טנגו אחר

"...עכשיו, גם עכשיו, קְטַנָתי, את מביאה לי פרחי יערה,

ואפילו שָׁדַיִךְ מבושמים.

בעוד הרוח העצובה דוהרת וקוטלת פרפרים

אני אוהב אותך, ושמחתי נושכת את שְׁזִיף שפתיך.

כמה כאב לך בודאי להתרגל אלי,

אל נפשי הבודדה והפראית, אל שְׁמִי הַמֵנִיס את כולם.

כמה ימים ראינו את אַיֶלֶת השחר בוערת ונושקת לעינינו

ואת הדמדומים משְׂתָרְעִים מעל ראשינו במניפות חגות.

מילותיי הומטרו עליך כגשם ליטופים.

זה כבר אהבתי את גופך, גוף צֶדֶף שהזהיב בשמש.

אֲדַמֶה אותך אף לאדונית היקום.

אביא לך מן ההרים פרחים עליזים, פעמוניות,

אִלְסָרִים כהים וסַלֵי בר מְלֵאֵי נשיקות.

אני רוצה לעשות איתך

מה שהאביב עושה עם עצי הדובדבן. "

(מתוך "כל הימים את משחקת", מאת פּבְּלו נֵרוּדָה. בתרגום טל ניצן-קרן

איזה משפט מהמם

"אני רוצה לעשות איתך

מה שהאביב עושה עם עצי הדובדבן"

בהזדמנות, אולי בקרוב, אכתוב על צ'ילה  ואיך כמעט הכרתי , כאלו אישית, את פבלו נרודה.

צ'ילה עוד מחוז פנטסיות. עם שחיבק אותי אליו בכל כך הרבה חום שמעט ורציתי גם אני, להיות צ'ילני, ולכן עשיתי גם דברים למענה, למען רוח החופש של צ'ילה, שהביאו אותי לתא כלא של קלגסי פינושה.....

 אבל על כך.... בפעם אחרת