טנגו אחר

כשהייתי ילד, בן תשע לערך עברנו  לגור בבית עם גינה בעיר אחרת.

הסתיו הגיע  והציפורים הנודדות באו לבקר בגינה שלנו ובוקר אחד שמענו דפיקות ונקישות על חלון חדר המדרגות. ציפור נחליאלי קטנה הטיחה את עצמה שוב ושוב אל החלון הקטן שהיה סגור . כאילו ניסתה  להיכנס וכך במשך כל שעות הבוקר,  עשרות ואולי מאות פעמים.

למחרת שוב חזר הנחליאלי להטיח את גופו מול החלון והוא המשיך לעשות זאת במשך שבועות רבים.

מה חיפש הנחליאלי ? מדוע הוא זרק את גופו שוב ושוב אל החלון? אולי בשנה הקודמת הוא בנה לו קן בתוך הבית כאשר הבית היה בתהליך של בנייה?

קראנו לנחליאלי אלימלך. אני לא זוכר למה קראנו לו כך, אבל זה היה שמו.

הנחליאלי המשיך לזרוק את עצמו אל החלון כל ימי הסתיו ועם בוא החורף הוא נעלם.

בשנה שלאחר מכן  הוא חזר שוב   וכמו בשנה הקודמת, כל בוקר, היינו מתעוררים עם הנץ החמה לקול דפיקותיו בחלון. אפשר לומר ששמחנו לפגוש אותו שוב. אבל הדפיקות הנואשות שלו כל בוקר אל מול החלון, עוררו בנו עצב. אף פעם לא ידענו מה הוא מחפש שם.

אלימלך חזר גם  בשנה שלאחר מכן וגם בסתו ההוא, הוא המשיך להטיח כל בוקר את גופו אל החלון.

בשנה הרביעית אלימלך לא חזר יותר.

איני יודע מדוע ,אבל פתאום הבוקר, ניזכרתי בו בנחליאלי אלימלך. בנחליאלי הנואש  המטיח שוב ושוב את גופו -  ואולי בלי סיבה - אל מול חלון שלא נפתח.

עד שהתייאש

או אולי עד שנמאס לו

ואולי בכלל הוא לא חזר יותר

כי הוא פשוט כבר לא היה בין החיים.