מסתבר שתמונת הבלוג באמת נמצאת שם ולא נמחקה, איני יודע מה קרה ומדוע לא הצלחתי לראות אותה במחשב שלי כמה ימים.
התגובות שקיבלתי , כאשר ביקשתי חוות דעת על תמונות חדשות, היו נחמדות ועניניות ותודה.כמה קוראים הגיבו ואמרו שהתמונה המקורית היא עדיין הטובה ביותר.
אני נוטה להסכים.
ולכן בשלב זה אני משאיר אותה.
ועכשיו מילים שכתבתי לפני כמה ימים בתגובה לפוסט נחמד שכתב אחד העמיתים שלי כאן
קטעים כתובים, זכרונות על נשים
לא כל מה שנכתב נכתב כדי שיהיה ספרות
אנו כותבים בעיקר לעצמנו
כדי לשמר איזה פיסה של זכרון
להקפיא טיפה חמקמקה של רגע קסום שהיה בחיינו או כמה רגעים
ומה הם חיינו אם לא אוסף של רגעים קסומים
תחנות בזמן של יופי
ואף פעם אין מספיק רגעים כאלה
וגם אם שכבנו אולי עם הרבה נשים
תמיד מתגעגעים לרגעים האלה
כאשר מישהי, ולו לרגע, הייתה מרכז הוויתנו ( ואם לא הייתה מרכז הוויתנו גם לא באותו רגע, אז אולי עדיף היה לא להגיע עימה למיטה).
וכל אחת מיוחדת בדרכה
ולכן הצליחה לתת לנו להרף עיין תחושה של נצח
ואת התחושה הזו אנו רוצים לשמר
להעביר אותה מהזכרון החמקמק אל המוצקות של המילים
כאלו על ידי כך נצליח למנוע ממנה אולי מלהתחמק
נקים אותה לתחייה מחדש
וכך
הטיפות האלה של הזכרון שזולגות ונעלמות
יהפכו לגבישי קריסטל
קשים כיהלום
וישארו עימנו לתמיד
אז לעיתים, כשהם כתובות במילים, אפשר לקבל את הרושם שאולי, כאוסף של טקסטים כתובים , יש בהם , מימד של חזרה,אבל כשהן נחוו, בחיים ואחר כך בזכרון, הן תמיד הכי מיוחדות שיש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
