טנגו אחר

חשבון נפש מסויים - פסק זמן

מי שקורא בבלוג שלי לפעמים ומעיין בתכן הענינים  שבצד שמאל בבלוג, תוהה אולי מה משמעות הפרק שנמצא למטה, יותר למטה מתכן הענינים הכללי.

הפרק שקראתי לו "לוטש הענבר"

אז היום אסביר ברמז שהקטעים שנמצאים בפרק הזה הם האוטוביוגרפים ביותר מכל מה שכתבתי פה בבלוג ( למרות שגם את הקטעים האחרים לא המצאתי וכמעט כל הספורים שלי הם זכרונות מחוויות אמיתיות שהיו לי).

בעוד כמה ימים אני נוסע  לעיר שבה הפכתי ללוטש העינבר.

איני יודע אם יהיה לי הרבה זמן לכתוב קטעים ארוכים לפני הנסיעה שלי.

אבל אין לי ספק, שכמו שאני מכיר את עצמי. כאשר אהיה שם, בעיר הזו שבה הפכתי ללוטש עינבר, אשקע בנוסטלגיה מטלטלת שתישא אותי למקומות לא ידועים.

לפני מעט יותר משנה, חזרתי לברזיל, לביקור קצר של כמה שבועות, אחרי שבע עשרה שנים

ובעקבות  החוויה העזה שהייתה לי באותו מסע שהיה בו הרבה נוסטלגיה ומלנכוליה, כתבתי את הספור

"ג'וליה פיית אביב שאבדה לי" .

אפשר לומר  שהחוויה  העזה כל כך , שהייתה לי במהלך הנסיעה ההיא לברזיל, החזירה אותי לכתיבה אחרי שנים רבות של שתיקה ובעקבות זאת, הבלוג שלי , הבלוג של טנגו אחר , נולד .

אני יודע וחש, שמשהו דומה יקרה לי בשבועות הקרובים בעיר ההיא שבה הפכתי ללוטש ענבר,

ואני מקווה שכשאחזור, אכתוב אולי,  סוף סוף , מהי משמעות השם שבחרתי, "לוטש הענבר"

כך שייתכן בהחלט, שהפרק הזה, שנמצא בתחתית תכן הענינים, יהפך בקרוב לפרק משמעותי וחשוב בבלוג שלי.

אני מקווה  לחזור מהנסיעה הזו, חזק יותר ועם תובנות חדשות.

אני מקווה שלוטש הענבר  יקום לתחייה

יקום לתחייה כי אכתוב על לוטש הענבר

ובעיקר כי משהו יקרה, ושוב אהיה לוטש ענבר,

כפי שהייתי פעם

בעבר

כאשר הייתי אחר....