טנגו אחר

מזמן מזמן לא כתבתי. בעצם הבלוג שלי כבר לא צריך להתקיים. הבטחתי לעצמי להשתחרר מלפיתתו. אני עסוק מידי בעבודה. אסור לי להתיר לבלוג הזה לשאוב אותי אליו. אבל בימים האחרונים התחלתי לכתוב ספור שכישף אותי יותר ויותר  ואיך לא יכשף הספור הזה והרי מסופר בו  על כשפים....

טרנס בבהייה – Axe Oxumare

"זה הכל אוטוסוגסטיה. אני יכולה להסביר לך מה קורה. הכל אוטוסוגסטיה . יש בספרות המקצועית הפסיכולוגית כל כך הרבה דברים שנכתבו על זה....."

"את בטוחה? באמת את חושבת שהכל כל כך ברור? "

מרי הייתה אנגליה, עיניה אפורות צוחקות. שערה בלונדיני מקורזל. כמה ימים קודם לכן נפגשנו בשוק הארטזניה של סלבדור בבהאיה, במרקדו מודלו. במקרה עברתי ליד אחד הדוכנים ושמעתי אותה מנסה להתמקח עם המוכר בפורטוגזית רצוצה ובאנגלית במבטא מושלם של ה- bbc    , הצעתי לה את עזרתי כמובן, ואחר כך עלינו יחדיו במעלית לעיר העליונה ושתינו כוס קפה בפינת הכיכר שליד הקתדרלה של סאו פרנסיסקו. 

מרי הייתה חמודה, אהבתי את גומות החן שבלחייה. אהבתי גם את השדיים החצופים שלה ואת פטמותיה שבלטו מבעד לגופיה  הכחולה שלבשה, אבל מרי הסבירה לי - כדי שיהיה כבר בהתחלה ריחוק מסויים ביננו, וכדאי שלא אשגה באשליות -  שהיא מבקרת בברזיל רק שבועיים ובבהייה תהיה ארבעה ימים.אחר כך היא תחזור לאנגליה לחבר שלה סטפן,

 ממנו נפרדה רק לפני שבוע וכבר היא מתגעגעת אליו מאוד.

לקחתי אותה להופעה של OLUDUM , במרכז הקהילתי שלהם ב  Pelorino, לא רחוק מהמקום שפעם צילמו שם את הסרט "דונה פלור נשואה לשניים". מרי אמרה שהמוסיקה רועשת מידי, ושהנגנים השחורים, ששערם ראסטות ושריריהם בולטים, חמודים נורא, אבל המוסיקה מונוטונית ולא מעניינת כל כך. "אז אם משעמם לך אולי נלך?" הצעתי, "לא לא", אמרה מרי , "אני רוצה להישאר, זה כל כך מרתק , אני מתבוננת באנשים, המוסיקה אולי מונטונית אבל לאנשים יש פרצופים מעניינים. שכחת שאני פסיכולוגית? אני יכולה ללמוד הרבה דברים מהתבוננות באנשים. אתה לא חושב שיש פה איזה בהמיות, תראה את השחורים האלה איך הם רוקדים מרוכזים בעצמם, זה תמיד אותו דבר, ההמון, ההמון והכוח, משהו אפל, אנשים ביחד, אלימות באוויר. אתה יודע, שהדוקטורט שאני כותבת באנגליה הוא על החוליגאנים של הכדורגל?  אני חושבת, שאני מתחילה להבין איזה משהו חדש, כאשר אני מתבוננת על האנשים באולם".

מרי  התחילה לעצבן אותי מעט, רציתי לרקוד. אני דווקא אהבתי את המוסיקה. אבל היא העדיפה להישאר בצד ולשתות בירה. הלכתי לשירותים והשארתי אותה ליד הדלפק . כשחזרתי  לא מצאתי אותה. איפה היא יכולה להיות?  האולם היה אפלולי, שורות שורות רקדו האנשים בתזזיתיות. בקידמת הבמה  נגנו בתנועות רבות חן שני שחורים תמירים על תופים. מידי פעם השליכו את מקלות התיפוף באויר ואחר תפסו אותם באלגנטיות כשהם מחייכים בשביעות רצון אל הקהל וחושפים טורים של שיניים צחורות. ניסיתי לחפש את מרי  בים הרוקדים אבל היא נעלמה. התחלתי לרקוד. המוסיקה החלה לחלחל בדמי , זרמתי איתה, עצמתי את עיני, והצלילים טפטפו לרגלי. סובבתי את אגני בתנועות אלימות משהו, כמו האחרים באולם. הזעתי, היה חם, מישהו עבר ומכר פחיות של בירה קרות. קניתי ממנו פחית והמשכתי לרקוד, מבטי נעול על נגני התוף שעל הבמה. לפתע דפק מישהו על כתפי. זו הייתה מרי ." דיי,  קח אותי מפה", היא אמרה לי, "אני לא יכולה להשאר פה יותר, אני מרגישה לחץ איני יכולה לנשום, משהו מעיק עלי. יש פה איזה אנרגיות שמפחידות אותי". 

יצאנו החוצה אל הרחוב. ירח צהוב זרח מלמעלה, מרי התנדנדה קלות ושתקה. הגענו                    לse    Prasa  da    , לכיכר שליד המעלית הגדולה של סלבדור  שמובילה לעיר התחתית. נשענו על המעקה והסתכלנו על המפרץ של בהייה שהשתרע מתחתנו רחוק רחוק עד מעבר לאופק.  ים שחור  אינסופי שנצץ באור כסוף חיוור.

"אתה יודע, היא אמרה לי, יש משהו מפחיד בכושים האלה. משהו שמושך אותי. הם לא כמו החוליגנים באנגליה. כשאני נמצאת איתם , במגרשי הכדורגל באנגליה , אני רואה ניצוצות של רוע בעיניים אבל בעיקר אני רואה ,פנים עצובות של ילדים אבודים שרוצים שיאהבו אותם. אבל כאן זה משהו אחר, משהו עם עוצמה". "משהו אפל?" שאלתי? "מפחיד אותך?"   "לא לא אפל, לא יודעת להסביר. משהו שמושך אותי. כאלו תמיד הייתי שם. איזה חוויה של  כמיהה לרחם, לא יודעת..... "

"תגיד", היא שאלה פתאום. "אולי אתה מוכן לקחת אותי לאיזה מקום שבו אפשר לראות וודו?"  "פה לא קוראים לזה וודו. וודו זה בהאיטי, וזה מאגיה שחורה, בברזיל קוראים למאגיה השחורה קימבאנדה, אבל אני לא מכיר טריירוס של קימבאנדה". "טריירוס? מה זה טריירוס?" שאלה מרי .  "ככה קוראים בבהייה למקומות שבהם מתקיימים הפולחנים האפריקנים האלה. פה בבהייה  קוראים לזה קנדובלה."

"כן קנדובלה", אמרה מרי , "נזכרתי עכשיו, קראתי על זה בחוברת של חברת התעופה במטוס. היו שם צילומים יפים של נערות מחוללות לבושות לבן וכמה גברים יפים עם תופים. אתה מכיר איזה קנדובלה כזה שתוכל לקחת אותי אליו?"

"זה לא בשבילך. לא מתאים לרציונליות כמוך . אם את רוצה, יש פה מועדונים בהם יש הופעות לתיירים הכוללים הצגה של קנדובלה, תוכלי לצלם  שם את הרקדניות ולהראות לסטפן את התמונות."

"דיי , אתה סתם ניבזי. אתה יודע שאיני מתכוונת למקומות כאלה. אני רוצה קנדומבלה במקום אמיתי. אני יודעת שאתה מכיר טריירוס אותנטים ."  ".נכון אני מכיר, אני דווקא מכיר טוב. אבל זה לא בשבילך. את סתם פסיכולוגית בלונדינית מאנגליה. האנשים שם לא אוהבים שמסתכלים עליהם כמו קופים בגן חיות."

"מה את חושבת שרואים במקומות האלה? אנשים שתוקעים סיכות בבובות? זה אולי מה שראית בסרטים. בטרירוס פשוט יש אנשים קשי יום וריקודים לצלילי תופים."

" אני מבטיחה להתנהג יפה". התחננה מרי , " אנא....".

למחרת, בחצות הלילה , לקחתי אותה לטריירו של דוניה מארינה. ככה קראו לMai dos santos-  (אם הקדושים)  של הטרירוס שבפאבלה שעל המיים, בשכונת העוני  הענקית שרובה בתיה  בנויים על כלונסאות והם   תקועים בתוך לאגונה ענקית מטונפת   וביניהן אסדות של קידוח נפט.  כשהגענו לשכונה, לחופי הלגונה  היינו צריכים לפלס את דרכנו בשביל בין קורמורנים ששערם מרוט ושחפים עייפים שהתגודדו קבוצות קבוצות בין הררי הזבל . צעדנו על גשר עץ צר שעה ארוכה כשכל העת  מצווחים השחפים אל השמיים ורחש גלי הים. חשבתי כבר שאבידתי את דרכי ורציתי לחזור אבל אז שמעתי צליל תופים במרחק וראיתי לפידים משתקפים בתוך המיים.

"איזה יופי, כל כך הרבה הוד חבל שאני לא יכולה לצלם........."

אמרתי למרי שתשאיר את המצלמה בבית. האורישאס לא אוהבים מצלמות. למרות שזה לא היה נכון. אבל לא רציתי שהיא  תתבונן במחוללים דרך עדשת המצלמה.  ייתכן שאם הייתי יודע מה יקרה אחר כך אולי דווקא היה עדיף שמרי תבוא לטרירו עם מצלמה.....ככה היא הייתה שומרת על ריחוק מסויים.

"מהם האורישאס שהזכרת?" שאלה מרי ?

"אורישאס הם הישויות של הטבע מעין אלים, אבל לא בדיוק אלים. בקנדומבלה אין אלים ממש, זוהי דת אנימיסטית. אלה כוחות שבטבע . כל אחד שולט בתחומים אחרים, בים, באויר, ביערות, במיים המתוקים, בדרכים, התחומים אינם ברורים בדיוק, יש להם לפעמים איזורי פעולה  משותפים. לא ברור כמה הם ממש נוכחים איתנו  בעולם הפיסי שלנו , הם נמצאים בעולמות אחרים, אבל אפשר לנסות להביא אותם - לפעמים רק לכמה רגעים- אלינו, לעולם שלנו. אם הם יכנסו לגופות של בני אדם, אז לזמן מה יהיו להם עינים, אף, אזניים, חושים, ואז הם יהיו מודעים לרגע לקיומנו, ואולי יאצילו עלינו מכוחם. יש כל מיני אורישאס, הכי חשוב הוא אושאלה, שהוא אבי כל האורישאס ומופיע לעיתים כזקן לעיתים כצעיר ויש אורישאס נוספים. פה בבאהייה אוהבים מאוד את ימאנז'ה האלה של המיים המלוחים ויש עוד אחרים, יאנסה, אשו, שאנגו, אושומארה, אוגון,  נאנה, אומלו, אושוסי ,אוקה, אוגאין ועוד רבים נוספים ואת כולם הביאו איתם השחורים מאפריקה. השמות האלה, האורישאס האלה, מוכרים גם באפריקה בעיקר באנגולה והשפה שצריך לדבר עימם היא שפת היורובה"

כשנכנסנו לטריירו היה הטקס כבר בעיצומו. דוניה מארינה ישבה בקצה החדר לבושה בגד מלמלה לבן, משקפיה השחורים היו מונחים באלכסון על פניה, ידיה היו שלובות ומלמלו מחרוזת. על ברכיה הייתה מונחת קערה גדולה ובה הרבה קונכיות. דוניה מארינה הטילה מידי פעם את הקונכיות באויר ומשנפלו  הקונכיות ( ( BUZIOS  אל הקערה, היא  בחנה אותן בקפידה. מבטה היה מהורהר. מודאג אפילו. בפיה של דוניה מארינה היה  נעוץ סיגר והיא הפריחה מידי פעם תמרות עשן סגול ישר לתוך עיניהם של האנשים שהתקרבו אליה והרכינו את ראשיהם מולה בנימוס ובחרדה כנועה.  ניסיתי להיכנס בשקט, לא רציתי שיראו אותי, אך את דוניה מארינה אי אפשר לסדר. דוניה מארינה קמה והתקרבה לעברנו. כשראתה את מרי נעתקה לרגע הנשימה מפניה . ראיתי שמשהו גורם לה לעצבנות." מי זאת?" שאלה אותי," מדוע הבאת לי את הגרינגה הזו. קח אותה מפה, איני רוצה אותה."  מרי הסתכלה עלינו בסקרנות מבלי להבין מה אנו אומרים בפורטוגזית. יש לנו בעיות הערב.  אמרה דוניה מאריה   הלילה הוא ליל רביעי ,הלילה של Iansa, אבל משום מה הטקס לא זורם. רק אשו מגיע, ומשרה אוירה של אי סדר. הFilha dos santos -  (בת הקדושים) שיאנסה  אוהבת להיכנס אליה, סנדרה, לא הגיעה הערב משום מה, אני חייבת לחזור לנסות לקרוא  ליאנסה  שוב. יש אנרגיות לא טובות בחדר.    Exu    מעצבן את כולם. אם יאנסה לא תבוא זה עוד עלול להיגמר רע. אתה מכיר את אשו. רק מזימות קונדס יש לו בראש והגרינגה שלך לא מוצאת חן בעיני. יש בה משהו שאיני מצליחה לפענח, ומדוע בכלל היא לבושה בחולצה לבנה. זה לא בסדר .רק לפילייאס דה סאנטוס מותר ללבוש לבן הערב". "אני מצטער דוניה מארינה, מלמלתי, אבל זו בחורה מיוחדת, יש להBoa Astral . את תראי, אולי דווקא היא תצליח לגרש את אשו.....". דונה מארינה חייכה אלי לפתע בעיניה וחזרה ללא מילים לכורסה שלה שבקצה החדר.

"מה אמרת, מה אמרת," לחשה לי מרי ... "לא חשוב" עניתי.  בואי ניכנס לחדר.......

"איזה מוסיקה איומה, יותר גרוע מהמוסיקה אתמול אצל אולודום. זה בכלל לא הסמבה שאני מכירה, כל כך מונוטוני. והנשים האלה שרוקדות לבושות לבן, מדוע הן מתכופפות כל העת, מנופפות את ידיהן? איך אמרת קוראים להן?" FILHAS DOS SANTOS"   , ככה קוראים להן ," עניתי לה, " אלה  בנות הקדושים, אלה נשים שיש להן רגישות גבוהה לאנרגיות קוסמיות. בדרך כלל, כשהאורישאס מסכימים לבוא, הם נכנסים לגוף של פיליה דוס סאנטוס כזו  וכשזה קורה  היא נכנסת לטראנס. המאי דוס סאנטוס יודעת לפרש איזה אורישה נכנס לגוף המחוללת ואז מלבישים אותה בבגדים ובאביזרים המתאימים לאותו אורישה."

"איזה שטויות אתה מדבר, זה הכל אוטוסוגסטיה. אני יכולה להסביר לך מה קורה. הכל אוטוסוגסטיה יש בספרות המקצועית הפסיכולוגית כל כך הרבה דברים שנכתבו על זה....."

 "אולי תשתקי" נזפתי בה, " אני מתחיל כבר להתעייף מההסברים הפסיכולוגים הרדודים שלך. ייתכן שאת צודקת אבל עכשיו זה לא מענין אותי. מה דעתך לנסות סתם לשתוק ולא להתבונן ולנתח כל הזמן. נסי אולי לעצום את העיניים  לכמה רגעים נסי להקשיב למוסיקה". 

מרי ניסתה שוב להגיד דבר מה אך אני שמתי את כף ידי על פיה ואמרתי לה שוב כמעט בפקודה. "די . עכשיו שותקים. רק מקשיבים למוסיקה מתמכרים לקול התופים . עד שאנחנו יוצאים מהחדר הזה, בסוף הערב, אני לא רוצה לשמוע ממך אפילו מלה אחת זה ברור?...."

מרי נשכה את שפתיה בכעס והפנתה ממני את מבטה. לאחר מכן חיפשה מקום פנוי בקצה החדר, מצאה לה ספסל באחת הפינות והתישבה עליו כשזרועותיה שלובות על חזה. התקרבתי אליה, אחזתי בכח בזרועותיה ופתחתי אותן. "את סוגרת את עצמך ממה שקורה כאן עם הידיים השלובות שלך ואני לא מרשה לך לשבת. קומי, עימדי והקשיבי למוסיקה."

איני יודע מאיין יצאה ממני האסרטיביות הזו. אולי נכנס בי אשו? מי בכלל שם אותי כמורה ומדריך למרי  בטריירו . אפשר לחשוב שבפעמים הקודמות בהן באתי, לא התנהגתי בדיוק כמו מרי .....

מרי נשארה ישובה קפואה במקומה . שמתי לב ששני אגרופיה קמוצים ושנחיריה מרטטים.  הסתכלתי עליה שעה ארוכה. מרי החזירה לי את מבטה בהתרסה אך אחרי כמה דקות, הפשירו שרירי פניה מעט ועיניה התרככו ונעצמו להן. כתפיה החלו להשמט לאיטן וחיוך קל הסתמן לו בזוית פיה. חיוך שתחילה היה ציני ומתנשא אך אחרי כמה דקות  הוא התחלף בנהרה ענוגה של אושר פנימי .

קולות התיפוף בחדר גברו במהירות, בהיסטריה. בום בום בום. טאק טאק טאק. מישהו דפק במקל מתכת דק על משולש ברזל – תיק......... תיק.......תיק. הרעמים הפכו למהירים יותר ויותר. בנות הקדושים שחוללו בחדר הסתובבו כבסחרחורת סביב עצמן במעגלים כשגוון כפוף  וכפות ידיהן מלטפות כמעט את הרצפה. לפתע צנחה אחת מהן והחלה לפרפר ממש במרחק של מטר ממני. ריר צהוב נזל מפיה וחלבוני עיניה היו לבנים לגמרי, ללא אישונים. קול גניחות משונה בקע מפיה כבלחישת נחש: רווווווחחחחחחס. רווווחחחחחחחסססס. בקצה החדר, הוציאה דוניה מארינה את הסיגר מפיה וסימנה בקמיצת ידה למישהו. שנייה לאחר מכן זנקו שלוש נשים לעבר הנערה המפרפרת שעל הרצפה וגררו אותה לחדר הסמוך. כל אותו זמן המשיכו בנות הקדושים האחרות לחולל במונוטוניות. קולות התופים הרעימו לידי. הנגנים המשיכו לחבוט בכח בתנועות חזקות. מעלה מטה מעלה מטה. גוום הערום השחור היה מנוקד בפניני  זיעה שזרמו בקילוחים ונצצו באור הלפידים שבחדר בנגוהות מוזרים.

פתאום ראיתי את מרי לידי ומבט משונה בעיניה. ניסיתי ללכוד את מבטה אך היא הייתה בעולם אחר ולא ראתה אותי. שתי זרועותיה סימנו מעגלים באויר ואגנה זז כל העת בתנועות ריקוד, ימינה ושמאלה. ושוב ימינה ושמאלה.

לפתע הושלך הס בחדר. קולות התיפוף פסקו באחת. איש לא נשם. דמות אישה נכנסה לחדר. אני חושב שזו הייתה האישה שפרפרה קודם על הרצפה אבל משהו בתנועותיה היה שונה. לאט לאט היא נכנסה בגו מורם אל החדר ובגדיה – אם אפשר לקרוא לזה בגדים – היו אחרים.

האישה הייתה לבושה שמלה ארגמנית לוהבת וסביב מתניה אבנט בצבע זהב. ביד אחת החזיקה חרב נחושת בוהקת ובידה השניה שרביט עם שערות סוס שחורות אותו הניפה סביב ראשה במעגלים והצליפה בזנבות הסוס לכל עבר כבשוט.. סביב ראשה היה כתר מתכת נוצץ שממנו השתלשלו צעיפים אדומים ועל צווארה מחרוזות של אלמוגים אדומים ומחרוזות של קונכיות.

IANSA " " נשמע לחש בחדר IANSA"  "  . יאנסה רקדה בצעדים מהירים בחדר, קופצת ונוחתת כפנתר, החרב שביד ימינה חתכה את האויר באיוושות חדות, שאחריהן באו הצלפות חדות בשרביט שערות הסוס.

מעגל האנשים בחדר התרחב. בנות הקדושים האחרות הפסיקו לרקוד ורק יאנסה המשיכה לקפוץ במעגלים. דוניה מרינה בכורסה בקצה החדר, החלה לגנוח בקול רם ולנשוף עיגולים של עשן סגול מהסיגר שבפיה.

קול עמום של גבר , מפחיד, לוחש,.  כהד קול העולה מקבר נשמע פתאום בחדר.

QUIERO TRANSAR"   QUIERO TREPAR CON VOCE PUTA  

VEN VEN A TEU HOMEN MULHER, DA ME TUA BOCA MOLHADA NEGRINIA, FILHA DA PUTA PRETA "

 "(אני רוצה לשכב, אני רוצה לזיין אותך זונה. בואי לגבר שלך אישה, תני לי את הפה הרטוב שלךבת זונה שחורה שכמוך......(  "

קול הבס העמום התגבר בהיסטריה בצעקה מתמשכת ארוכה . ניסיתי לראות מבעד לענני הסיגר הסגולים מי צועק ככה. מי רוצה לזיין את יאנסה ופתאום ראיתי שהקול יוצא מפיה של מרי .

נבהלתי. איך זה יכול להיות? מרי בכלל לא יודעת פורטוגזית ובודאי הכירה את הביטויים הוולגרים האלה....

התקרבתי לעברה  וניסיתי לעצרה אך דוניה מארינה הורתה לבנות הקדושים לחסום אותי .

מרי התקרבה ליאנסה בצעדים נמרצים . כתפיה נראו פתאום רחבות והיא שידרה לכל עבר עוצמה גברית בוטחת   לאחר כמה פסיעות היא עמדה מולה, הביטה בה  כמה שניות ואחר כך חיבקה אותה בכח והחלה לדחוק את אגנה אליה בתנועות של זיון נואשות.

SEXO"    "  לחשה בגרון ניחר    " QUIERO SEXO" . האישה בלבוש הארגמן חיבקה גם היא  את מרי והחלה להתנועע עימה בקצב המוסיקה.  כך  הן רקדו כמה דקות כשראשה של יאנסה מונח על כתפה של מרי והבעה חולמנית על פניה אך פתאום חטפה מרי בתנועה נמרצת את שרביט שערות הסוס מידי האישה  והחלה ללטף עמו את האישה בתנועות רכות. האישה החלה לגרגר כחתול.......   מרי זעקה בצעקות חרחור קטועות, נעצרה על עומדה התבוננה לרגע שוב  בפניה של האישה ולאחר מכן, הפילה אותה בתנועת  אגרוף . האישה צנחה אל הרצפה ומרי התכופפה  הרימה את שולי שמלתה  אל מעבר לראשה  של האישה ואז ותקעה את שרביט שערות הסוס בערוותה.  האישה פרצה ביבבה נדהמת ומרי החלה לתקוע בה שוב ושוב את השרביט בזעם עצור . האישה בארגמן החלה לרעוד ולפרפר ואחר כך לגנוח באנחות  קצרות  ואז התרפו אבריה והיא נותרה שוכבת  וללא תנועה.

מרי התרוממה והביטה סביבה במבט מנצח  "עוד מישהי רוצה זיין? ואחר התיישבה על הרצפה והחלה לבכות .פתאום שוב היה לה קול של אישה........

דוניה מארינה קמה ממקומה התקרבה למרי  שהתייפחה מרות והניחה את ידה החמה על מצחה .מרי  נטלה את היד ונשקה לה בהכנעה   ואז היא  התרוממה וצעדה בצעדים קטנים אחריה לחדר האחורי.

המתופפים בחדר הפסיקו את נגינתם . האנשים מסביבי התחילו לדבר. מישהו הפטיר את שמו של אשו. בן הבליעל שאוהב מעשי קונדס. "ככה לעשות ליאנסה...... אלהים ישמור,  זה מה שקורה שמביאים גרינגה טיפשה לטריירו...".  אבל אז הושלך שוב הס בחדר. דוניה מארינה יצאה מהקיתון האחורי וסימנה משהו לנגנים אשר החלו מייד לתופף במהירות. . לא, זה לא היה אשו, זה היה מישהו אחר. מישהו שכבר שנים לא ביקר בטרירו של דוניה מארינה - . לתוך החדר נכנסה אישה לבושה חצאית ירוקה ומתחתיה מכנסי מלמלה ארוכים. מקטורן לבן על כתפיה ולמתניה חגורה רחבה בכל צבעי הקשת. צעיף לבן מנוקד בנקודת אפורות כיסה את עיניה. שני צמידים גדולים של זהב היו על ידיה שביניהו התפתלו שני נחשים של נחושת.  האישה התקדמה בצעדים קטנים אל החדר ללא היסוס, ללא פחד - כאלו לא היה  קשור צעיף לעיניה  -  והתקדמה ישר לעברי. כאשר הייתה במרחק של חצי מטר בערך ממני, הניפה בכל אחת מידיה את נחשי הנחושת  וקירבה אותם לפני. שני הנחשים החלו להתפתל לסובב את ראשם מצד לצד ולשרבב לשון שחורה לעברי. טסססס. לחשו לי, טססס.   נרתעתי לאחור בבהלה והאשה  החלה לנוע בחדר ולהטיח את הנחשים המתפתלים באנשים שמסביב אשר החלו לכרוע על ברכיהם ואף להשתטח על הרצפה

" AXE"  צעקו האנשים בחדר. AXE"  

AXE OXUMARE."  (תבורךOXUMARE  )   קול ההמולה בחדר הלך והתחזק. Axe" "   צעקו האנשים ,. AXE OXUMARE"  "

ההמולה בחדר התגברה. נשים יבבו, הגברים הזיעו, נטפו מיים ופחד בפניהם. המתופפים היכו בהיסטריה על תופיהם כאלו ניסו להיכנס בתוכם למצוא בהם מפלט. פרפרי לילה נואשים רחפו בחדר במעגלים. עטלפים שחורים חתכו את האויר בציוצים שורקנים. עשן סגול ירד מהתקרה וכיסה את האנשים בענן סמיך.  אורות  הלפידים הקלושים שבחדר כבו פתאום, אך בחדר נשאר נוגה מוזר כחלחל שדומה שקרן מגופה של האישה המחוללת .קולות של שיעול החלו להישמע. אושומארה המשיכה לקפוץ במעגלים ולנפנף בנחשיה. אישה שעמדה לידי, הטילה פתאום את מימה על הרצפה בבעתה. בעלה, גבר זקן ללא שיניים, שתמך בה כל העת בכתפה יבב כילד......

הצעקות בחדר גברו והפכו לבלתי נסבלות . "אשה אושומארה. אשה אושומארה. אשה אושומארה."

האישה הלוהבת עמדה פתאום במרכז החדר והרימה את שתי זרועותיה אל מעל לראשה. במשך כמה דקות עמדה כך ללא נוע ולאחר מכן הורידה אט אט את ידיה האחוזות בנחשים   לעבר שדיה . שקט מוחלט שרר בחדר דממת קבר מאיימת  התפשטה מסביב. רק הזקן שלידי המשיך ליבב ביפחות חנוקות.

שני הנחשים סלסלו את ראשיהם מעלה מטה ואז בתנועה מתואמת זינקו הראשים לעבר פטמותיה של האישה והכישו אותה בקול רסס .

האישה התעלפה ונפלה על הרצפה.

בנות הקדושים מיהרו אליה  וגררו אותה אל החדר האחורי. אחרי כמה דקות יצאה מרי מהחדר בבגדיה הקודמים והתקדמה לעברי.  כשראתה אותי חייכה חיוך עייף ואמרה: "איזה מקום מגעיל. בוא נלך מפה. איזה פרימטיבים. תראה  תראה את האנשים האלה  כל כך הרבה בהמיות יש להם בפנים. ממש עצוב שככה זה פה בברזיל. כאלה מסוממים הם נראים. כמה שהם אידיוטים עם האמונות התפלות שלהם . והדוניה מאריה שלך , איזה שארלטנית  לנצל ככה את האנשים הבורים והתמימים האלה".

הסתכלתי על מרי ולא ידעתי מה לומר....... "מרי".... ניסיתי לומר לה משהו ואז השתתקתי. מוטב ולא אגיד דבר......"אוקי, בואי נלך".....בירכתי החדר קלט מבטי את עיניה הטובות של דוניה מארינה שסימנה לי בידיה:   לך, לך, קח אותה מפה מהר. נפנפתי בידי לשלום ודוניה מארינה שלחה לי חיוך של קסם והחזירה את מבטה למחוללים שבאולם.

"אוף" אמרה מרי כשיצאנו מהטרירו, "איזה לחץ יש לי בחזה. טוב שיצאנו משם. האויר היה כל כך דחוס.  מרי פתחה את כפתורי חולצתה והחלה למשש את שדיה. כואב לי נורא בשדיים". ואז היא נחרדה פתאום.... "מה זה, יש לי ליד כל פטמה שתי נקודות אדומות קטנות...... מה הם עשו לי. צעקה לעברי . מה קרה לי שם? הבני זונות הכושים האלה שלך אנסו אותי?" "אל תדאגי, מרי" , ניסיתי להרגיע אותה,  "אף אחד לא אנס אותך... אולי דווקא ההפך , אולי את אנסת מישהו"..... "מה אתה מתכוון?"  ,    " סתם, לא התכוונתי. סתם בדיחה אידיוטית. שלי" . מרי נשכה את שפתיה. "אני לא רוצה לדעת. אל תספר לי כלום. אני כל כך עייפה. אני רוצה לישון. אנא לווה אותי למלון שלי."

למחרת ביקרתי עם מרי במוזיאון האפריקאי של סלבדור ומרי התעכבה שעה ארוכה באולם של הקנדומבלה. בקצה החדר היה אוסף של תבליטי עץ גדולים שהוקדשו לכל האורישאס החשובים .

מרי בחנה את התבליטים בקפידה ואז נעצר מבטה מול התבליט של IANSA 

"איזה יופי. אני אוהבת את היאנסה הזו". " את יודעת למה?"  שאלתי. "לא. איני יודעת, סתם הרגשה...."

 "רגע", אמרה לי מרי, "אתמול לא היה יום רביעי? היום של יאנסה? מעניין, חשבתי שנראה אותה אולי בטריירו המגעיל שלך , אבל  איני זוכרת כלום."

מבטה של מרי המשיך לבחון את תמונות האורישאס השונים ואז שמעתי את נשימתה נעצרת – מרי ניצבה מול התבליט של אושומארה וזה מה שהיה כתוב עליו:

האורישה של הקשת בענן. תפקידו הוא להביא את מי הים והנהרות לארמון של שאנגו . מי שמתקרב יותר מידי לאורישה הזה עלול להיענש. אושמארה גם נוהג להחליף את מינו לפעמים הוא גבר לפעמים הוא אישה לכן הוא האורישה החביב על הקוקסינלים

.

מרי החלה לרעוד פתאום. ידיה נשמטו והיא החלה לחרחר.  חבקתי אותה בזרועותי והרחקתי אותה מהתמונה של אושומארה

"כדאי שנמשיך לשוטט, אני בטוח שאם נחפש בין האורישאס אולי גם נמצא אחד כזה שהוא הפטרון של הפסיכולוגים......."

מרי פקחה את עיניה וחייכה אלי משועשעת .... "אני לא יודעת אם אני מבינה בדיוק מה אתה רוצה לומר אבל   בוא נחליף נושא. אני מרגישה משום מה נורא עצבנית .."

יצאנו לכיכר. במורד הרחוב שמענו את להקת אולודום מתאמנת.  חבורות נערים ונערות  יצאו מהמרכז הקהילתי וצעדו בשלישיות בסמטא הצרה  כשהם מתופפים על תופי טמבורין ופעמוני אגוגו . מרי  הפליטה פתאום זעקה  כאלו עקץ אותה משהו והחלה לפזז  ולרקד  בעקבות המתופפים. הסמטא הייתה צרה ודחוסה, אי אפשר היה לזוז כמעט. אנשים נדחקו זה לזה, תיירים ניסו לצלם. נערים שחורים ניסו לגנוב מהם את המצלמות. אנשים התחילו להתקוטט.  מרי הלכה והתרחקה ממני. ניסיתי להתקרב אליה אבל ההמון היה צפוף ומרי הייתה יותר ויותר רחוקה. לרגע קט  עוד ראיתי את שפעת שערה הבלונדיני בין הראשים השחורים ואחר כך היא נעלמה מעבר לפינת הרחוב.......

 הייתה זו הפעם האחרונה בה ראיתי את מרי . האדמה בלעה אותה. איש לא ראה אותה מאז לעולם.

גם למלון שלה היא לא חזרה. חפציה נשארו שם מיותמים במשך זמן רב. אפילו המשטרה באה לחקור אך מרי נעלמה ללא עקיבות.  הטריירו של דוניה מארינה נסגר בפקודת המשטרה לכמה שבועות ואני כמעט וקיבלתי צו גירוש מברזיל אבל זהו כבר ספור אחר....

לפני כמה חדשים הייתי שוב בבאהייה בתקופת הקרנבל. חמש עשרה שנה לא הייתי בבאהייה. לילה אחד יצאתי לכיכר הגדולה   CASTRO ALVAZ כדי לראות את הטריו אלקטריקו  של אולודום  (טריו אלקטריקו -  משאית ענקית עם מערכות הגברה אימתניות שעליהן מנגנות להקות קצב ברזילאיות)   לצד הנגנים, על הבמה שברום המשאית, אפשר לראות בדרך כלל, כמה רקדנים וכמעט תמיד אלה קוקסינלים,  אך במשאית של אולודום לא היו נערות מולאטיות יפות או קוקסינלים צחקנים. במקומם רקד על הבמה המוגבהת גבר  נמוך  שרירי, שחזות פניו אירופית,  גופו אתלטי ועל קיבורות שריריו כתובות קעקע, סביב מתניו הייתה כרוכה שלמה ירוקה ואבנט בשבעת צבעי הקשת. בכל אחת משתי ידיו הוא החזיק נחש מתפתל ועל מצחו היה כרוך צעיף  אפור שכיסה את עיניו . מבעד לקשרי הצעיף ניתן היה לראות רעמת שיער בלונדינית שופעת ובה שזורים חוטים של שיער לבן.

רצתי אחרי משאית הטריו אלקטריקו. ניסיתי להתקרב אליה, לפלס את דרכי בין מאות רקדני המועדון שהיו לבושים כולם בטוניקות כתומות. " AXE OXUMARE"  זעקתי בכל כוחי   "AXE OXUMARE"  צעקו אחרי  הרוקדים הכתומים   AXE" OXUMARE  " הרעימו אלפי קולות בכיכר .  לרגע נדמה היה לי שהרקדן הבלונדיני קולט את מבטי אבל אז הוא הפנה את ראשו לכוון אחר והמשיך לרקוד עם נחשיו , ואני נותרתי מאחור, מתבונן במשאית שהמשיכה  עם  רקדניה הכתומים במורד הרחוב עד שנעלמה מעבר לפינה, מותירה אחריה צליל תופים רועם  וסלסולי  גיטרות חשמליות שהמשיכו להדהד  עוד שעה ארוכה. ....

זוכרים מה כתבתי פעם על ה SENHOR DO BONFIM   ?