היום יום של סיכומים, יום של התבוננות. בעוד כמה ימים יתחיל פרק חדש בחיי אולי גם אנטוש את הבלוג. נראה. ייתכן שאמצא זמן להמשיך לכתוב מידי פעם.
אני כאן ,כותב כמעט שנה, מנובמבר. כתבתי עשרות קטעים אולי אפילו יותר ממאה. ביניהם עשרות ספורים. שקעתי לי היום בקריאה אחורה בתוך הבלוג שלי ומצאתי טקסטים שכמעט ושכחתי שכתבתי אותם. בין השאר מצאתי ספור שמשום מה שכחתי להכניסו לתכן הענינים שמשמאל ולכן, קוראים שגילו את הבלוג שלי באיזה שהוא שלב והתחילו לקרוא ספורים ישנים, לא נתקלו בו מן הסתם אף פעם. אז הכנסתי גם אותו לרשימת הספורים שבתכן הענינים והנה הקישור אליו, למי שלא קרה שאולי ירצה לקרוא
טורפת הגברים
הייתה לי היום שיחה נוקבת לב, עם עוד נשמה עמוקה מיני ים. נשמה שהיא מראה לי.
כל כך מראה לי עד כדי בהלה
שיחה שהיא כמעט מפחידה
אני עדיין רועד ונזכרתי בפוסט קצר שכתבתי על הסרת מסיכות
אשה עם ראי גבר עם מסיכות
ובעקבות השיחה הזו נתקלתי פתאום ,בפרהיסטוריה של הבלוג שלי ,
בפוסט קצר שבו העתקתי שני שירים של המשורר הברזילאי קרלוס דרומונד דה אנדרדה
בזמנו, היו לפוסט הזה רק שלוש תגובות.
אני קורא את השורות האלה שוב
וקורא אותם שוב
אם הייתי יכול לכתוב בכמה שורות משהו על עצמי, על הבשר הערום של הנפש שלי, על מה שאני מחפש, על מה שאני מחפש ולא מוצא. אני חושב שהייתי רוצה לכתוב את השורות האלה. על הכמיהה המיסטית למשהו שמעבר, על הכאב בהכרה שאולי הרעב הזה אף פעם לא יבוא לידי סיפוקו, הייתי כותב אולי את תחושות האלה הייתי כותב את מילותיו
של קרלוס דרומונד דה אנדרדה
שברגעים אלה, כשאני כותב ,אני מרגיש שהמילים האלה הן המילים שלי.
הריצפה היא מיטה
קרלוס דרומונד דה אנדרדה
הבשר עצוב לאחר החדירה
ל אחר השישים-ותשע הבשר עצוב.
זה חיספוסו של חול או תענוג?
האם לא נותר עוד דבר לאחר רעד זה?
רק לצפות לעוית נוספת, לתענוג נוסף
כה עמוק למראית עין,
אך כה רדוד בחישמולו של הרגע?
כבר נמסה האורגזמה בזיכרון
והנוזל הדביק מנוקז אט אט מחייךֳ
הריצפה היא מיטה לאהבה דחופה,
אהבה שאינה מחכה כדי ללכת למיטה
. על שטיח או על ריצפה קשה,
אנשים יוצרים בין גוף ומשנהו קשר רטוב
. וכדי לנוח מן האהבה, הולכים למיטה.
דלתו האחרת של התענוג
קרלוס דרומונד דה אנדרדה
דלתו האחרת של התענוג,
דלת עליה דופקים ברכות
, הזמנתה היא תענוג פצוע-אש
ועם זאת, תענוג רב עוד יותר.
האהבה אינה מושלמת
אם אין יודעים דברים שרק האהבה יכולה להמציאם.
היא מחפשת את המבוא הצר של החדרון
מקום אליו האור אינו מגיע,
ומגיע הלהט הבלתי נסבל,
רעב נושך של הכרות באמצעות התענוג
מוקדש לזו שבעקבות השיחה עימה, הבנתי בכאב, שהשורות האלה הן אני...