בדרך הביתה
אחרי ערב שבו הפלגתי לפרק זמן לעולם אחר
ערב של חלום קסום בהקיץ
שמעתי ברדיו ב-88fm ( הרדיו שלי תמיד על התחנה המופלאה הזו) שירים ברזילאים
ודווקא בשעה של יהלומים לנצח שבה משודר בדרך כלל ג'אז
אולי כי היום יום רביעי, יום רביעי של האפר
יום רביעי שבו לפנות בוקר, בעת שחר, נגמר הקרנבל
וביום רביעי בבוקר יוצאת התהלוכה האחרונה ברחובות אולינדה
של כל אלה שעבדו במשך כל ימי הקרנבל
מוכרי הבירה והקאשסה והאוכל, מנקי הרחובות, השוטרים. כל הקרנבל הם עבדו ועכשיו אחרי ימים של טירוף קולקטיבי ברחובות עוד מעט ייגמר הכל והדכדוך והעצב המלנכולי ישתלטו על הנשמה
תהלוכה אחרונה
ריקוד אחרון
עד השנה הבאה....
ונזכרתי
שלפני שנה בדיוק
חזרתי לברזיל לעוד קרנבל
עוד קרנבל אחרי שמונה עשרה שנים
כי חזרתי לברזיל באופן בלתי צפוי
ודווקא בעת הקרנבל
חוויה עצובה מדכדכת כמעט
אותו הקרנבל כמו תמיד
אותה שימחה וריגוש בלב
ואור בנשמה ועקצוצים חמימים של חושניות
וכל העת כאדים של ריח משכר
ערגת ה-saudade
הקרנבל
אותו דבר
ורק אני הייתי לאיש אחר
איש אחר המביט בגעגוע אל הרגש הנכמר
למה שהיה
למה שחלמתי תמיד שאולי יהיה
למה שאולי לא יהיה לעולם
ואז, לפני שנה, כהשקרנבל נגמר
חזרתי לארץ וכתבתי את הספור
על ג'וליה, גו'ליה פיית האביב שאבדה לי
ג'וליה שאותה כמעט ומצאתי ,למרות שחשבתי שהיא אבדה לעד
אבל בעצם לא מצאתי
יצאה לרגע מתוך הזכרונות
ונעלמה לה פעם נוספת אל תוך הזכרונות
ואז התחלתי לכתוב
ובשנה הזו, נכתבו כה הרבה ספורים
והבלוג הזה
בעצם נולד.
שנה עברה
והלילה שמעתי שוב את קאיטנו ולוזו ברדיו
וגם את השיר של בית הספר לסמבה שזכה בקרנבל של ריו דה זאנרו השנה
ואני לא הייתי שם.
האם אהיה בעוד קרנבל?
האחזור לברזיל?
וגו'ליה ? האם אראה אותה שוב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
