ועוד משהו מצ'ילה
הנה קטע שירה של להקת Quilapayun ב-utube קטע הסיום של הקנטטה על סנטה מריה דה איקקה , היצירה המוסיקלית המפורסמת ביותר שלהם שנכתבה ב-1969 uהם שרו אותה בפעם הראשונה בהופעה פומבית ב1970 ,כמה חדשים לפני נצחונו של סלבדור איילנדה הסוציאליסטי בבחירות לנשיאות צ'ילה ב-1971. הקנטטה מתארת סיפור אמיתי על שביתה שהתקיימה ב-,1907באיזורי המכרות של חנקת צ'ילה ( סאליטרה) בצפון צ'ילה באיזור המדבריות הצחיח בעולם. המכרות הופעלו על ידי חברות אנגליות, ופעלו בתמיכת השלטון המרכזי בצ'ילה
התנאים היו איומים. המשכורות היו משכורות רעב ואת כל מה שהפועלים הרויחו הם נאלצו לבזבז בקניית מוצרים ומצרכי מזון במחירים מופקעים בחנויות של בעלי המכרות כי האיזור היה מדברי וצחיח ואי אפשר היה להשיג מזון באף מקום אחר
עד שפרצה שביתה ואחרי כמה ימים נאמר לפועלים שתקיים עימם פגישה בעיר המחוז שהיתה כמה עשרות ק"מ משם על שפת האוקיאנוס השקט בעיר איקקה והם צעדו לשם כולם, מאות אנשים עם משפחותיהם וכאשר הגיעו לעיירה איקקה לכיכר המרכזית חיכה להם שם הצבא וטבח את כולם ביריות
והיו שם באותו יום מאות הרוגים. והטרגדיה של אותו טבח הביאה לייסודה של תנועת הפועלים בצ'ילה והטבח הזה הוא אחד הארועים המכוננים בנראטיב של השמאל בצ'ילה.
על הארועים באותו יום מספרת הקנטטה של קילפאיון ולמרות שהספור עליו מבוססת היצירה, התרחש בראשית המאה העשרים, בתקופת המשטר הצבאי הוא סימל את הדיכוי ואת שאיפות העם הצ'ילני לשחרור.
גבריאל גרסיה מרקס, בספרו "מאה שנים של בדידות" העביר את הספור למציאות הקולומביאנית של מאבקי מגדלי הבננות עם החברה האמריקאית United fruit company
ב-1997, תשעים שנה אחרי הטבח, התקיים קונצרט מיוחד של להקת קילפאיון - שבאותה תקופה כבר חזרה מהגלות - באיזור המדבריות והמכרות בצפון צ'ילה. באותו מקום שבו התקיימו הארועים הטראגים ההם.
אז הנה הקישור לשיר. הסרט הוא מהשנים האחרונות, נסו לדמיין את אותם אנשים לפני יותר משלושים וחמש שנה כשהם עדיין צעירים, עיניהם בורקות בתקווה, בזקניהם השחורים עדיין לא זרקה שיבה
והם שרים ומקוים לימים טובים יותר ומאמינים שמה שהם שרים עליו זו טרגדיה שלא תשוב, וכמה שנים אחרי שהקנטטה חוברה
שוב הוצפה צ'ילה בנהרות דם ושוב היו בה מעשי טבח נוראים
הקנטטה של סנטה מריה דה אקיקה
עטיפת התקליט המקורי מ-1970
בבלוג זה
בכל הבלוגים
