טנגו אחר

שחרזדה

סיפורה של שחרזדה מאלף לילה ולילה מוכר וידוע. זהו סיפור על שולטן שביקש כל לילה להינשא לבתולה חדשה ולמחרת בבוקר היה מוציאה להורג. עד שהגיעה שחרזדה, שידעה להקסים אותו בסיפוריה וכך היא המשיכה לספר לו סיפורים אלף לילות ועוד לילה אחד.

זהו הסיפור שהכרתי כאשר הייתי ילד . זהו הסיפור שקראתי אז בגירסאות לילדים של  סיפורי אלף לילה ולילה.

שנים אחר כך קראתי את הגירסה המלאה של אלף לילה ולילה, בתרגומו הקלאסי של דוד יילין וגם בתרגומים לאנגלית ולצרפתית.

ואז גיליתי שהסיפור על שחרזאדה והשולטן קצת יותר מסובך ולפני שהשולטן החליט כל לילה לשכב עם בתולה אחרת, היו עוד כמה ארועים שמסבירים מדוע איבד את אמונו במין הנשי.

בסיפור המקורי מסופר על שני אחים שכל אחד מלך על ממלכה גדולה אחרת.

יום אחד נתקף אחד האחים בגעגועים והחליט להזמין את אחיו השני לביקור. המלך שלח משלחת גדולה, שיירה של גמלים שנשאה מתנות רבות ואחרי ימים ארוכים של מסע, הגיעה לממלכתו של האח השני .

 האח נענה בשימחה, ולאחר ימים רבים של הכנות, נפרד מאשתו האוהבת ויצא לדרך, אבל  לאחר שכבר היה במרחק יומיים נסיעה מהבירה,  נזכר ששכח משהו בארמונו ולכן הוא  חזר לבדו לארמון ואז לחרדתו, גילה את אישתו המלכה, שוכבת במיטתם עם עבד ממלוכי. המלך  לא היסס הרבה ,שלף את חרבו וכרת את ראשיהם של האישה והעבד.

מבלי לומר דבר  ומבלי שאיש יידע שחזר לארמון, לקח  המלך את הקופסא ששכח בחדרו, התחמק מהארמון והצטרף לשיירה המלכותית.

אחרי ימים רבים הגיע לממלכתו של השולטן אחיו.

כשנפגשו השניים ראה השולטן מייד שפניו של אחיו מלאי עצב.

למרות שהפציר בו שוב ושוב וביקש ממנו, לגלות מהו מקור העצב, סירב אחיו לספר לו את הסיבה.

יום אחד יצא השולטן לצייד. למרות תחנוניו, לא הסכים אחיו העצוב להצטרף אליו והחליט ביגונו הרב להישאר בארמון.

לאחר כמה שעות שבהן היה שקוע במחשבות ורק ספר הקוראן מארח לו לחברה,  שמע פתאום קולות רמים שעלו מחצר הגן "הו אדוני סעיד, הו אדוני סעיד , היכן אתה?" הציץ מחלונו וראה את המלכה, אשת אחיו,  עומדת מתחת לעץ דקל רם ונישא ואז להפתעתו, זינק מראש צמרת הדקל עבד שחור שגופו בנוי לתפארת והחל להתעלס עם המלכה באהבים. גם שפחותיה ומשרתותיה של המלכה התענגו להם יחד עימה  עם עבדים אחרים באורגיה רבת משתתפים ליד בריכות הגן בין שיחי ההדס הבשומים לקול פכפוך המזרקות ומשק כנפי השפיריות.

כשחזר השולטן לארמון הוא הבחין מייד שהברק חזר לעיניו של אחיו. " מה קרה? אינך עצוב יותר?"

"אכן אחי. אין בי עצב יותר. יגוני חלף לו והתפוגג ואם תרצה מחר אצא עימך לצייד"

"לא סיפרת לי מדוע היית עצוב אך האם תהיה מוכן לספר מדוע אינך עצוב יותר?"

"לא אוכל לספר לך אחי היקר אנא אל תילחץ. אם לא יכולתי לספר לך מקור יגוני , על אחת כמה וכמה לא אוכל לספר מדוע התחלף מצב רוחי".

אבל השולטן לחץ ולחץ והתעקש לדעת ובסופו של דבר נכנע אחיו וסיפר לו מה קרה לו, כאשר עמד לצאת למסע אל ממלכתו ואיך הרג את אישתו האוהבת הבוגדנית.

 אבל מדוע הפסיק להיות עצוב, את זה הוא  לא היה מוכן לספר.

השולטן המשיך להתעקש עד שבסופו של דבר נכנע אחיו וסיפר לו בחיל ורעדה את אשר ראו עיניו באותו אחר צהריים.

כעסו של השולטן היה נורא והוא הוציא את חרבו מנדנה וכמעט כרת את ראשו של אחיו בזעם, אבל האח התחנן ונשבע, שכל  שסיפר אמת הוא, והבטיח לשולטן, שאם ייתן לו יום אחד נוסף של חסד, הוא יוכל להוכיח לו שהכל נכון.

למחרת יצאו שני האחים לצייד אבל בשקט ובהסתר, חזרו לארמון והסתתרו לייד הבריכה.  לא עבר זמן רב ושוב יצאה המלכה עם שפחותיה ושוב היא קראה לאדונה השחור, וכשכולם התעלסו להם בחדווה על שפת הבריכה, יצאו שני האחים מבין השיחים והרגו את כולם.

שני האחים הסתכלו זה אל זה ואמרו: מה גדולה חרפתנו, כיצד נוכל למלוך בממלכתנו ולהטיל מורא  בנתיננו כאשר אפילו נשותינו אינן סרות למרותנו והן בוגדניות כל כך.

ושני האחים נשבעו זה לזה לצאת לתור בעולם ולא לחזור לממלכתם עד שיגלו מישהו, שחרפתו גדולה מחרפתם. מישהו שהבגידה שבגדו בו, גדולה יותר.

שני האחים נדדו שנים ארוכות. במהלך נדודיהם הם חצו שבעה רכסי הרים נישאים ומדבריות צחיחים של מוות וקרחונים בערבות שרוח קוטב  מקפיאה נושבת בהם, בימים ובלילות,  והם גם הפליגו בימים רחוקים והגיעו למקומות שאיש לא הגיע אליהם לפניהם, אבל באף מקום לא מצאו מישהו שחרפתו גדולה מחרפתם.

יום אחד נטרפה ספינתם לחוף אי בלב ים והם זחלו אל החוף וביקשו לנוח מתחת לעץ, שצמרתו הטילה צל גדול על הארץ, ופתאום הם שמעו את הים גועש , ועשן החל לצאת מבין הגלים  הקוצפים ומתוך המערבולת יצא ג'ין נורא שראשו בעננים . שני האחים טיפסו בפחד נורא על העץ והסתתרו רועדים בין ענפיו.

השד האיום הוציא מבין בגדיו תיבה קטנה משובצת באבני חן ויהלומים שנראתה ליד השד הענק , כקליפת אגוז, ואחר כך  פתח הג'ין  את מנעולי התיבה בשבעה מפתחות ובפנים היתה עוד תיבה ועוד תיבה. שבע תיבות   ושבעים ושבעה מנעולים, ומתוך התיבה האחרונה, שהייתה צבועה בציבעי שחור ואדום , יצאה אישה יפיפיה שהייתה כלואה באזיקים  ועורה בוהק כלובן שנהב ועיניה שחורות עמוקות מיני ים ומחלפות שיערה תלתלים תלתלים שחורים  וחיוכה של האישה היה רב מיסתורין ועצוב. וכה יפה הייתה האישה עד שהשמש ממעל, כיסתה את פניה בענן והסתתרה כי התביישה השמש להביט ביופי כי רב .

 הג'ין הנורא והאישה התעלסו להם באהבים על החול הזהוב ואחר כך התהפך השד על משכבו והחל לנחור והאישה נותרה לבדה על החוף.

ואז לפתע הרימה האישה את מבטה וראתה את שני האחים המפוחדים על העץ." בואו אלי למטה", רמזה להם באצבעה . שני האחים המבועתים ניסו להסביר לה בתנועות ידיים מבוהלות, שהם מפחדים מהשד, אבל האישה אמרה: "אם אינכם יורדים אלי, אני מעירה את השד."

שני האחים ירדו ורגליהם רועדות.

"ועכשיו" אמרה האישה וחיוך על שפתיה, " עכשיו אני רוצה שתתעלסו עימי באהבים. שניכם!" האחים ניסו לסרב. אפשר להבין אותם, קצת קשה לתפקד מינית כששד ענק נורא יכול להתעורר כל רגע ולהרוג אותם בנשיפת אפו , אבל האישה התעקשה.

האחים תינו אהבים  עם האישה. אחד אחרי השני וגם שניהם יחדיו. והם  הרגישו מתק כה רב בחיק האישה ומצאו בו  מנוח ועונג קסום , עד ששכחו לרגע את השד המאיים שלידם, וגם שכחו שהיו מלכים פעם, בארצות רחוקות, ונפשם רק ביקשה להישאר לנצח בתוך אותו חיק לוהט מתוק , ביקשה  להתכרבל בתוך הזרועות המחבקות שליטפו אותם בהתמסרות כה רבה, וכל שרצו היה,  רק להרדם לנצח בין זרועותיה של אותה אישה מתמסרת ולא להתעורר לעולם.

 לאחר שסיימו, ביקשו האחים המבוהלים לברוח מהר שוב אל צמרת העץ, אבל אז ביקשה מהם האישה שיתנו לה את טבעותיהם.

"בשביל מה את צריכה את  הטבעות שלנו ?"

הוציאה האישה מבין בגדיה צרור ובו טבעות רבות מאוד ואז היא אמרה:

"יש לי בצרור מאתיים שבעים ושמונה טבעות, ויחד עם הטבעות שתתנו לי, יהיו לי כבר מאתיים שמונים. פעם אחת, לפני שנים הרבה הייתי בת מלך רם ונישא וביום חתונתי עם בנו של הקיסר הסיני , התעופף לו פתאום השד הנורא הזה אל הארמון וחטף אותי.

ומאז הוא כולא אותי בשבע תיבות, אותן הוא נועל  בשבעים ושבעה מנעולים, וגם קושר אותי באזיקים,  אבל הנה מאז שנחטפתי , כבר הספקתי לשכב עם מאתיים שמונים גברים והנה הטבעות שלהם הוכחה לניקמתי. עונש נורא שאני מענישה את השד המפלצת  שחושב עדיין, שאני רק שלו."

הביטו האחים זה אל זה בחיוך ואמרו: הנה מצאנו סוף סוף. יש מישהו בעולם שחרפתו גדולה מחרפתנו. מישהו שנבגד בדרך איומה יותר ואכזרית יותר ממה שנבגדנו אנחנו.

פנו האחים לדרכם ואחרי שלושה חדשים הגיעו לממלכתם.

והשולטן חיפש לו אישה חדשה אבל ביודעו את נפש האישה ,החליט השולטן  שיותר לא ייתן את אמונו באף אחת ולכן, כל לילה שכב עם אישה חדשה ולמחרת הוציא אותה להורג.

ואז הגיעה שחרזדה...

ומה מוסר ההשכל של הסיפור?

האם ניתן להבדיל בין אישה שרק מבקשת תענוגות לבין אישה שפיה וליבה שוים.

האם שחרזדה קיימת?

איני יודע....

אני עדיין מחפש אותה ....

אבל איך אפשר לדעת?

לא כל מי שיודעת לספר סיפורים מופלאים

לא כל מי שיודעת ללהט במילים

ליבה באמת טהור

להפך

בדרך כלל

המילים משקרות כל כך....