אני חושב שאני איש חזק
תמיד הייתי כזה
תמיד חשבתי שיש לי שליטה בעולמי
חשבתי שאני מהווה עוגן לאחרים
לפני שנים רבות התחתנתי עם אישה שאמרה לי כאשר נפגשנו: " סוף סוף אני מרגישה שאוכל להטיל עוגן בחוף מבטחים"
והיינו נשואים כמעט שמונה עשרה שנים
והכזבתי אותה....
חוף המבטחים שהבטחתי לה התגלה כמקסם שווא ובמשך שנים רבות, היא הרגישה כקליפת אגוז מטלטלת על פני גלים סוערים שאין לה אפילו נמל לעגון בו.
ילדי אוהבים אותי, מעריצים אותי, סומכים עלי.
אבל אני חושש שאולי יום אחד כשיגדלו , הם יגידו שאני אחראי לחלק גדול מהבעיות בחייהם, בעיקר הריגשיות.
לפני כמה חדשים הכרתי מישהי מופלאה שהייתה צריכה קברניט שינהג את ספינתה הרעועה כל כך.
ובמשך זמן מה נהגתי באותה ספינה ביד בוטחת ואפילו מצאתי לה מפרש וגם מגדלור באופק
אבל אז המציאות האחרת של חיי חבטה בי בעוצמה ואני איבדתי לרגע את אחיזתי בהגה והספינה ההיא נכנסה למערבולת של סחרור.
ולכן גם אותה הכזבתי ואולי במהלך הדרך גם שיבשתי טוטאלית את עולמה ללא אפשרות תיקון.
ובחדשים האחרונים אני מתנהג עם כל הסובבים אותי באמוק מתנהג בחוסר היגיון, עושה דברים איומים לאנשים שאחר כך אני מתחרט עליהם אבל זה כבר מאוחר מידי ואין כבר יותר להשיב את הדברים לאחור
אפילו אפשרות לבקש סליחה כבר אין
או כוון של כפרה
והמערבולת ההיא של הספינה שבה שטתי עם האישה ההיא הסתחררה בגלל גלי ההדף שהגיעו מעולם המציאות שלי
ועולם המציאות שלי התרסק כליל בגלל המערבולת ההיא,
וסופו של דבר נותרתי שבור מכל הכוונים
ולבד כפי שלא הייתי לעולם
וחלש בדרך שאיכזבה את כל הסובבים אותו
שהפסיקו להאמין בכוחי
וגם אני הפסקתי להאמין בכוחי
לפני כמה ימים הייתי בבית העירייה של העיר ניו יורק
הייתי צריך להשיג עותק של תעודת הנישואין שלי
עותק של התעודה שאני צריך כדי שאוכל להתגרש
כל כך עצוב
וראיתי את הזוגות השמחים הנישאים בבית העיריה
צעירים וזקנים ואנשים מכל הגזעים והצבעים
וכולם מאושרים כל כך
וכולם מסתכלים בחיוך אל העתיד
וגם אני ורעייתי היינו שם כל כך מאושרים לפני שמונה עשרה שנים.
ועכשיו עולמנו נהרס
המערבולת ההיא שאליה ברחתי כיוון שכבר לא היה לי נמל, אותה ספינת קסמים שמצאתי
התגלתה כהזיה
הכח שחשבתי שהיה לי כדי להלחם בכל רוחות הים
התגלה בדיעבד
כמסיכה רופסת
עד שאיבדתי את האחיזה במציאות והתנהגתי בחמת שיגעון, בטירוף, באלימות
ועשיתי דברים שאתחרט עליהם כל חיי
ויום לאחר אותם מעשים איומים בפגישה עם המטפלת הזוגית
היישרתי מבט בעיניה של אשתי ואמרתי לה את אשר לא העזתי לומר לה במשך שנים רבות למרות שעמוק בלב, היא וגם אני כבר ידענו את התשובה:
"עם כל אהבתי לך אני יודע שלא יהיה לנו מעולם את החיבור ההוא שאני מחפש, ואני גם יודע שתמיד ארגיש שאני לבד לצידך"
ויכולתי לומר זאת בכח ובאומץ כי ידעתי לראשונה בחיי מהו אותו חיבור
ומשידעתי זאת כבר לא יכולתי לעשות יותר שקר בנפשי
גם אם באותו זמן כבר לא היה לי את החיבור הזה כי כמה ימים, כמה שבועות לפני כן, איבדתיו לעד
והייתי לבד לגמרי בעולם
אבל היא אשתי הייתה אפילו לבד יותר
כי היא הקריבה את עולמה למעני
ועכשיו גם העולם הזה שהיא בנתה איתי
התמוטט לחלוטין
ואני מתייסר כל כך על כל הסבל שגרמתי לה
אבל באותו רגע ידעתי
שעם כל הכאב
רכשתי לי שוב את הכח שהיה בי תמיד
החזרתי אל האני שלי את השליטה על חיי
וגם האפשרות לשליטה על חיי אחרים....
לטוב ולרע
וכבר קוראים בחיי כמה דברים.... כמה ניצוצות, וגם כמה צללים.....
אך עם כל הכח שחזר לפעום בעורקי
אני מבכה את חיי המשפחה היפים שהיו לי
ושאני יודע שכבר לא יהיו
ועדיין מתאבל על האהבה האדירה שהוחמצה
על החיבור ההוא המופלא שכבר לא יחזור
ומשהו כבה בי
ובו בעת גם נדלק בי אור
אש לוהבת שיש בה עוצמה רבה
מגדלור בוטח בים הסוער שבו תטלטל מעתה ספינת חיי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
