טנגו אחר

עוד טרמפיסטית

בזמן האחרון יש לי מין מזל כזה עם טרמפיסטיות. מזל נאחס כזה. אבל מזל. קודם כל  מזל בכלל שאני מוצא טרמפיסטיות. בדרך כלל אף פעם אין טרמפיסטיות ביציאה מהעיר. רק ערימות של חרדים ולפעמים מתנחלות צעירות עם חצאיות ארוכות או החברים שלהן עם הכיפות הסרוגות.

לפעמים אני רואה בצומת טרמפיסטיות לעיתים זה קורה אבל , מעשה שטן, אם כבר רואים טרמפיסטית כזו, אז אני  אף פעם לא לבד באוטו, מישהו נוסע איתי ולכן זה לא מתאים.

אבל משהו השתנה. תוך שבוע , שתי טרמפיסטיות..... על הטרמפיסטית הראשונה כבר ספרתי ואחרי שבוע עוד אחת וגם היא.....לא בדיוק מושא של פנטסיות.

בדרך לצומת ביציאה מירושלים ראיתי אישה יפה צועדת לעבר המקום שכולם מחכים בו לטרמפ.ממש חתיכה. כמו שאני אוהב. אבל היא הייתה במרחק של 200 מטר. עדיין לא הגיעה לנקודת האיסוף. מה לעשות? להסתובב אחורה ולבוא שוב לצומת בעוד עשר דקות? כאשר היא  תגיע לשם?

רגע של היסוס ואז אני ממשיך. זה יהיה טפשי מידי וחוץ מזה זה עניין של קארמה, אם הייתי יוצא לדרכי כמה דקות מאוחר יותר, אז התזמון היה מתאים, אבל כנראה שהטרמפיסטית הזו אינה מיועדת לי. שמישהו אחר יהנה.

בצומת המון רב של   דתיים כמו תמיד אבל יש גם אישה אחת רזונת שמחכה. אני עוצר לידה והיא עולה.

מתנחל עם חולצה ירוקה, רץ לעברי. אפשר לעלות? אני עונה ביבושת. לא! לא לוקח מתנחלים בפרינציפ! לא רציתי שיפריע לי עם הבחורה. אבל חוץ מזה המתנחלים באמת מעצבנים אותי.

הטרמפיסטית. אישה צעירה משונה. רזה להחריד. בגדים מוזנחים. פנים צעירות וכמעט יפות אבל עורה אפור, ללא ברק, חולני משהו . ליד עיניה ושפתיה ניתן  להבחין  בהתחלה של קמטים  . ממש לא הטיפוס שלי.

התחלנו לדבר.

"לאן זה? " "לצומת גלילות...."

"אני מגיע קרוב , עד לצומת מורשה. הייתי לוקח אותך אבל היום ממש אין לי זמן." ( הייתה לי פגישת עסקים דחופה ליד הקניון של כפר סבא ולא יכולתי להתמהמה).

"אין דבר, משם אסע לאוטובוס. אם כי," אמרה בהיסוס," אין לי כל כך כסף."

מה היא מנסה לרמוז לי?

"במה את עוסקת? יש לך עבודה?"

"הייתה לי, עד לפני חודש וחצי. פיטרו אותי. עבדתי בסיעוד אצל חברת כח אדם ופיטרו אותי, אחרי שבעה וחצי חדשים.  איני יודעת למה, אני חושבת שהייתי עובדת טובה. "

"ואת מחפשת עבודה?" "כל הזמן אני מחפשת  אבל איני מוצאת, אני מיואשת."

"בת כמה את?"

"בת שלושים."

"וההורים שלך, לא יכולים לעזור לך?"

"עזוב אותך מההורים שלי. לא רוצה לדבר עליהם . בשביל מה אתה שואל כל כך הרבה שאלות?"

"ומה את רוצה לעשות בחיים? "

"דיי. תפסיק לא רוצה לדבר. מה אתה רוצה שאגיד לך". אמרה לי בהתרסה כמעט, באיזה זעם כבוש.

"אל תיבהלי. איני מנסה לחטט. סתם ניסיתי לנהל שיחה. אם זה מפריע לך אז לא אמשיך."

"זה בסדר, רק שאין לי מצב רוח כל כך טוב בימים האחרונים. איני יודעת מה לעשות  עם החיים שלי...."

"ואם תיסעי לעיר אחרת, לאילת אולי, אומרים שיש שם הרבה עבודה."

"השתגעת? ובאיזה כסף? וחוץ מזה איני מכירה שם אף אחד. מעדיפה להשאר במעלה אדומים. אין לי כח לעבור לעיר אחרת."

"יש לך חבר? "

"חבר? " ענתה  הבחורה בנחרת צחוק. " אני חבר? נראה לך שבמצב שלי ,יש לי בכלל   ראש לחבר. לא רוצה חבר, לא רוצה אף אחד.. אני סתם חיה מיום ליום. מנסה איכשהוא למצוא אוכל. לשרוד..."

"עצוב לי לשמוע מה שאת מספרת. אני לא מכיר אותך אבל הספור שלך נוגע ללבי.  אני רוצה לעזור לך מעט, אוכל לתת לך איזה סכום כסף. אולי מאה שקל."

"תודה," מלמלה הבחורה." זה באמת יעזור לי, אתה איש טוב."

הבחורה שתקה. אולי היא אפילו בכתה מעט, איני יודע. נהגתי, לא יכולתי להסב את מבטי לעברה.

"את יודעת." אמרתי לה ברוך.  "אף פעם אין לאבד תקווה. את נראית לי בחורה טובה עוד תראי, הכל יסתדר בסוף "( כך אמרתי לה אבל בעצם לא ממש האמנתי במה שאמרתי, המצב של הבחורה הזו היה כל כך נואש, כל כך  חסר תקווה. משהו במראה החולני  המוזנח שלה הראה, שהיא כבר בתוך התהום, שהחיים שלה ממש בזבל ). "לכל אחד יש בעיות. בסוף תמיד קורה משהו , מסתדרים."

"ולך יש חיים טובים? אתה מאושר?" שאלה פתאום הבחורה.

"איני יודע. יש לי אמנם  מה לאכול ויש לי עבודה  ומשפחה, אבל גם אני ,  איני מאושר ממש. תמיד חולמים על חיים אחרים."

"ככה חשבתי ", אמרה לי הבחורה." באמת נראית לי איש קצת עצוב.   אתה יודע," אמרה בקול מהוסס, "אם אתה רוצה  אוכל לעשות לך  טוב, לפנק אותך...אם תרצה אוכל לעשות אותך קצת יותר מאושר..."

הרגשתי פתאום מתח מיני מסויים. התחלה של קישוי באברי. הבחורה לא ממש משכה אותי פיסית ומעולם בחיי לא קיימתי יחסי מין בתשלום, אבל הסיטואציה הייתה מסקרנת, שונה....כמעט והתפתתי.

"אין צורך. אל תרגישי מחוייבות" ,מילמלתי. 

שתיקה מביכה השתררה ביננו. הבחורה התכנסה שוב בתוך עצמה. ואני המשכתי לנהוג מיישיר מבט אל הכביש ואצבעות ידי לופתות בחוזקה את ההגה.

לפתע התקשר אלי מישהו מהעבודה לטלפון הנייד שבאוטו. ענינים פיננסים של עבודה. משהו שהיה קשור לפרוייקט שניהלתי בשבועות האחרונים. שוחחתי עימו יותר מרבע שעה והבחורה הקשיבה שותקת לידי. הייתי נבוך מעט, לא רציתי שהאשה הזו תדע במה אני עוסק ומה  מקום העבודה שלי....

כשסיימתי, הייתה הבחורה עסוקה בחיטוט בתיקה. אחרי כמה דקות הוציאה תפוח והושיטה אותו לעברי  בחיוך." אולי אתה רוצה תפוח?" "לא תודה, אני לא רעב. אבל תודה, נחמד מצדך."

היינו ליד שדה התעופה בן גוריון. פתאום אמרה הבחורה – " אתה מוכן להוריד אותי פה בצומת. נראה לי שמכאן אוכל לנסוע בדרך קצרה יותר לאן שאני צריכה. "

"איך שאת רוצה." הייתי מאוכזב מעט. רציתי לדבר איתה יותר. לא ממש רציתי לשכב איתה אבל רציתי לשוחח, להכיר אותה. הבחורה הזו עוררה בי סקרנות מסויימת. לא חשבתי שהיא זונה, אבל ייתכן שהייתה במצב כספי כה נואש שהייתה מוכנה לשכב עם אדם זר כדי להרויח משהו. רציתי להבין אותה טוב יותר.  ייתכן שאם היינו מצליחים לדבר  , אולי היה נוצר ביננו חיבור נפשי מסויים ואם זה היה קורה...... אבל הבחורה רצתה לרדת ולא היה טעם ללחוץ.

"אני מצטער שאת יורדת כל כך מהר, קיויתי להמשיך לשוחח איתך עד צומת מורשה."

"חבל שאין לי טלפון לתת לך. השיבה הבחורה, " אין לי כסף לנייד ואת הקו של בזק ניתקו לי כי לא שילמתי. באמת חבל.

היה נחמד עם היית מתקשר.. היינו יכולים לדבר בפעם אחרת.."

"כן, חבל," מילמלתי.

הגענו לצומת.

הוצאתי מארנקי שטר של מאה שקל ונתתי לבחורה.

"אני מקווה שהענינים יסתדרו, שתמצאי עבודה."

"גם אני מקווה, בעזרת השםםםםם!  אנ י כל כך מודה לך , תנהג בזהירות."

הבחורה הכניסה את שטר הכסף לתיקה ואחר כך פתחה את הדלת אבל לא יצאה מייד מהמכונית אלא נשארה יושבת עוד כמה שניות כשאצבעותיה רועדת בעצבנות על בירכה. אחר כך הסתכלה לעברי , כאלו ניסתה לומר לי משהו אבל בסופו של דבר סובבה את מבטה ויצאה מהמכונית.