טנגו אחר

מילונגה -כך קוראים לאחד ממיקצבי הטנגו,  מיקצב מהיר , קופצני, רוקדים אותו בתזזיתיות, אין בו את המלנכוליה ותהומות העצב שיש במיקצב הטנגו.  במקומות בהם רוקדים טנגו, נהוג לרקוד ארבעה ריקודי טנגו ואחר כך שני ריקודי מילונגה ואחר כך יש הפסקה ואפשר לשתות משהו, לדבר, לנוח קימעה ואחר כך מתחילים שוב: ארבעה ריקודי  טנגו, שתי מילונגות...

מילונגה  -  כך קוראים למקומות שבהם באים האנשים לרקוד טנגו. אפשר לשמוע ולראות טנגו במועדונים שאליהם מביאים את קבוצות התיירים או באולמי תיאטרון שבהן מעלים לעיתים הופעות טנגו מסוגננות אבל כדי להכיר את הטנגו האמיתי, האותנטי, צריך ללכת למילונגה.  יש לא מעט מילונגות כאלה בבואנוס איירס, לידועות שבהן קוראים: EL ARANQUE, CAFÉ IDEAL,

TORCAUTO TASSO, LA VIRUTA  . בחדשי הקייץ ( שהם חדשי החורף אצלנו)  גם מארגנת עיריית בואנוס איירס, מילונגות תחת גג השמיים בכמה פארקים או בכיכרות. לפעמים יש ארועים מיוחדים במסגרת פסטיבלי טנגו או ביום הטנגו שהוא ה-9 ל לדצמבר שאז כל העיר רוקדת טנגו ויש אפילו הרקדות המוניות של אלפי משתתפים בשדרת הסחר העיקרית של העיר AVENIDA CORRIENTES  ואז זוהי MILONGA POPULAR . מעניין מי שהגה בזמנו לפני יותר משלושים שנה, את הרעיון להקדיש יום שלם לטנגו,  BEN MOLAR , מבקר התרבות  ואחד השחקנים החשובים ביותר בזירת הטנגו הארגנטינאי הוא  יהודי....

למילונגות העממיות  הולכים כדי לרקוד. לפעמים הולכים לשם כדי ללמוד לרקוד טנגו, בשעורים קבוצתים. המילונגות האלה נפתחות בשעות אחרי הצהריים, אחרי יום העבודה. אנשים הולכים אליהם בבגדי העבודה,  בחליפות ועניבות .המילונגות הן אולמות גדולים  ובהם  עשרות שולחנות ובמרכז רחבת ריקודים.  המוסיקה מוקלטת. לעיתים נדירות אפשר לשמוע במילונגות האלה מוסיקה עם נגנים אמיתים. פעם בתקופת הזוהר של הטנגו, בשנות הארבעים והחמישים, היו בבואנוס איירס, תזמורות טנגו שניגנו במילונגות האלה, בעיקר בימי ראשון. היום אפשר לרקוד לצלילי תזמורת חיה רק בפסטיבלים או בכמה מועדונים בודדים אבל גם בהם, ברוב שעות הערב לא תנגן התזמורת והמוסיקה תהיה מוקלטת.

כן, גם בעולם הטנגו יש דיגי'יס.

השעות המענינות ביותר לבקר במילונגות העממיות הן שעות אחר הצהריים. השעות האלה הן השעות של הצייד. הגברים והנשים  מבקרים בהם אחרי העבודה. זהו לא בדיוק פיק אפ באר, כי כדי שיהיה אפשר להיכנס לתוך הזירה, צריך לדעת לרקוד. צופה סקרן שרוצה להתבונן בנעשה ברחבת הריקודים ויישב בצד ליד שולחן עם כוס בירה, ירגיש משונה, לא שייך, מיותר כמעט.

הגברים והנשים יושבים מסביב ליד השולחנות, בדרך כלל בקבוצות של שניים או שלושה לעיתים אפילו לבד. הגברים השאירו את המעיל העליון שלהם במלתחה אבל בדרך כלל יהיו עם חולצה ועניבה. הנשים לבושות אחרת, לעיתים קרובות במחשופים רחבים. גם הגברים וגם הנשים, אלה שבאמת יודעים לרקוד, יהיו עם נעלי טנגו מיוחדות, גבוהות עקב.

הגברים תמיד מזמינים. בטנגו הגבר תמיד יוזם, תמיד מוביל.....

גבר יזמין אישה במבט, בתנועת עיין והאישה תחזיר לו מבט ואז הם יתרוממו יחדיו ויתקדמו זה לעבר זו בתוך רחבת הריקודים. הגבר יפתח את זרועותיו בתנועה תיאטרלית, האישה תיכנס לזרועותיו המחבקות והם יחכו כך כמה שניות, שריריהם דרוכים עד שהמוסיקה תתחיל. ואז הם יתחילו לנוע. כשעון שכל גלגלי השיניים שלו מכוונים. מבטיהם ממוקדים, מסתכלים כל אחד לעבר פינה נעלמת באולם, מרוכזים, בודאי כשזהו ריקוד ראשון ולא מכירים עדיין את האחר. שנייה אחת של פיזור נפש של חוסר ריכוז  והרגלים מתבלבלות. הגבר קשוב לאישה, האישה קשובה לגבר, כרוכה עליו, זורמת בעקבות צעדיו, מרגישה את תנועות אצבעותיו המטופפות על גבה בקודים שרק רקדני הטנגו מכירים אותם: ועכשיו סיבוב לימין, ועכשיו נעצור ועכשיו אקפיץ אותך אל על ואת תנפנפי ברגלייך בתנועת סלסול.

הרקדנים קשובים זה לזה וקשובים לרוקדים האחרים במילונגה. כל הרוקדים באולם נעים באותו כוון, כוון השעון מסביב לחדר. רקדן שאינו מיומן יתחיל להסתבך עם הרוקדים האחרים באולם ויעורר זעם ועצבנות.

האנשים שבאים למילונגה יכולים להיות זקנים ואולי בגיל העמידה אבל בשנים האחרונות יש יותר ויותר צעירים שבאים לרקוד טנגו, לפעמים אפילו צעירים בגיל ההתבגרות ולעיתים רואים גבר מבוגר רוקד עם נערה צעירה. מי הם? אב ובתו ואולי היא המאהבת שלו? ואולי הם סתם אוהבים לרקוד ביחד.  ויש גם תיירים של טנגו שבאים לבואנוס איירס לכמה שבועות כדי ללמוד לרקוד טוב יותר. אפשר לראות אותן - בדרך כלל אלה נשים בשנות הארבעים והחמישים - מצחקקות באנגלית אמריקאית או בגרמנית קשת הברות עם המדריך או המדריכה. לפעמים - במיוחד אם הנשים האלה לא יודעות כל כך לרקוד-  מארגנים להם TANGO BOY   ( על מישקל TAXI BOY שכך קוראים בארגנטינה לזונה ממין זכר) בחורים צעירים נאים המפליאים לרקוד שעליהם יכולות התיירות כבדות הרגל להתאמן.

למילונגות גם באים כדי לפגוש גברים, לפגוש נשים, גברים נשואים, מפלרטטים במבט, בצעדי ריקוד, עם נשים זרות. נשים אחרות, גם הן נשואות אולי,נשים  מבוגרות , מנסות לצוד במבטיהן רקדן שרירי, נערות רומנטיות שאולי ימצאו חבר או סתם שותף לתשקוה חולפת של רגע.

שעות אחרי הצהריים הן השעות המרתקות. אלה השעות של המבטים המרומזים, של האהבות האסורות אבל בעולם הטנגו כללי המשחק אחרים. בעולם הזה, לא חשוב איך הגבר נראה או באיזה גיל הוא. מה שחשוב זה איך הוא רוקד. אם יפליא בצעדיו יוכל הגבר להפיל כל אישה שירצה ברשתו ואם לא יידע הגבר לרקוד, לא חשוב עד כמה יהיה נאה, בעולם של הטנגו ברחבת הריקודים הוא יהיה מייד חסר בטחון ואת הבטחון הזה  יקלטו הנשים שבאולם. כי הטנגו הוא גברי כי הטנגו הוא מאצ'ו כמו שאומר הזמר חוליו סוסה,"  VARON DEL TANGO EL ", ( הגבר האציל של הטנגו) באחד משיריו הידועים, בקולו המחוספס הגברי כל כך. הטנגו הוא שפה, שפה של מגע, שפה של סטרוקטורות נוקשות של יופי מסוגנן, של קצב. שפה שבה הגבר משדר לאישה, עד כמה הוא בוטח בעצמו, עד כמה הוא חושק בה, עד כמה הוא מסוגל להוביל אותה בקצב  הפנימי  שלו ולמקומות שאליהם הוא רוצה להביא אותה.

והאשה מתמכרת, נמרחת לעיתים על הגבר, לעיתים רוקדת עימו כעזר כנגדו, לעיתים כמעט בשויוניות אבל תמיד ולו יהיה זה לשבריר שניה, הגבר יהיה שם קודם הגבר הוא זה שמחליט לאן ילך הצעד הבא והאשה תמיד אחריו.

הריקוד נגמר, הגבר ירכין את ראשו אל האשה במבט קל, האישה תרפרף בעיניה בתודה ואחר כך הם ייפרדו וילכו לרקוד עם אחרים ואולי הם ישארו יחדיו לעוד ריקוד ועוד ריקוד, ואחרי ארבעה ריקודים, הם כבר מכירים מספיק כדי לרקוד ביחד את מיקצב המילונגה, המהיר יותר, המסובך יותר. ואחר כך הם כבר עייפים המוסיקה פוסקת. לרגע שקט באולם ואחר כך קולות רבים של דיבורים, ואנשים ניגשים לשולחנות. שותים בירה, מחייכים זה אל זה, מפטפטים ואז אחרי כמה דקות שוב חוזר האולם לרקוד.

בטנגו אין חושניות מתפרצת, חצופה, נועזת כמו בסאמבה או בסאלסה או בקומביה, המקצבים הלטינים האחרים שביבשת. הנשים אינן מקרינות את המיניות שלהן בניענוע ירכיים חצוף או בשדיים קופצות מזמינות. בטנגו הכל מרומז. הנשים, אלגנטיות, מכירות בערך עצמן, לעולם לא זנותיות, רוקדות בגוו זקוף. אפילו במבט אינן מפלרטטות, אין קשר עיין בין הגבר והאישה בטנגו. והגופות, אינם ממש צמודים. זה לא פורו או לאמבאדה ששם רוקדים כה צמוד כאלו כמעט מזדווגים . בטנגו יש ריחוק של כמה ס'מ בין הגבר והאישה, רק הזרועות נוגעות, רק האצבעות מרפרפות על הגב או על המותן, אבל האצבעות האלה אומרות הכל וכאשר מתבוננים בזוג שרוקד אפשר להבין מייד מתי הם סתם גבר ואישה שרוקדים ביחד ומתי הם שניים שהם כאלו אחד, מאוחדים בגוף ובנפש בנימים סודים שקיימים רק ביניהם. קשר אחדות של גוף ונשמה, הרמוניה מושלמת של גבר ואישה שנמצאים  - ולו רק במשך כמה דקות של ריקוד – ביחד. ממש ביחד ולפעמים אפשר להרגיש שהגבר והאישה שרוקדים הם תמיד ביחד. שהם ממש זוג. אפשר לראות זאת בהבעת הנהרה על פניהם, בדרך שהאישה רוקדת כמעט כאלו היא  ישנה מכושפת. נתונה בתוך זרועותיו של הגבר ונסחפת אחריו לצלילי המוסיקה בעולם הפנימי שלה ושלו. עולם של קסם  עולם של אהבה שלא תגמר לעולם.