טנגו אחר

פגישה וכוחות מיסטים....

הפרק הראשון. הפרק השני 

מרג'ורי ענתה לטלפון ואני הרגשתי מייד שאנחנו מחוברים. כאילו לא חלפו שנתיים מאז פגישתנו האחרונה.

סיפרתי למרג'ורי מה קורה לי. סיפרתי לה בקול עצוב. מרי הרגישה אותי  מייד ושידרה  לי בקולה הרבה אמפטיה וחום אבל באותו זמן  הרגשתי שוב את המתח הארוטי החזק הזה, את התחושה שהיא משדרת לי בנוסף למילים, גם  חום נשי עם עוצמה אדירה.

"אני רוצה , אני צריך לפגוש אותך הלילה"

"אני לא יכולה. אני צריכה ללכת לארוחת ערב אצל ידידים וחוץ מזה  לא ישנתי בכלל בלילה הקודם, אולי אפשר מחר?"

"מחר אני כבר טס חזרה לישראל, ואני חייב לראות אותך הלילה, לא אצליח לעבור את הלילה הזה בשלום לבד. אני מפחד. אני מרגיש כל כך בודד ועצוב".

"אוקי, ניפגש הערב. רק תגיד לי באיזה רובע אתה בלונדון, ליד איזה תחנת רכבת תחתית, כך אוכל לבוא לאסוף אותך ישר משם".

אמרתי לה את שם התחנה. מרג'ורי שמעה ואחר כך  שתקה פתאום ולא אמרה כלום.

"מה קרה? התחנה הזו רחוקה מידי מהמקום בו תהיי?"

"זה כל כך משונה" ענתה לי מרג'ורי . "יש בלונדון יותר ממאה תחנות רכבת תחתית . העיר הזו כל כך ענקית, ואתה צריך להיות דווקא בתחנה שנמצאת שני רחובות מהמקום שבו אני אוכלת ארוחת ערב. ממש צירוף מקרים."

מרג'ורי באה לאסוף אותי מהתחנה. כשפתחה לי את דלת המכונית היא חייכה לקראתי חיוך רחב ואחר  כך פשוט חיבקה אותי בחום.

הייתי שבר כלי, סמרטוט. עייף, שיערי פרוע. לא בדיוק מראה של גבר נאה.

סיפרתי למרג'ורי בעיניים דומעות על קנדידה, על אהבתי הגדולה ומרי ליטפה את ידי בידה והמשיכה לנהוג.

בדירה של מרג'ורי שמענו מוסיקה ברזילאית. מרג'ורי גילגלה סיגרייה של מריחואנה ואנו שמענו את המוסיקה והתחבקנו.

ברגע מסויים אמרה לי מרג'ורי בקול מהוסס:

"איני יודעת אם מה שאומר לך ימצא חן בעיניך, אולי תכעס, אולי לא תרצה בי אבל אני חייבת לספר לך. אתה יודע מדוע לא ישנתי אמש?

 כי הלכתי לפאב ופגשתי שם בחור צעיר טורקי ואחר כך הזדיינו כל הלילה. זה היה אתמול, ופתאום הופעת ואני כל כך שמחתי...מפריע לך ששכבתי עם מישהו אחר אתמול?"

לא אמרתי דבר, רק חיבקתי את מרג'ורי  ונישקתי את שפתיה בחום.

באותו לילה לא הייתה בליבי אהבה למרג'ורי. לא אהבה במובן המקובל. ליבי היה נעול על אישה אחרת. מרג'ורי הייתה חברה. אישה. אמא אדמה. נשמה של חום וחיבה.  שכבנו כמה פעמים באותו לילה. הגוף של מרג'ורי לא היה יפה, שיני הזמן נתנו בו את אותותיו. אבל מרג'ורי הייתה כל כך נשית. כל כך רכה ואוהבת. אני זוכר את שתי עיניה החומות מביטות בי בחדווה כאשר הייתי בתוכה, בהתלהבות נסערת. כאלו היא נערה צעירה שעושה אהבה בפעם הראשונה . נהנית מעוצמת  החוויה הראשונית ולא  הרגשתי שאני עם אישה שכבר עשתה כבר  אהבה עם עשרות גברים בחייה.  מרג'ורי הייתה עם הרבה גברים , אבל למרות זאת היא לא איבדה את החדווה ואת האפשרות להתענג על האהבה בדרך הכי עוצמתית שאפשר.

בבוקר, שאלתי את מרג'ורי:

"תגידי" ידעת שבסוף נישכב? מה חשבת אז לפני שנתיים כאשרהזמנתי אותך לבלות עימי בליסבון ?ידעת מה אני זומם?"

"בטח שידעתי, ולכן הרגשתי כל כך מתוסכלת שלא יכולתי להישאר איתך. ואחר כך כשהייתי כבר במטוס אפילו כעסתי על עצמי. חשבתי לי שלמרות הכל, עדיין היינו שלוש שעות ביחד, כאשר המתנתי לטיסה. סתם נתנו לזמן הזה להיתבזבז... חבל שלא חיפשנו איזה שירותים בשדה התעופה, יכולנו לעשות אהבה לפחות פעם אחת...."

צחקתי " את באמת מהממת. ולחשוב שאת בת 54 ושיש לך שישה ילדים....עשית פעם אהבה בשירותים"?

" כן פעם אחת, זה היה במסיבת החתונה של הבת שלי. היה לי חבר אז ולא יכולתי להתאפק אז גררתי אותו לשירותים כדי להזדיין.."

התכוננתי לעזוב כדי לנסוע לשדה התעופה אבל אז ניזכרתי פתאום במשימה שקיבלתי בצ'ילה -  ללכת למשרדים הראשים של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל הארגון המגן על זכויות האסירים הפוליטים.

איך יכולתי לשכוח את חברי בצ'ילה. כעסתי על עצמי, ועכשיו כבר לא נותר לי זמן.

"אולי את יודעת היכן נמצאת הכתובת הזו? את חושבת שאני עדיין יכול להספיק ללכת לשם בדרך לשדה התעופה?"

מרג'ורי הסתכלה על הכתובת וחייכה:

"יש לך מזל, אתה יודע איפה זה?"

"איפא?" שאלתי.

המשרדים האלה נמצאים בדיוק מאה מטרים מהבית שלי אתה פשוט צריך לחצות את הרחוב והם שם...."

"אני לא מאמין, את רצינית? יכול להיות שיש לי כזה מזל?"

"אל תשאל יותר מידי שאלות" ענתה מרג'ורי. "זוכר גם שאתמול הייתה לי ארוחת ערב ליד תחנת הרכבת התחתית שבה היית? כנראה שיש כח עליון שדואג לכל הדברים האלה. כנראה שזו הקארמה שלנו. כנראה שזה מסר מלמעלה שאומר לי ולך, שהייעוד שלנו הלילה היה להיפגש".

נפרדתי ממרג'ורי בחיבוק ארוך. לא יכולתי להיפרד ממנה.

"הצלת את חיי הלילה את יודעת, איני יודע מה הייתי עושה אם לא הייתי פוגש אותך אם לא היית איתי הלילה"

"אל תהייה כל כך דרמטי. אני פשוט הייתי שם"

מרי חייכה אלי חיוך חם.

אני רוצה לבקש ממך בקשה אחת גדולה. אתה מסכים?"

"כמובן"

"אני רוצה שתבטיח לי שאף פעם לא תשתנה, שתמיד תישאר מה שאתה, יש בך משהו כל כך מיוחד, איזה נשמה של ילד. אנא, אל תשתנה לעולם...."

לא עמדתי בהבטחתי מרג'ורי.

אני  חושב שהשתנתי.

הפכתי למישהו אחר. איבדתי את נשמת הילד התם שהייתה בי.

לא נשארתי האדם שהייתי אז. הרבה צללים חדרו מאז לנפשי... אני מצטער מרג'ורי....

אולי בגלל זה לא נפגשנו שוב מעולם.....

הפעם האחרונה ששמעתי ממנה הייתה כשגרתי בברזיל, כמה שנים לאחר מכן, האינתיפידה הראשונה השתוללה בארץ. מרג'ורי הגיעה לישראל עם קבוצה של פעילי שמאל למען השלום מבריטניה כדי להפגין למען הפלשתינאים ושלחה לי מישראל גלויה קצרה....

אולי טוב שלא הייתי בישראל באותו זמן....

 בעוד כמה שנים אהיה בגיל שהיה הגיל של מרג'ורי אז...

האם מרג'ורי  עדיין בחיים?