טוב, בזמן האחרון אין לי זמן לכתוב קטעים חדשים, אבל יש הרבה קטעים ישנים שלי שאף אחד לא קרא אותם כמעט וכשאני קורא אותם שוב, אני חושב שהם מבטאים מצויין את מה שאני מרגיש בימים אלה
הנה עוד שיר שכתבתי לפני שנים רבות רבות כאשר הייתי בן 20 בערך
אבל. האם הוא מבטא בדיוק מה אני מרגיש היום כלפי השד?
השד
בפינה,
מתחת לרגלי השמאלית
הוא עומד.
שד קטן מגעיל.
מעווה את פרצופו,
מושיט לעומתי לשון אדומה.
בוווווו.........!!!
שד קטן מרגיז
בולע את רגלי בהתמדה.
אחר כך הוא בולע
את רגלי השניה
ומוציא שוב לשון אדומה
שכבר הפכה לירוקה.
כשהוא גומר לאכול את רגלי
הוא עומד על ראשו
ומנפנף ברגלו בתנועה מאויימת
הזהר לך!
שד מכוער
לשון אדומה
שערות גסות מלוכלכות
מתעקמות אל מול האור המהבהב
וכבה פתאום....
עכשיו אפילו אינו נוהם לעומתי בנביחות של בוווווו.
עכשיו הוא תוקף אותי
באין קולות של שקט
שקט מוחלט
בלע אותי לגמרי!
בלע אותי לגמרי!
ואחר כך צחק אל הראי!
כשכתבתי את השיר הזה הייתי שרוי בעצב גדול ובפחד
ואלו בימים אלה אני דווקא נהנה מאוד להיות עם השד בעולם שלו
השאלה אם בסוף הוא לא יאכל אותי באמת וישאב אותי אל עולמו השדי
ייתכן שזו השאלה אך אני כבר מכור לעולמו של השד
וכנראה אין לי דרך חזרה
לעת עתה אני מרגיש מאוד מאושר לרקוד עם השד. השד שאתו אני רוקד עכשיו אינו מכוער ואינו מרגיז להפך
כנראה שמשהו השתנה בחיי עם השנים
פעם פחדתי מהשדים והם נראו לי מאיימים
עכשיו הם דווקא חברים טובים שלי ומיום ליום הם נראים לי יפים יותר
אולי גם אני הפכתי לשד
שד סימפטי אני מקווה....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
