע זאת. הייתי מגורה נורא.

הגענו לדירה. לורה פתחה את הדלת במפתח ונכנסה פנימה. נכנסתי בשקט אחריה. לורה הביטה בי בעיניה הירוקות המכשפות. שניה אחרי זה פשוט אנסנו זה את זו על הרצפה ליד הכניסה.

לורה הייתה אמנם בת 52 אבל העור שלה היה כל כך צעיר. עור אפרסק חלק כזה של אישה לטינית. שדיה לא היו גדולות אבל הן היו מוצקות והפטמות שלה היו ענקיות. חומות ומזדקרות.  לא בזבזנו זמן. לא היה מקום למשחק מקדים. תוך שניות כבר הייתי בתוכה ולורה התחילה לגנוח. אחזתי בשערותיה בעוצמה ומשכתי  בכח . לורה נשכה את שפתיה וזעקה בכאב.  גמרנו ביחד.

הסתכלנו זה אל זו וחייכנו. אז מה? אמרתי לה במשובה? מזדיינת עם המורה?  אם רק התלמידים האחרים היו יודעים? סנטתי בה.  די, השיבה לי לורה במבוכה, אני לא כזו בדרך כלל. אתה הגבר החמישי שלי בסך הכל ושש שנים לא שכבתי עם אף אחד. מי בכלל ירצה לשכב עם זקנה כמוני. את לא זקנה ואת נראית נהדר. לורה הסמיקה במבוכה. אולי, אבל גברים בגילי לא מענינים אותי הם ממש כבויים וגברים צעירים יותר, למה שירצו אותי?

הנה, אני רוצה אותך, אני מפנטז עלייך כבר חדשים. גם אני  פינטזתי עלייך . מהיום הראשון. שתדע לך. איך שחזרתי הבייתה מהשעור, כבר אוננתי וחשבתי עליך. חדשים אני מאוננת וחושבת עליך ובמיוחד אחרי שהתחלנו לדבר  ביחד אחרי השעורים  אבל אף פעם לא חשבתי שיש לי באמת סיכוי...

נשארתי במיטתה של לורה עד הערב. לורה לא חזרה לעבודה ונעדרה מהישיבה החשובה בה הייתה אמורה להשתתף. הרגשנו מאושרים. היינו ביחד. כל כך ביחד.

בשבועות שאחרי זה, עד שהקורס נגמר. הייתי מגיע לביתה של דורה תמיד  ביום של הקורס, אבל כמה שעות קודם לכן .  לורה הייתה מחכה לי ערומה במיטה, רטובה, לפעמים פשוט עם רגלים פתוחות בתנוחה זנותית מזמינה,לפעמים כורעת על ארבע.  ככה היא רצתה וככה רציתי אני. יחסים שהמין שבהם הוא מרכיב מרכזי אבל מעבר למין המרוכז הטהור, הייתה  הרבה ידידות וחיבה.  רק בבית כשאיש לא היה רואה אותה, הייתה לורה יכולה להשתחרר בחברתי. בחוץ היא לא רצתה שיראו אותנו ביחד. זה לא התאים לדימוי הבורגני המהוגן שהיא רצתה שיהיה לאנשים עליה.

פעם אחת. היה זה יום של חמסין. התעלסנו באהבים שעות ארוכות והתקשינו להנתק זה מזו. כאשר התקרב המועד שבו היינו צריכים להתלבש ולנסוע לשיעור. הצלחתי  במאמצים רבים, כמעט בכח, באלימות ,לצאת מהמיטה ולהתחיל להתלבש. לורה גרגרה לה בתסכול ובכתה בזעם. אבל הייתי חייב ללכת.  הייתי צריך ללמד. אחר כך, בשיעור, התקשיתי להתרכז. מידי פעם הגנבתי מבטים לעברה של לורה והיא  החזירה לי ניצוצות של אור ירוקים שדונים וחייכה מידי פעם. איני יודע איך הצלחתי לסיים את השעור. , ייתכן גם שעמד לי ושמישהו מהתלמידים האחרים אולי ראה....

כשנגמר השיעור, התקרבה לעברי לורה וחייכה. אני יודעת מה אתה מרגיש. בוא, אלווה אותך לאוטו.

היה כבר חושך, האוטו היה בחניון. נכנסנו למכונית ולורה פשוט התיישבה עלי כשגבה אלי והתחילה לעלות ולרדת.  אנשים עברו בחניון מטרים ספורים מאיתנו. ניסינו להיות שקטים.

אני חושב שהאורגזמה הזו שלי  באותו  יום הייתה החזקה ביותר שהייתה לי מעולם. כמו תמיד לורה גמרה באנחות החייתיות שלה. לאחר מכן נשארנו ככה ישובים שעה ארוכה בלי מילים. לורה על אברי ואני מחבק את גבה מאחור ומלטף את שערה .

אוקי, זהו, התעוררה לורה פתאום מהחלום... כבר מאוחר. הפסדתי את האוטובוס הלילה  תצטרך לקחת אותי הבייתה.

גן העדן המופלא שהיה לי לורה, נמשך רק חדש וחצי. שנה שלמה כמעט היא הייתה בקורס שלי, אבל רק לקראת השבועות האחרונים,  נפלו ביננו המסיכות , איזה בזבוז.

כמה שבועות אחרי שהקורס נגמר, נסעתי לכמה שנים לדרום אמריקה.  לורה נשארה החברה הכי טובה שלי. דיברנו המון בטלפון. סיפרתי לה על הרפתקאות האהבים  שלי וגם על המכאובים. ידעתי תמיד שבהזדמנות הראשונה, כשאגיע לביקור בישראל אפגש איתה שוב ונשכב,  גם ללורה זה היה ברור. תמיד אמרנו זה לזו, שזה מה שיקרה.

זה לא קרה שוב. כמה שבועות לפני שביקרתי בישראל בפעם הראשונה , פגשה לורה גבר אחר, מבוגר ממנה בכמה שנים,סולידי, במצב כלכלי טוב ונכנסה עימו למערכת יחסים של זוגיות. מאוחר יותר הם עברו להתגורר ביחד. לורה לא רצתה לפגוש אותי יותר. לא פנים אל פנים. אני מפחדת להיות איתך באותו חדר, אתה מסוכן ואני חלשה. אף פעם לא היו לי כאלה אורגזמות כמו שהיו לי איתך ועם בן הזוג שלי בקושי יש מין. זה לא הצד החזק שלו. אז למה את איתו? שאלתי? כי אני כבר לא צעירה ואיני רוצה להזדקן לבד והוא איש טוב וחבר טוב ומין זה לא הכל זה  בחיים. את בטוחה? שאלתי? לא ממש, אבל תמיד אפשר לאונן. אוננתי שנים לפני שהכרתי אותך ונשארתי בחיים . זה מה שיש.  ולמה שלא נפגש בכל זאת? ניסיתי להקשות? אני מתה לפגוש אותך. רק לשמוע את הקול שלך בטלפון מחרמן אותי, אין לך מושג כמה אני רטובה כל פעם שאני מדברת איתך אבל אם אשכב איתך הוא ידע...

יותר לא נפגשנו. אנחנו מדברים עד היום הרבה בטלפון. לפני כמה חדשים היא נפרדה מהחבר שלה ועכשיו היא שוב לבד. מסתבר שהאיש הסולידי הזה שאיתו חשבה שתזדקן בנחת, היה ממש מופרע ושנים הוא התעלל בה ריגשית.  כשסיפרה לי על  הפרידה ,שמחתי. תמיד קיויתי שזה יקרה יום אחד . אני יודע,  זה אגואיסטי מצידי אבל זה מה שהרגשתי תמיד. רציתי שהוא יעלם  כדי שאוכל לשכב עם לורה שוב.

את רוצה להפגש שוב איתי? שאלתי אותה? רוצה ולא רוצה. אולי עדיף שלא....אבל למה? כי אני מפחדת, להיכנס לסחרור, זה כל כך מסוכן איתך ואני צריכה להרגע, לא מתאים לי בגילי. אני חושבת שהליבידו שלי כבר לא מה שהוא היה פעם . אתה יודע, כל כך הרבה שנים בלי מין....ויש לי מישהו אחר עכשיו, איזה חבר ילדות מאורגוואי שהופיע פתאום, לא ממש מיני, בטח לא כמוך, הוא לא החבר שלי, הוא רק שוכב איתי, פעם בשלושה שבועות, מספיק לי עכשיו, לא צריכה יותר.

אני לא מאמין ללורה, כל פעם שאנחנו מדברים אני מרגיש את המתח הארוטי בקול שלה, אני יודע שהקול שלי תמיד מחרמן אותה שהיא תמיד רטובה. כל פעם אני מנסה למצוא איזה בקיע בחומת ההגנות שלה, לעיתים נדמה לי שאם רק אנסה מעט יותר, היא תיכנע, אבל איני מתעקש. אני חושב שאני צריך לכבד את רצונה. זה לא יהיה הוגן מצידי אם אסחוף אותה שוב אלי אל מחוזות התשוקה המטורפים, אם אכניס לחייה עוד פעם  את  השדים הלוהטים שהיא כל כך התמכרה אליהם פעם. לורה החליטה שלא מתאים לה בגילה, מין כל כך מטורף, כל כך חזק....ואולי היא גם חוששת ממשהו אחר. אני חושב שלורה חוששת להתאהב...

והיא לא היחידה....גם אני אולי מפחד להתאהב בה.

אולי בגלל זה איני ממש לוחץ עליה כדי שנפגש.....

כי היא יודעת, כי שנינו יודעים, שאם נפגש שוב, אחרי כל כך הרבה שנים  שבהן לא הצלחנו לשכוח זה את זו,  היחסים בינינו, אם נפגש שוב,  היחסים ביננו יהיו עתה אחרים.

וכנראה שעוד לא החלטנו ממש אם זה מה שאנו רוצים.....ואולי אנחנו פשוט  מעדיפים לחיות בעולמות הדמיון. במרחבי הפנטסיה. בתוך הזכרונות.

 ואולי....

ואולי בכל אופן ניפגש יום אחד?