כן, אני חושב שזה היה...
אני מרים את כף ידי על עבר עיני, מפשק את אצבעותי
מביט אל הצללים שבחדר
אל הנורית החשופה
ממצמץ מול האור
כך
ממש כך
כמו הכורסא שממול בצד השני של החדר
בד מפוספס לבן , כמה קמטים
חתול שחור מנמנם בפינה
כתם על הקיר
אבק על הרצפה
שרוול חולצה
שני כפתורים
רוח נושמת בחוץ
צל אפל בפתח ביתי
כה אמיתי, כה נוכח
כאלו באמת נמצא כאן איתי
כאלו אם ארצה
אוכל לגעת בו
להרגיש שהוא אמיתי
ואז אוכל לחוש שכל הדברים האלה מולי ,
כאן בחדר עכשיו
הדברים האלה
הם באמת כאן איתי
כמו שהרגשתי אז....
האם זה היה?
אני חושב שזה היה
אניחושב שזה באמת קרה...
והיא?
האם היא הייתה?
תלתל שחור
כן, נדמה לי שהתלתל שלה היה שחור
ואולי היה שיערה חום
זה היה כה מזמן
כה מזמן....
חיוך
שפתים שוחקות
שפתיים רועדות מעט, רוטטות
דמעה בזוית העיין, זולגת לה לאיטה
זיק של אור באישונים
אדמומית על צוואר
חלקת כתף קרירה
חיבוק נואש
כמיהה
לשון מחוספסת חמה
מרפרפת על גבי
יונקת אותי עד תום
שואבת אותי לתוכה
ואני כל כך איתה..
זה באמת היה?
כן אני חושב שזה היה.
אולי...
לפני עשרים שנה?
אתמול?
חלום ?
הזיה?
זכרון
אני מושיט ידי נואש אל האור
מנסה להכיל תחושה מתפוגגת
לשמור אותה בתוך אגרוף ידי
לנצור אותה בתוך אגרוף ליבי
והזיכרון?
הזיכרון זולג לו מבין אצבעותי
בורח ממני
נעלם אט אט
אני אומר לעצמי
הייתי שם
אולי
פעם?
זה באמת קרה לי?
ואולי למישהו אחר?
הייתכן ?
באמת הייתי שם?
כל כך בתוך המציאות
והיא? באמת היא הייתה שם?
כל כך איתי?
כל כך בתוך החלום
יפה עד כאב
חולקת עימי רגע של אושר
ללא צללים
אמיתי כל כך
זה קרה לי?
זה קרה למישהו אחר?
זה בכלל קרה?
האם יכול להיות שאני
הייתי פעם כל כך חי
כל כך אמיתי?
האם?
הזיה?
זיכרון?
מציאות?
חלום?
עיין יבשה
תחושה של לא כלום
ועכשיו?
זיכרון.....
וגם הוא
כבר לא איתי כל כך
מתפוגג לו לאיטו....
זה הרי היה כל כך מזמן
בחיים אחרים
בחיים של מישהו אחר
פעם
כאשר חייתי
כאשר חייתי רגע של הרף עיין
כאשר חייתי באמת
כאשר אהבתי
ועכשיו
אד פורח
חידלון
חוטי זכרון דקיקים
נפרמים אט אט
ויחד איתי
נעלם לו
המישהו הזה
שהיה אולי
פעם אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
