טנגו אחר

כל שבת בבוקר, מאז שהייתי בתיכון

אני קורא את המוסף הספרותי של הארץ

עוד מהימים שיורם ברונובסקי המופלא היה העורך של המוסף

ופעם אחת כשעוד הייתי  בצבא, התפרסם בעתון שבמוזיאון תל אביב יהיה ערב ספרותי ובין המשתתפים יהיה גם יורם ברונובסקי שידבר על המשורר הגרמני רילקה.

ואני כמובן הלכתי כי היייתי סקרן כל כך להכיר אותו

אבל בסוף הוא לא בא

ושנים אחר כך

כשגרתי בפריס

פגשתי אותו, והיו לנו כמה שיחות מרתקות על כוס קפה, כשבחוץ אבני מרצפת וסלסולי אקורדיון מתנגנים בדמיון , וגיליתי איש חביב ונעים שיחה.

לפני שנסעתי  לגור לבואנוס איירס

נפגשנו בפעם האחרונה

והוא הבטיח לבוא לבקר אותי

אבל הוא לא הספיק

כי כמה חדשים אחר כך הוא נפטר...

ואחרי כמה שנים התחילה תחרות הספור הקצר של הארץ

וכל שנה, כשהייתי רואה את המודעה

הייתי אומר לעצמי:

השנה אכתוב ספור ואשלח לתחרות,

וכל שנה לא שלחתי

והשנה בפעם הראשונה, היה לי מה לשלוח

היה לי ספור

כי השנה כתבתי ספורים הרבה...

היום, אחרי הצהריים, הלכתי לסניף הדואר ושלחתי  ביד רועדת  ספור לתחרות.  שלחתי אחד מהספורים שהתפרסמו כאן בבלוג.

אני יודע שלא אזכה

כי הספורים שזוכים כל שנה בתחרות , כל כך משעממים

כל כך יש בהם הוייה של ישראל קרתנית וקודרת

כל כך הרבה מילים מסובכות וכאלו, עומק ספרותי  מפותל וכבד

אף פעם בשנים האחרונות

לא הצלחתי לסיים עד הסוף את קריאתם של הספורים שזכו בתחרות.

אבל  מה שחשוב הוא  שהשנה אזרתי אומץ ושלחתי ספור

אולי...

אולי בסוף  תהיה לי תעוזה לפרסם (בדפוס) ספורים נוספים....

אולי....