אני מתגעגע אליך כל כך
זה היה היום האחרון בחייך
ואני לא ידעתי שזה היום האחרון שלנו ביחד
הייתי איתך בסבלך כשגססת, דעכת לך לאיטך במשך חמישה שבועות
אבא, אבא שלי היקר....כל כך מעט שיחות היו לנו בשבועות האחרונים שהיינו ביחד
כל כך מעט שיחות, שיחות אמיתיות, היו לנו בחיים בכלל.....
באתי מחוץ לארץ, הזעיקו אותי. אחותי אמרה לי בוא מהר, אם אתה רוצה עדיין לפגוש את אבא... אלה ימיו האחרונים.
באתי לשבועיים
ואחר כך הארכתי את השהות בארץ בעוד שבועיים
ואחר כך הייתי צריך לחזור
שאלתי את הרופא: כמה זמן עוד נותר לו? מה לעשות? לחזור לחו'ל? להשאר?
והוא אמר: איני יודע כמה זמן זה עוד יכול להימשך, זה יכול להיות שבוע, שבועיים, אולי שלושה חדשים. אי אפשר לדעת. אם היית דתי, הייתי מייעץ לך להתייעץ עם הרב שלך, אבל אתה חילוני ואיני יודע מי יכול לעזור לך להחליט.
החלטתי בלב כבד לחזור... ובאתי להיפרד ממך
ואתה אחזתי בידי והתבוננת בי שעה ארוכה. ואמא שעמדה לידינו התחילה לבכות פתאום.
ואני יצאתי מהחדר ועיני מלאו בדמעות
ובדרך במונית לשדה התעופה, נזכרתי במבטך העצוב ובאמא שבוכה בכי מר כל כך, והחלטתי לחזור ולא טסתי לחו'ל באותו יום.
וכשהגעתי לבית החולים כבר היו איתך אחותי וילדיה והם סיפרו לי שכל הבוקר זעקת מכאבים ואמרת שוב ושוב שאתה רוצה למות.....
וכשנכנסתי לחדר התמלאו עיניך בנהרה של אור
והיית שקט, כבר לא היו לך כאבים, כך אמרת.
ואני נשארתי איתך וכל האחרים הלכו.
ואתה דיברת איתי מעט, היית צלול, ואנחנו דיברנו על דברים סתם. על מה שקראתי בעיתון של יום שישי, משהו על פוליטיקה, לא ממש דברים חשובים
ואחר כך אמרת שאתה עייף ושאולי תנסה לישון
ואני ישבתי ליד המיטה שלך וקראתי את העיתון של יום שישי וחשבתי שיש לפני עוד שעות רבות להישאר כך בבית החולים, במקום הנורא והמדכא הזה, וחיכיתי חסר סבלנות לשעה אחת עשרה בלילה, שאז הפיליפיני - שהיה סועד אותך באותם ימים - היה אמור לבוא להחליף אותי לצידך. חיכיתי חסר סבלנות לשעה אחת עשרה בלילה, כי היה לי משעמם ובית החולים הנורא הזה מילא אותי בתוגה....
ואתה ליטפת את ידי כמה דקות ורק הבטת בי ואני ליטפתי את ידך חזרה
ואחר כך ראיתי שאתה עייף ועיניך נעצמות
ואני ישבתי לידך וקראתי את העתון של יום שישי
ואז לפתע הסתכלתי עליך וראיתי שאינך נושם
וראיתי שאינך נושם
וידעתי שאתה כבר מת!
ואתה רק ליטפת את ידי ברגעיך האחרונים
ואני במקום להיות כל כולי איתך
להיות כולי איתך ברגעיך האחרונים
פשוט קראתי את העתון
וכאשר נשמתך פרחה לה
התעופפה לה כמיתר שנקרע
אני לא שמתי לב
וקראתי את העתון של יום שישי לידך
ולא הייתי איתך
ולא הייתי איתך
ולא הייתי איתך
ואחר כך היית פתאום גוף רופס צהוב חוור
והבעה משונה על פניך
ושוב לא היית איתי
ושוב לא תהיה איתי לעולם
אני מתגעגע אלייך אבא כל כך
למה לא ידענו להתחבק יותר
כאשר היית עדיין בין החיים
ועכשיו הילד שלי
ממשיך לכעוס עלי
ולא רוצה לדבר איתי
והוא בונה מסך של תוקפנות ביני לבינו
ולא רוצה לחבק אותי
ולא רוצה לקבל את חיבוקי
ואני איני יודע איך לדבר איתו
ואני איני יודע איך לחבק אותו
לחבק את נשמתו
ואנו זרים
כמו שהיה מצב הדברים, ביני לבין אבי
ורק ממש לפני מותו
העז אבי – כמעט בפעם הראשונה בחיי-
ללטף את ידי ברוך
ואני
אני לא הבנתי את גודל הרגע
ופשוט קראתי את העתון ורציתי שהזמן יחלוף מהר
אבא! אבאֱ!
למה לא הייתי איתך ברגעיך האחרונים
בני היקר לי כל כך
האם אמצא דרך לחבק אותך
לחבק את נשמתך
כל עוד אני יכול?
כל עוד אתה איתי
כל עוד אני איתך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
