פעם לפני יותר משנה כתבתי פוסט שאני חושב שהיה בו משהו עמוק , לפחות בשבילי
לפוסט ההוא קראו אישה עם ראי גבר עם מסיכה
בחרתי היום לצטט אותו שוב כיוון שבימים האחרונים ' כשאני קורא אותו ,אני מבין כל כך הרבה דברים...
וכך היה כתוב שם:
"שאלו אותי ואיזה אישה אתה מחפש?
אני מחפש אשה כזו:
במיתולוגיה היוונית יש מראה ידועה יותר, המגן הבוהק שהציב הגבור פרסאוס בפני הגורגונה האימתנית שראשה נחשים, מדוזה. כל מי שהיה מתבונן בפניה של מדוזה היה הופך לאבן. מדוזה נפלה בפח הביטה בראי והפכה מייד לאבן.
אבל כאן זו מראה אחרת. בציור הקרמיקה הזה רואים אישה המציבה בפני הגבר מראה והוא נאלץ להסיר את המסיכה.
האם יהפוך לאבן?"
בזמן האחרון זה בדיוק מה שקורה לי סיטואציות שונות, אנשים, נשים בעיקר, מציבים מולי מראות
ואני איני אוהב בדרך כלל את מה שאני רואה במראה. והמסיכות שאני כל כך אומן בלבישתן נופלות, ומוסרות כל העת ובקצה מסחרר
.
יש לי כל כך הרבה מסיכות. ויש מסיכות שהן כבר כל כך הרבה זמן על פני עד שדומה שהן כבר נדבקו לעורי והפכו לפני האמיתים. אבל אלה מסיכות של זיוף
ויש מסיכות אחרות שאני חובש ומסיר בהתאם לסיטואציות
ויש מסיכות שאני מנסה בכל כוחי להשאיר על פני
ויש מסיכות שרק לאחרונה חבשתי אותן לראשונה
ויש מסיכות, שכשחבשתי אותן היה לי טוב
ויש מסיכות, שכשחבשתי אותן היה לי רע.
ויש מסיכות שהן מאוד נוחות לי כי הן המסיכות שמאפשרות לי לפלס את דרכי בעולם ולהרגיש שאני יכול לנצח.
.
ויש מסיכות שנמצאות מתחת לעורי והן המסיכות שלא צריכות להיות מסיכות כי הן הבשר החי של נשמתי ואותו , את הבשר החי, אף אחד לא יכול להכיר לעולם ,ואותו רק אני מכיר.
ואני תמיד חושב, יבוא יום אחד וכל המסיכות ייפלו?
יבוא יום אחד ואשאר עירום וערייה חשוף מול העולם?
והיום אני יודע שאלה הן אולי מסיכות
אבל בכל מסיכה כזו יש גם משהו שהוא אני
והאני האמיתי הזה הוא כל המסיכות האלה ביחד.
והאני האמיתי שלי הוא האני שיודע
שאין כל צורך במסיכה
שהאני האמיתי שלי
הוא פשוט אני
והיום אני יודע
אין מה לפחד
ואם המסיכות יפלו
ליבי לא יהפוך לאבן
אלא יהפוך לפלדה
קורה לי משהו בזמן האחרון
משהו רע שהוא בעצם משהו טוב
והמסיכות , רבות מהן אכן נפלו
ורובן ככולן בגלל נשים שהציבו בפני מראה
חלקן עשו זאת בכוונה רעה או בטפשות
עליהן היה בי כעס אבל הכעס הזה מיותר
ואולי אני אפילו צריך להודות להן
כי בסופו של דבר הן היו מכשיר שהביא אותי למקום טוב יותר
ואיפשרו לי לגלות כמה דברים על עצמי.
אחרות , שהציבו בי מראה ועדיין עושות זאת,
עושות זאת בידידות ומתוך כוונה טובה ולב טהור
ולהן אני מודה, ואת ידידותן אנצור לתמיד
אך את המסיכה המורכבת ביותר
רק אני אוכל להסיר
ואותה שום מראה לא תגלה לי
אותה אני צריך למצוא במבט אל תוך עצמי
אותה אני אגלה רק אם אהפך את אישוני
ואציץ אל תוך המהות הפנימית שלי.
ויש גם אישה אחת
שכבר עוזרת לי להסיר את המסיכה האחרונה
וכאשר היא עושה זאת
אני מתבונן בבשר החי
ויוכל להיישיר מבט
ואז גם יכול להיישיר מבט אליה
והאישה הזו
שהופיעה פתאום בימים, בשבועות האחרונים
ממשיכה כל העת להביט בעיני בלי מורא
וכשהיא עושה זאת
אני יודע שאפשר
אפשר להוריד את המסיכות
מבלי שליבי ייהפך לאבן
ואפשר על כן לחייך
מוקדש לאישה הזו החדשה
שהחזירה את החיוך לשפתותי......
ועוזרת לי להוריד את המסיכה האחרונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
