טנגו אחר

האהובה הלסבית שלי

קראו לי תיאה Thea  וזהו אפילו שמה האמיתי. ניסיתי להמציא שם אחר אבל לא הצלחתי ותיאה זה ביוונית אלה. שכשאני נזכר בה, אין לי אסוציאציות של אלוהות  אבל החלטתי שהפעם, אקרא לה בשמה האמיתי. היא רחוקה. היא גרה בניו יורק ואינה יודעת עברית ואין סיכוי שתקרא את הבלוג שלי.

באותה תקופה הייתי מוכר תכשיטים – מחרוזות, צמידים ועגילים ברחוב. הייתי רוכל רחוב. את התכשיטים הייתי עושה בעצמי. איך הגעתי – אני שתמיד היו לי שתי ידיים שמאליות – לעשות תכשיטים? זה ספור מסובך. אולי אספר בפעם אחרת. לא במקרה לפרקים האלה קוראים "לוטש הענבר" הכל הרי התחיל עם אבני הענבר שקניתי במכסיקו בהרים הנידחים, אצל האינדיאנים.....

באותו יום היה יריד רחוב בכניסה לאוניברסיטת קולומביה. ממש קרוב לביית שלי ( אצל מקס , הפסנתרן ההומו). היה קר. ברחוב עוד היו ערימות של שלג מרופש שלא נמס עדיין. עמדתי ליד הדוכן הקטן שלי, מול השער ומכרתי את תכשיטי. היה יום מוצלח. מכרתי המון. הכיסים שלי התמלאו בשטרות של דולרים מרופטים. אישה אחת, צעירה, שיערה קצר מקורזל, משקפיים, רזונת כזו. לא ממש יפה, סתם בחורה, ניסתה לקשור איתי שיחה. כששמעה את המבטא שלי היא שאלה אותי אם אני מישראל ואני הנהנתי בראשי. הבחורה ניסתה להמשיך את השיחה אבל הייתי עסוק. לא יכולתי לשוחח ממש. גם לא ממש רציתי.  אם הייתי משוחח עימה הייתי מוכר פחות וחוץ מזה כאמור, היא לא הייתה ממש יפה. אם היא הייתה יותר יפה אולי הייתי מוותר על כמה  דולרים, מוכר פחות ונותן לה להתחיל איתי אבל ,כאמור, הבחורה הזו לא הייתה מרשימה במיוחד.

תראי, אמרתי לי ביבושת. ניסיתי לא להיות בוטה מידי. אני נורא עסוק עכשיו. אין לי כל כך אפשרות לשוחח. אני צריך להתמקד במכירה.  היריד אמור להיגמר בשעה שש ואם את עדיין תהיי בסביבה אני מבטיח שאוכל להקדיש לך יותר תשומת לב.  לא ממש התכוונתי לזה. הבחורה לא ענינה אותי אבל כאמור, הייתי צריך לנפנף אותה מעלי כדי שלא תפריע לי למכור .

בשעות שאחרי זה הספקתי כבר לשכוח אותה אבל בשעה שש היא פתאום הופיעה שוב. הייתי עייף. לא היה לי חשק לדבר. כל מה שרציתי היה לקפל את חפצי לחזור לביתי, לפשוט את כל הסוודרים והגטקסים שלבשתי מפאת הקור, לעשות מקלחת חמה ולישון והנה הנודניקית הזו הייתה צריכה להופיע.

הבחורה התקרבה אלי בחיוך והושיטה לי כרטיס ביקור. שמי תיאה, ואתה רואה, חזרתי. אתה מעניין אותי. אף פעם לא פגשתי ישראלי. עכשיו אני עסוקה ואין לי זמן אבל אני גרה לא רחוק מכאן ואם תרצה, אשמח לשוחח עימך מאוחר יותר.

לקחתי את הכרטיס, מלמלתי תודה והבחורה התרחקה בצעד נמרץ ונעלמה מעבר לפינה.

מאוחר יותר באותו ערב, אחרי המקלחת, הרגשתי משועמם. כמו תמיד חזר אי השקט לכרסם בי. הרעב לאקשן לאדרנלין, לאנשים חדשים, לנשים חדשות.  הסתכלתי על הכרטיס של תיאה. שאטלפן אליה אולי?  מה כבר יכול לקרות? לפחות היא גרה קרוב, ארבעה בלוקים מהבית שלי. לא צריך להתאמץ יותר מידי.

טלפנתי.

אחרי חצי שעה הייתי כבר בדירה של תיאה. דירת גג קטנה בבבניין גבוה  שהשקיף על נהר ההדסון. בסלון הקטן היו המון ספרים וכמו תמיד, מייד לאחר שנכנסתי ,התחלתי לבחון אותם. ככה אפשר ללמוד המון על הבן אדם. אהבתי את מה שראיתי.

תיאה הכינה לי כוס תה. בחוץ החלה להשתולל סופת שלגים אחרי כמה שעות ואולי בעצם  כבר אחרי עשר דקות הרגשתי שהבחורה הזו מוצאת חן בעיני נורא. המראה המקורזל הגברי מעט , הכמעט עכברי, שלה כבר לא הפריע לי, הרגשתי רטט של חדווה כמעט רצון לבכי , תחושה שמצאתי נשמה אחות. הלב שלי פעם במהירות. שנים שלא הרגשתי בבית בחוף מבטחים כמו באותם רגעים . תיאה הייתה כל כך אינטלגנטית כל כך רגישה ויחד עם זאת היא העבירה לי את התחושה – למרות שלא ממש דיברנו על מין – שהיא אישה משוחררת  וחושנית.

תיאה סיפרה לי שלא כל כך מתאים לה בימים אלה להיכנס למערכת רצינית עם מישהו וכשהיא אמרה זאת היא כאלו שלחה לי מסר מרומז שזה הכוון של היחסים  שכנראה מתחילים להיטוות ביננו. גם לי היה ברור שעם האישה הזו מתפתח משהו אחר, שאם אני איתה זה לא בשביל זיון חד פעמי.

רק חדשיים קודם לכן, היא סיימה מערכת של שש שנים עם עוד מישהו. מישהו שאפילו גרה עימו ביחד והיא עדיין מלקקת את הפצעים.

באותו לילה לא שכבנו. מדוע זה לא קרה כבר בלילה הראשון? היה ברור שאנו רוצים לשכב ושיש ביננו משיכה אבל אולי זה לא קרה כי שנינו הרגשנו ששום דבר לא בוער אבל לשנינו היה ברור שזה מה שיקרה בקרוב.

למחרת חזרתי שוב לדירה של תיאה. חמש דקות לאחר מכן כבר היינו במיטה. באותו לילה לא ישנו בכלל רק הזדיינו והזדיינו כמו שתי ארנבות מורעבות ולא יכולנו להפסיק. הזיון עם תיאה היה ממש עליית מדרגה. אף פעם לא הזדיינתי ככה עם אישה, בכזו עוצמה בכל כך הרבה עונג, כל כך הרבה חדווה ובו בזמן בהרגשה מתמדת שכל העת יש ביננו תקשורת עדינה שאנחנו ממש ביחד.

עד לתיאה היה לי נסיון מיני מסויים. שכבתי כבר עם שמונה אולי עשר בחורות בחיי. הייתי בן 26 ולא היה לי ממש בטחון במיטה. לא חשבתי שאני מאהב טוב. תמיד הייתי גומר מהר מידי ולא ממש נהנה אבל עם תיאה זה היה אחרת . הייתה לה כל כך הרבה סבלנות כל כך הרבה תשוקה. הגוף שלה היה כל כך רגיש והאורגזמות שלה היו  כה חזקות והיא פשוט אהבה להזדיין בעוצמה שאף פעם לא יצא לי לפגוש קודם לכן.

למחרת בבוקר לא יצאתי לעבודה. היה קר, ירד המון שלג ולא ממש התחשק לי לצאת לרחוב למכור את תכשיטי. תיאה הדליקה אש באח. ואנו ישבנו מולה חבוקים והתבוננו בלהבות המרצדות . ליד החלון שבחוץ עבר צינור החימום של הבניין ואדים חמים עלו ממנו ולידו במרחק כמה מטרים ,קפאו גלידי קרח בכל מיני צורות. הרגשתי מאוהב.

אני צריכה לספר לך משהו, יש לי וידוי. אני מקווה שלא תכעס. לא העזתי לספר לך את זה אתמול.

ליטפתי את כתפה של תיאה  והבטתי בעיניה. אני מקשיב.

מערכת היחסים שספרתי לך עליה. זו שנגמרה לפני חדשיים. לא הייתה מערכת יחסים רגילה. המישהו הזה שהייתי איתו שש שנים היה....... תיאה התקשתה להמשיך והשפילה את מבטה.....

אין דבר, ספרי .....

המישהו הזה לא היה גבר אלא אישה. הייתה לי מערכת יחסים לסבית עם אישה. היא הייתה הפרופסור שלי באוניברסיטה. למדתי בוואסר ( הקולג' הכי יוקרתי לנשים בארה'ב) אהבתי אותה נורא. חשבתי שנשאר ביחד כל החיים. אפילו קנינו בית.   עד שהכרתי אותה יצא לי לשכב כבר עם נשים אבל לא הייתי בטוחה שאני לסבית. כשהייתי בקולג' לא הפסקתי להזדיין, אני חושבת שהייתי עם עשרות אולי אפילו מאות. כולם ידעו שאני זיון קל ואז הכרתי אותה והכל השתנה.

אז אם את לסבית איך זה שאת איתי?

איני יודעת. אל תשאל יותר מידי שאלות. אולי התגעגתי לתחושה של זיין קשוי בתוך הכוס שלי . כבר שכחתי את ההרגשה. אבל היה לי כל כך טוב להזדיין איתך אתה מזיין אלוהי.

אני? אלוהי? את לא מגזימה? כן, השיבה תיאה, אין לך מושג איזה מאהב מופלא אתה.  יש לך רגישות של אישה. אתה בטוח שאינך אישה? אולי בגלגול הקודם? אתה ממש יודע להקשיב לנימים הדקים של הגוף שלי....

לא הפריע לי ממש שתיאה אהבה נשים. אולי אפילו הרגשתי אליה יותר משיכה. הוידוי שלה הפך אותה למופרעת יותר שונה יותר ואני הרי נמשך תמיד לנשים שרוטות.

ותיאה הייתה מה זה שרוטה....החיים שלה היו כל כך דרמטים.  המשפחה שלה הייתה משפחה יהודית טיפוסית של המעמד הבינוני העליון בניו יורק. סבא שלה היה ארכיטקט ידוע שתכנן בנינים רבים בעיר כולל הבית שבו גרה ושהיה בבעלות משפחתה. הסבא הזה כבר מת מזמן אבל אשתו . סבתא של תיאה, הייתה  עדיין  בחיים וגרה בקומה הראשונה של הבניין.  הכרתי את הזקנה. תיאה ידעה שמשפחתה תשמח להכירני. סוף סוף בחור יהודי טוב. גבר אפילו ועוד ישראלי . איזה מזל, אולי  עוד יש סיכוי שהילדה המופרעת תהיה מסודרת בסוף. כמו שצריך, שתקים משפחה יהודית טובה....

סבתא של תיאה הייתה זקינה כפופה שאפה נשרי ומבטה חודר ותקיף. על הקיר בדירה המפוארת שבקומה הראשונה הייתה תמונה גדולה שלה עם גולדה מאיר. סבתא של תיאה הייתה פעילה מאוד בויצו ותמיד עסקה בפעילות ציונית נמרצת. הדירה שלה הייתה מליאה ברהיטי עץ כבדים ומגינים רבים שהעידו על פעולותיה הפילנטרופית למען הקהילה וישראל. באחד החדרים שכבה האחות של הסבתא. זקנה מפחידה וסנילית שכל הזמן הייתה צועקת בבעתה. שתי משרתות כושיות היו לצידה כל העת, אבל הזקנה לא הפסיקה לזעוק ותמיד כאשר הייתי בדירה ההיא בקומה הראשונה הייתה אוירה מפחידה בבית והרגשתי שאני נמצא בבית משוגעים.

והמשפחה הזו הייתה באמת קצת משוגעת. אביה של תיאה היה עורך דין חשוב עם שפם אפור גזוז למשעי וחליפות מחוייטות אבל אמא הייתה מבהילה. ממש פנים של זונה בדימוס. איפור כבד. המון פודרה בלחיים. שיער שחור צבוע אסוף בקוקו. קוים שחורים מודגשים מידי בעיניים, שתמיד היו בשלב זה או אחר של מיסמוס, כי האישה היתה בוכה כל הזמן וקוי האיפור  חרצו תלמים משונים בערימות הפודרה הלבנה שעל לחייה.  שפתיה   היו דקות וצבועות בארגמן בוהק. הצד השמאלי של פיה היה שמוט מעט כלפי מטה במעין הבעה של מיאוס  והיא תמיד עישנה, מפריחה בביטול עגולי עשן אל התקרה.

אמא של תיאה הייתה אלכוהליסטית כבדה  . תיאה סיפרה לי שכאשר הייתה נערה הייתה האמא שלה מנסה להתאבד כל הזמן והיא הייתה תמיד שם להציל אותה. אם יש דבר שאני מצטערת עליו, אמרה לי תיאה פעמים רבות, זה שלא נתתי לה למות, שהצלתי אותה כל כך הרבה פעמים. האישה הזו הרסה את חיי. אם אני כזו מופרעת זה בגללה. אין לך מושג כמה אני שונאת אותה...בגללה התחלתי להזדיין. אני חושבת שהייתי בת שתים עשרה כאשר הזדיינתי בפעם הראשונה. רציתי שהיא תדע, רציתי להכאיב לה אבל היא, אף פעם לא היה אכפת לה ממני. כאלו לא הייתי שם אף פעם. אתה רואה אותה עכשיו כשהיא כבר זקינה פאתטית . אלכוהילסטית עלובה אבל הייתה צריך לראות אותה לפני חמש עשרה שנים.  כמה שהיא הייתה יפה . לא היה גבר בעיר שלא זיין אותה. פעמים רבות היא הביאה את המאהבים שלה הביתה, כשאבא היה בנסיעות. לא אכפת היה לה שאני רואה אותם ושומעת הכל.....ואחר כך היא הייתה שותה ושותה ולא מפסיקה לבכות ואני הייתי בוהה בה ורוצה שכבר תמות ושתעלם לה.  בשביל מה הייתי צריכה להציל אותה. למה לא נתתי למרשעת הזו למות.....

הייתי בבית של תיאה שלושה חדשים. כל אותה העת המשכתי לשלם למקס שכר דירה. אבל בכל אותו זמן כמעט לא ישנתי בדירה ההיא. באותה תקופה הייתי בן 26 ואני חושב שזה היה רגע השיא של חיי לפחות במובן הפיסי.  בכל הרמות, האינטלקטואלי, הרגשי, המיני. אף פעם לא חזרתי לחיות בדרך כל כך אינטנסיבית. אף פעם לא הרגשתי שוב  באותו אופן, שאני חיי  כל כך בכל רמ'ח אברי שהכל אצלי מתפקד כמו שעון, שאני ממצליח לעשות  כל כך הרבה דברים.  הייתי מזדיין עם תיאה חמש שש פעמים בלילה. כל לילה. אף פעם לא ידענו שבעה, תמיד רצינו עוד ועוד ועוד. בבוקר אחרי אולי ארבע שעות שינה, הייתי יוצא לרחוב למכור את התכשיטים שלי. הייתי עומד בפינה קבועה לייד חנות המעדנים של Zebar  מהשעה אחת עשרה בבוקר ועד לשש בערב. היה קר, לפעמים עשר מעלות מתחת לאפס. תמיד היתי לבוש בשלוש שכבות לפחות, כובע צמר,  כפפות , גטקס, נעליים מרופדות. והייתי מוכר ומוכר ומוכר. כל ערב הייתי חוזר עם שלוש מאות ארבע מאות דולרים בכיסים. הייתי צריך להיות כל כך מרוכז אסור היה לי לאבד את הריכוז אפילו לרגע. מבטי היה נודד כל העת בין שלוש ארבע קונות שהיו מודדות עגילים ובאותו זמן הייתי צריך לעמוד תדיר על המשמר מפני פקחים שעלולים להחרים את סחורתי  או גנבים.

בשעות הלילה, כשיום המכירות היה נגמר, הייתי חוזר לדירה של תיאה שחיכתה לי עם כוס תה חם. למרות היום המעייף, עדיין הייתי מוצא אנרגיות כדי לבשל לה מאכלים מיוחדים ואחר כך לזיין אותה כל הלילה. מאיפה היו לי כל כך הרבה אנרגיות? איני יודע..... כנראה שככה זה בגיל 26. כנראה שזה היה הפיק של החיים שלי....

והשיחות שלנו..... על מה לא היינו מדברים. תיאה הייתה כל כך מורכבת, מסובכת, מרתקת, מענינת. כל כך שרוטה. כל כך דומה לי...

וכיוון שהייתה כל כך דומה לי לא הפסקנו לריב. לא היה עובר יום מבלי שרבנו. תיאה חשבה את עצמה לעתונאית, לסופרת, למישהי שעיסוקה בכתיבה ובאותו זמן כתבה – אמנם רק כפרנסתה – ספר למוד לבית ספר תיכון בנושא מדעי  משעמם שאפילו איני זוכר מהו. תמיד היא חשבה שאני מתנשא מעליה. שאני חושב שאני טוב ממנה, חכם ממנה, שאני בז לא בסתר ליבי, שאני לא ממש מעריך אותה. שאני מנסה לגמד אותה.  היינו רבים המון אבל בסוף איכשהו היינו גומרים במיטה ונרגעים. עד הריב הבא.

אחרי כמה חדשים כבר היה לי מספיק כסף כדי לחזור לדרום אמריקה. מועד הקרנבל בברזיל התקרב . רציתי שתיאה תבוא איתי . אפילו חשבתי באותו זמן לפעמים שאולי זו באמת האישה של חיי ובסוף נתחתן, אבל תיאה סירבה. לא מתאים לי לבוא איתך. אם אתה אוהב אותי, תשאר איתי כאן בניו יורק. אם אתה הולך לשם לקרנבל, אני בטוחה שתזיין הרבה כושיות אבל כשתחזור , אם בכלל תחזור, איני בטוחה שאהיה עדיין שם.

נסעתי לברזיל. הטיול שלי נמשך עוד כשנה. כל אותה תקופה התכתבתי עם תיאה. המכתבים שלה היו יפים,  מלאי געגועים. גם המכתבים שלי היו מלאי אהבה. התגעגתי אליה נורא.

אחרי כמה חדשים התחלתי להרגיש שהמכתבים שלה משדרים נימה אחרת מרוחקת יותר. הרגשתי שהיא מתרחקת לה. גם אני התרחקתי. אחרי כחצי שנה הפסקנו לכתוב זה לזו.

כמה חדשים לאחר מכן הייתי בקיטו אקוודור ובדרך לישראל ( אחר כך חזרתי שוב לברזיל לעוד שנה כמעט, אבל זה כבר ספור אחר)  כמה שבועות לפני שטסתי לניו יורק כתבתי לתיאה מכתב וספרתי לה שאני מתכוון להגיע ושארצה להפגש איתה. תיאה השיבה בכמה שורות מעורפלות ולא הצלחתי להבין מה היא מנסה להגיד לי.

כשהגעתי לניו יורק טלפנתי לתיאה. 

אה, זה אתה, השיבה לי ביבושת, אתה כאן. כן זה אני ואני רוצה שנפגש. אני חושבת שזה בסדר אבל הערב אני לא יכולה, אני הולכת לתיאטרון. אז מחר אולי? גם מחר אני עסוקה, ואולי מחרתיים? איני יודעת עכשיו מה יהיו התכניות שלי אז.  תתקשר ונראה.

טרקתי את השפורפרת בזעם. האם זו האישה שאהבתי כל כך? בטח יש לה אהובה חדשה, בגלל זה היא כל כך עסוקה.

נשארתי בניו יורק כמעט שלושה שבועות. בדירה של וולטר מול הקתדרלה של סנט ג'ון. אחרי כמה ימים התחילה תיאה להתקשר ללא הרף וביקשה לדבר איתי אבל אני סרבתי לענות והתעקשתי לא לדבר איתה יותר.

שמונה שנים לאחר מכן חזרתי לניו יורק לכמה ימים. עם האישה שעימה נישאתי. התגוררנו בבית של ידידה שלי שהיה ממש קרוב, מרחק של כמה בלוקים, ממש ליד הבניין של תיאה.

לא היה לי את הטלפון של תיאה ולא ידעתי איך למצוא אותה. יום אחד החלטתי לנסות לחפש אותה. השוער בבניין היה עדיין אותו שוער והוא אפילו זכר אותי. מסתבר שתיאה עדיין גרה באותו בניין אבל בקומה אחרת.

שאלתי את השוער אם הוא יכול לתת לי את מספר הטלפון שלה אבל השוער הגיב בגמגום משונה הססני. המשכתי ללחוץ ואז השוער ניסה לשוחח עם תיאה  באינטרקום. תיאה לא הייתה בבית. מסתבר שהתגוררה יחד עם אישה אחרת. כמה דקות לאחר מכן ירדה האישה ללובי לשוחח עימי. הייתה זו אישה חסרת ייחוד בגיל העמידה בנעלי בית  ושיער אפור  . שלום, אמרה לי, אני רוז, האישה של תיאה. ואני יודעת מי אתה, תיאה סיפרה לי עלייך. אנחנו ביחד  כמעט מאז שנסעת . 

אולי את מוכנה לתת לי את מספר הטלפון שלכן? הייתי רוצה לדבר עם תיאה.

איני חושבת שזה רעיון כל כך טוב . אני חושבת שתבין אותי. לא כל כך נראה לי שהייתי רוצה שתדברו. תיאה היא האישה שלי עכשיו.....

רוז נכנסה למעלית בצעד מתריס ונעלמה. נשארתי בלובי עם השוער ולא ידעתי מה לעשות. האהובה של תיאה עצבנה אותי . הרגשתי ממש חסר אונים...

המשכתי לפטפט מעט עם השוער ואחרי עשר דקות הופיעה רוז שוב והושיטה לי פיסת נייר עם מספר טלפון. אני מצטערת שהייתי קצת גסת רוח עימך. אני חושבת שאין לי זכות למנוע מבעדכם לשוחח. הנה המספר.

באותו ערב התקשרתי לתיאה שידעה כבר כמובן שאני בניו יורק. שוחחנו כעשרים דקות. לא היה כל כך על מה לדבר. היינו בשתי פלנטות שונות. תיאה מצאה את עצמה כעורכת ספרותית בהוצאת ספרים יוקרתית והחיים שלה עם רוז היו מסודרים למדי. אפילו מין כבר כמעט ולא היה ביניהן, ממש זוג נשוי, היא הפטירה פתאום בקול מצחקק צרוד.  קבענו להיפגש לכוס קפה כמה ימים לאחר מכן אבל אז נאלצתי להקדים את טיסתי ולא הספקנו להתראות.

יותר לא ראיתי אותה. אני מניח שהיא עדיין שם בניו יורק. שיערה בטח אפור לחלוטין אישה מהוהה בגיל העמידה. אף פעם היא לא הייתה ממש יפה או נשית.

אולי אחפש אותה יום אחד, אולי עוד ניפגש. אני רוצה לראות אותה . אני קצת סקרן. מישהי שהכירה אותי כאשר הייתי בפיק של חיי. מישהי שחשבה שיום אחד אכבוש את העולם. מישהי שחשבה שאני המאהב הטוב בתבל....האישה שלימדה אותי להיות גבר חושני....

בעוד כמה חדשים אני אמור לנסוע לניו יורק לכמה ימים אולי אמצא אותה שוב? אני בספק, אין לי כל קצה חוט ושם המשפחה שלה כל כך נפוץ כמעט כמו השם  כהן, כך שאפילו בספר הטלפונים לא אוכל לחפש..

אבל אולי....