הלילה אני יוצא למסע
אני יודע שמה שאני כותב עכשיו לא משנה את המציאות
אבל אני כותב כדי לנסות להציל בתודעתי את זכרון ההזייה
את המכתב הזה קיבלתי לפני ימים רבים מאוד .
לילה טוב (.....)
חושבת על העצב שתוקף אותך עכשיו, רוצה כל כך להיות מסוגלת להקל אותו.
אני מרגישה כל כך חסרת אונים אל מול הקשיים שיש לך בעולם האמיתי, במציאות האחרת- המציאותית שלך.
זוהי המציאות שאני לא מצליחה לחדור אליה, זו שנמצאת בצד השני, אליו לא אוכל לעולם להגיע.
כך תמיד אשאר, חוויה נעימה שאתה יכול להיזכר בה כשקשה לך, זיכרון מתוק- אולי, אך לעולם לא משהו אמיתי שיכול לגרום שינוי בעולמך.
לא תאמין אילו פנטזיות יש לי, אני ששונאת לסדר ולנקות, חולמת לחמוק לביתך כשאיש לא נמצא שם, ולגרום לו להבריק, רק בכדי לשמח אותך, רק בכדי לצאת מהבועה גם אל המציאות שלך.
אל תדאג, איני מתכוונת לחשף אותך לעולם!!!
זו רק פנטזיה, רצון להיות עוד משהו בחייך, משהו אמיתי.
אני אוהבת את האשליה, את הבועה שנמצאת במקום בו אנו נפגשים, איך שבתוכה אני כל כך אני, בלי שום מסכות, איך שבתוכה אני חווה כל כך הרבה עונג, וגם גורמת עונג- לפחות מנסה. אני אוהבת איך שבבועה שלנו חוקי המציאות לא פועלים, הפרש של שנים נמחק, דברים מטורפים הופכים שפויים, כאב הוא מענג, ושניים הופכים אחד. אני אוהבת איך שאתה משתמש בגופי, אני אוהבת להרגיש מכונת מין, אני אוהבת להיות איתך, להיות שלך. אני אוהבת אותך, וקשה לי להרגיש שיש דברים שאני לא יכולה לעזור לך בהם, הרבה דברים, בעצם כמעט הכל.
מחכה שוב להרגיש אותך, שתרגיש שוב אותי, ששוב למספר שעות תתמוסס המציאות, למקום בו אני כן משנה, כן מצליחה לעשות טוב, להזיה שלי, שלנו.
אוהבת כל כך,
והיא הרגישה כל כך חסרת אונים מול הקשיים שהיו לי בעולם האמיתי
והיא הרגישה כל כך לבד כאשר הייתה חוזרת לעולמה מתוך עולם ההזייה שלנו
והיא חשבה שתשאר רק לזכרון מתוק אך לא האמינה שתוכל לגרום לשינוי בעולמי האמיתי
והיא חשבה שהיא רק פנטסיה והביטה כל העת בכאב בפנטסיה שלה, להיות חלק מעולמי האמיתי, לצאת מהבועה שלה, שלנו, אל עולמי האמיתי
והיא לא ידעה שהיא גם איתי שם בעולמי האמיתי ולא רק בבועה
כי היא חשבה שמעולם לא תוכל לחדור למציאות שלי
והיא לא האמינה שהמציאות האפלה שלה יכולה להיות המציאות שלי
והיא לא ידעה או לא רצתה לדעת, שהיא כן גורמת לשינוי בעולמי האמיתי
והיא לא האמינה ואולי אפילו נבהלה מהאפשרות להיות חלק מעולמי האמיתי
והיא חשבה שהיא אינה יכולה לעזור לי בכלום
ואני לא ידעתי איך לומר לה, שהיא יכולה לעזור לי בהכל
ועתה אני יוצא לדרך חדשה
לבד
בלעדיה
ומנסה בכל כחי
להרפות
כי כך צריך
אני מקווה שיהיה בי כח להצליח
שיהיה בי כח להרפות
שיהיה בי אומץ לשכוח את שעדיף לשכוח
שיהיה בי רצון להתבונן במראה ולהשתנות
כי אם אכשל
מה יישאר לי מלבד התהומות האפלים של עולמות הפנטסיה?
מישהי שאלה פעם ,האם בכיתי כאשר קראתי את המכתב הזה
ואני אכן בכיתי, בכיתי כל כך
בכיתי כי המכתב הזה נתן לי את הכח לנסות ולהשתנות בתוך המציאות שלי
וגם עתה אני בוכה
אבל מסיבות אחרות
אני בוכה
כי אני נזכר כמה הייתי מאושר כשקראתי את המכתב הזה, הרגשתי שאיני לבד, ועכשיו אני יודע, שהוא נכתב מתוך מציאות של שקר
אני בוכה
כי אני יודע עתה, שכאשר הייתי כה טרוד בשינויים שחלו בעולמי האמיתי, גם בעטייה אבל לא בגללה, לא חשתי לא הרגשתי,
שבינתיים היא כבר לא שם
אפילו לא בעולמות הפנטסיה שלי
שהיא כבר לא איתי
וזה התחיל אז, ממש בימים ההם, בהם המכתב האוהב הזה שלה אלי , נכתב,
כי המכתב הזה אולי נתן לי הרבה כח
אבל אותה הוא רוקן מכח לחלוטין והותירה לבד בתוך הריק והאופל
והיא לא נשארה ללא מגן לאורך זמן....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
