טנגו אחר

בשבוע האחרון קורים לי דברים מטורפים

אני חי בעוצמה כפי שלא חייתי מימי

כל כך הרבה עוצמה שזה מפחיד אותי

אני נכנס יותר ויותר אל עולם ההזיות של השריטה שלי.....

ואני אפילו לא מסוגל לכתוב על זה

לא פה....

פעם לפני שנים כשהייתי בן 16 כתבתי את המילים האלה

הפיות

הפיות הדרות בלבב הסדוק,

מקננות במרומי הצוקים של הבכי,

דומעות את צער אי הוויתן,

עצוב להן במחשכי האגדות,

הספרים המאובקים אכולי העש

אינם מעודדים כלל וכלל.

רוצות היו לשם שינוי

לצאת מתוך הדפים,

להרעיף נסך זהב דמיוני

(גשם דמעות אל תוך העציץ),

שאולי יצית אש תוגה לבנינית

בתוך הירח של נשמתן השבורה.

מצפונן מרטט וגווע,

בושות הן בתאוותן אל השדים השעירים

(חזירי הבר של תהום האימה),

בייאושן, יבקיעו בתוליהן בסכין,

יטביעו עצמן בדם ודממה

אלה המילים שכתבתי כשהייתי בן 16

ועכשיו אני מרקד עם חזירי הבר כפי שלא רקדתי מימי

עד שאטבע....