טנגו אחר

אתמול כתבתי על הזיות וירטואליות, על זכרונות, על תחושה רגעית של אושר בעולם האמיתי.

וברגעים האלה....אני,  מה יש לי  עתה בחיי? מה יותר אמיתי מהזכרונות?

הזכרונות  על הרגעים המופלאים בחיי. ואיפה הם ממשים יותר, הזכרונות?

כאשר חוויתי אותם באמת?

כאשר נזכרתי בהם?

כאשר כתבתי אותם?

כאשר ביקשתי  - אל מול הרוח הנושבת הקרה של האיין  -  לחוות אותם שוב?

כנראה - כמו שכתבה לי מישהי באחת התגובות - מישהי שגם היא הינה  רק ניצוצות וירטואלים, מישהי שלא ראיתי בעולם בעולם האמיתי וגם  כנראה לא אראה אף פעם - החיים שלי, החיים האמיתים שלי, הולכים ומתפוגגים להם לאיטן, נמוגים אל תוך  עולמות הפנטסיה. כמו שהיא כתבה:

"טנגו,

 אתה נפש אובדת שמשוטטת בחלומות,

 ואני משוכנעת כמעט שאתה רחוק מהקרקע הלא היא מציאות

ואם אתה מייסד לך אלפי מציאויות מדי יום מדי שעה,

 מה זה כבר לדמיין שאינך לבד.. רק קצת ריכוז.

  כמה חבל שזה לא עובד כך,

 ושהכל מוטל בספקות.

אתה מקרין עליי עצבות תהומית ומפחידה

 מקווה שהחושך הזה לא יקבור אותך...

לא הוא לא קובר אותי החושך ההוא

למרות שאני דיי עצוב בימים האחרונים

אבל הבוקר נסעתי לחיפה דרך יערות הכרמל והשמש זרחה לה בחיוך  והשמייים היו בהירים והים נצץ לו מרחוק וכמעט רציתי לעצור את המכונית, ולצאת החוצה ולרוץ לי בעשב ולשאוף אל ריאותי הרבה אויר ולצעוק . לצעוק לכל עבר....כי הכל היה מלא בקידה צהובה ריחנית  וכרמליות לבנות ורודות ותורמוסים וכלניות אדומות....

כן  בכרמל יש עדיין יש כלניות...

אבל גם הן יקמלו בקרוב....

 כי עוד מעט האביב ייגמר והקייץ יבוא והכל יתייבש

אבל בשנה הבאה הן יפרחו שוב

כי הן חוזרות לפרוח תמיד

בחורף ובאביב

 הן חוזרות לפרוח תמיד הכלניות...

אבל, עכשיו, כשאני כותב, מנסה להיזכר,  יש בי איזה ספק

אולי אלה לא היו כלניות?  הרי לא ירדתי  בסוף   מהאוטו, לא ממש התקרבתי ולכן  איני יודע מה  ראיתי בדיוק זוהר שם, בקרחת היער הירוקה. מהם היו אותם  כתמים אדומים...

אולי מה שראיתי  בכלל לא  היו כלניות אלא דווקא  פרגים?

בפעם הבאה

כאשר אראה כלנית פורחת באחו

ארד מהמכונית

אתבונן בה,

ואז - אם באמת זו תהיה כלנית ולא פרג -  אקטוף אותה

ואחר כך אייבש אותה ואשמור אותה

בתוך הדפים

בתוך הדפים של ספר חיי

וכך היא תשאר עימי תמיד

ואולי אלה הם חיי

אני קוטף כלנית, או סחלב,  שושן צחור או איריס ארגמני , עלה של עץ אלון , גזע עץ של זיית  או אפילו נוצה של צפור המעופפת בשמיים או את נשימתה  של הרוח ,ואחר כך אני מייבש אותם  ואולי    אני מצליח להפיח בהם  חיים שוב, דרך המילים

ואז אני שומר אותם בין דפי חיי

פעם  היתי מדריך בחברה להגנת הטבע וידעתי את השמות של כל הפרחים

ועכשיו כבר שכחתי את רוב השמות ולפעמים ,כמו שאולי קרה לי היום,

אני אפילו מתבלבל בין כלנית לפרג.

ולפעמים  קורה לי משהו אחר: אני קוטף לי פרג והפרג הזה, כשהוא נהייה  למילים.... הוא נהפך לכלנית...ואולי יום אחד אפילו אצליח להפוך איזה פרג פשוט, דרך המילים והמחשבות, לפרח מופלא , פרח מופלא  ונדיר  פרח כמו אדמונית החורש.....