והנה עוד שירים מופלאים של המשורר האהוב עלי, גדול המשוררים בשפה היוונית המודרנית
קונסטנדינוס קוואפיס ( 1860-1933). בן העיר אלכסדריה. המשורר הזקן של אלכסנדריה כפי שהוא מכונה על ידי לורנס דארל בספרו היפה " הקווארטט האלכסנדרוני". משורר העורג תמיד לקסם של התרבות ההלנית הקלאסית , הים תיכונית, ההדוניסטית , אוהבת התענוגות. תרבות של אסטטיקה חושנית לפני שהמוסריות הכובלת היהודית- נוצרית השתלטה על חופי הפלא הזהובים רבי האור של הים התיכון והטילה עליהם צללים אפלים.
קונסטנדינוס קוואפיס היה הומוסקסואל אבל שירי האהבה שלו כה יפים, כה אוניברסלים, שגם מי שמושא אהבתו אינו גברים , אלא נשים, יכול להזדהות עימם.
(התרגום לעברית הוא של יורם ברונובסקי ומהספר - "כל השירים" בהוצאת כרמל).
שובי
שובי לעתים רחוקות וקחי אותי –
ריגשה אהובה, שובי נא וקחי –
כשהזכרון מחייה את הגוף
וערגה נושנה מפעימה את הדם
וכשהשפתיים והעור זוכרים
והידים חשות, כשבות לנגוע.
שובי לעתים רחוקות וקחי אותי בלילה
כשהשפתיים והעור זוכרים.....
הלכתי
לא ריסנתי את עצמי. לבסוף, נכנעתי והלכתי
אל העינוגים שהם ממשים רק למחצה
ולמחצה הם הזויים בדמיוני.
הלכתי לתוך הלילה הזוהר ושתיתי
יינות רבי-עצמה, כדרך ששותים
אלופי-התענוג.
רחוק
הייתי שמח להזכר בזה....
אבל זה כבר כה דהוי.... לא נשאר כמעט דבר...
זה כבר רחוק כל כך בשנות נעורי המוקדמות.
עור כמו יסמין...
אותו ערב באוגוסט.... היה זה אוגוסט? – אותו ערב...
דומה שאני זוכר את העיניים – הן היו כחולות.
כן כחולות. כחולות כעין הספיר.
הוא נשבע
שוב ושוב הוא נשבע לחיות סוף סוף חיים נאים יותר.
אך כאשר בא הלילה עם הצעותיו,
עם פשרותיו ועם הבטחותיו –
כאשר בא הלילה ונושא עמו את מרצו המיוחד
של גוף העורג והמחפש – הריהו שב
ומבקש לו, אבוד לעד, את העונג הארור.
לילה אחד
החדר היה עלוב ומזוהם
חבוי מעל בית מרזח מפוקפק.
מן החלון למטה נשקף רחוב צר
ומלוכלך. מלמטה
עלו קולותיהם של כמה פועלים
ששחקו קלפים, עשו חיים
שם על המיטה הבלויה, הבזויה,
היה לי גוף של אהבה, היו שפתים
שפתי ורד חשוקות, שפתי חדוה,
שפתי ורד של חדוה כה גדולה שגם עכשיו
כשאני כותב אחרי שנים רבות כל כך ! –
בביתי המבודד – אני שוב שכור.
הים עם בוקר
כאן אעמוד ואביט לי קצת בטבע
ים, עם בוקר, שמיים בלי ענן.
כחולים זוהרים מעל חוף מצהיב: כל זה
יפה כל כך, שטוף באור.
כאן אעמוד. ואשלה את עצמי שאני רואה זאת בעליל
(ואמנם ראיתי לרגע בעליל. מיד לאחר שנעמדתי).
ואין אלה רק הפלגות הדמיון שלי,
זכרונותי, חזיונות התענוג.
העונג
חדות חיי וריח המור שלהם הם זכר השעות
שבהן מצאתי וידעתי את העונג שבו רציתי
החדווה וריח- המור של חיי שלי. שתמיד דחיתי
את ההנאות של אהבה השגרתית.
אימנוס
..."יש לאהוב אף ביתר שאת
את העונג המושג באורח חולני, סוטה
זה שרק בנדיר מוצא את הגוף המסוגל להרגישו –
שבחולניות ובסטיה מוצא
עצמה ארוטית שהבריאות לא תדע...."
קטע מתוך אגרת
של אימנוס הצעיר ( ממשפחה פטריקית) שהתפרסם
בסירקוסאי בהוללתו
בימים ההוללים של מיכאל השלישי.
ראשיתם
ספוק תענוגם האסור בא לקצו.
הם קמים בחפזה מן המזרן
ומתלבשים מהר בלי לומר מלה.
חומקים מן הבית בנפרד, בחשאי. בלכתם ברחוב
מתוך אי נוחות מסוימת של פסיעותיהם
ניכר החשש שמשהו עליהם מגלה
אל איזה סוג משכב נפלו לפני רגע.
אך חיי האמן – כמה התעשרו.
מחר או מחרתים, או מקץ שנים רבות
יתחברו שירים שכאן היתה ראשיתם.
לפי מירשם של אמגושים הלנו –סורים קדמונים
"מהו הסם שנתן להפיקו
מעשבי כשוף" – איש חושים אחד אמר,
מהו הסם שנתן להפיקו
לפי מירשם של אמגושים הלנו- סורים קדמונים.
סם שיוכל יום אחד ( אם אין כוחו רב מזה)
ליום אחד, לשעה אחת,
להחיות למעני את שנת הכ"ג לחיי
להחיות למעני את ידידי
בשנת הכ"ב לחייו – את יפיו, את אהבתו?
מהו הסם שנתן להפיקו
לפי מירשם של אמגושים הלנו- סורים קדמונים
שישיב לי – בד בבד עם העבר ההוא –
את חדרנו הקטן של אז?"
-
והנה קישורים לעוד שירים של קוואפיס
איתקה
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=183122&blogcode=2805971
העיר
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=183122&blogcode=4100828
זכור גוף
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=183122&blogcode=4031539
בבלוג זה
בכל הבלוגים
