טנגו אחר

שליחות מיסטית בעיר המיזרקות  – AIX EN PROVENCE

באותו קייץ גרתי ב- Aix en Provence  בירת מחוז פרובנס בצרפת. עיר המיים (Aix  - מיים בלטינית)   עיר של מיים רבים  המפכפכים בכל   פינה ברחש פעמונים קריר. עיר של מיזרקות.

למדתי צרפתית בקורס קייץ באוניברסיטה של אקס אנ פרובנס.

גרתי ליד הכיכר של בית האופרה העתיק והיה זה בדיוק בתקופה של פסטיבל האופרה המפורסם של העיר.

.

שכרתי לי סטודיו קטן מעל הכיכר. ברחובות ,בסימטאות  שמתחת לדירה, אנשים רבים שבגדיהם בגדי קייץ שמחים, צעירות יפות כל כך, מסעדות, עצי דולב ירוקים. אקרובטים , לוליינים, אמני רחוב שמוכרים תכשיטים מעשי ידיהם. כמו שאני הייתי עושה פעם כשטיילתי בדרום אמריקה, תאטרון רחוב. רוח ערב נעימה מנשבת בשעות אחרי הצהריים  מהים ....

ערב אחד, ישבתי בחדרי וקראתי ספר. פתאום התגעגעתי לאהובתי שבארץ, לסילבי, אהובתי הצ'ילנית, שאמרה תמיד, שהיא  מעין מכשפה ואכן היה בה משהו מהמכשפה, סילבי הייתה  אישה עם כל כך הרבה כוחות מיסטים.

אני כותב עליה עכשיו , ואני מתגעגע אליה פתאום כל כך....

באותו זמן כבר נפרדנו אבל רציתי לשמוע  שוב את קולה. חייגתי לישראל ובדיוק כשהיא ענתה לי,  ב"הלו" מצלצל ומלטף,  מישהו בכיכר שמתחת לחלוני, החל לנגן בחליל את המנגינה הישראלית "שיבולת בשדה" איך הוא ידע שאני מתגעגע לסילבי שבישראל?

איך הוא ידע לנגן מנגינה ישראלית דווקא כששוחחתי עם סילבי?

שוחחנו שעה ארוכה. התגעגענו זה לזו.

ונגן החליל למטה המשיך לנגן כל מיני מנגינות יפות צרפתיות ולא חזר לנגן מנגינות מישראל.

ירדתי למטה לכיכר, חשבתי, אולי הוא ישראלי? אבל הוא אמר לי שאין כל קשר בינו לישראל והוא אפילו לא ידע שהמנגינה שניגן, היא משם.

תוגה זחלה לגרוני,  דמעות צרבו את עיני. האנשים בכיכר, בבתי הקפה, במסעדות. הנשים האלגנטיות ששתו קפה לפני תחילת ההופעה באופרה. מבטי  אהבה נוצצים, מחשופים, ענקי פנינים על צוארים רכים כצוואר ברבור.  רציתי כל כך  להתאהב במישהי הלילה.....  להזמין גם אני אישה יפה לארוחת ערב באחת מהמסעדות שברחוב .....להביט מוקסם בעיניים חושקות.......לחבק זרועות ענוגות...

התחלתי לשוטט בסימטאות. הערב כבר ירד. פנסי הרחוב נידלקו והאירו באור רך צהוב את הבתים העתיקים ואת המזרקות שבככרות.

ליבי דפק במהירות. הרגשתי שהערב זהו ערב אחר. משהו לחש לי: זהו ערב קסום. היום אתה רואה הכל אחרת. היום לכל דבר יש קצב שונה.

אישוני התרחבו, שרירי נדרכו. הרגשתי כאלו נטלתי סם מיסתורי. קול צעדי נקש ברחובות הריקים על מרצפות האבן  העתיקות. באחת הסימטאות שמעתי שקשוק רם של מיים שנבעו  מתוך ראשי שני אריות לתוך שוקת קטנה. כרעתי , השענתי ברך אחת על שפת השוקת, ולגמתי בשתי ידי  מיים קרירים. הרגשתי שכל טיפה מחליקה בגרוני באיטיות ויחד עימה נמסכים בדמי כוחות עלומים של רז מיסתורי. לא היה לי ספק ,הלילה יקרה משהו.  הלילה יקרה משהו מיסתורי ורב הוד.  הלילה יקרה משהו אחר.

התרוממתי מעל השוקת והתחלתי ללכת במורד הסימטא. כולי דרוך, מחכה לראות במי אפגוש. ידעתי – האדם הבא שאפגוש ,יהיה מישהו , שמשהו משמעותי יקרה לי עימו. קיויתי שתהייה זאת אישה. ידעתי שאם אפגוש באישה  אז  אני אתאהב באישה הזו הלילה.

פתאום הגיחה מעבר לפינה פטרה.

כן אני זוכר, זה היה שמה. קראו לה פטרה  אבל לא אותה רציתי לפגוש באותו לילה. לא רציתי לפגוש את פטרה הגרמניה היובשנית. ששפתיה קפוצות תמיד. למדנו צרפתית באותה כיתה. לא היה לי כימיה עם פטרה. היא עיצבנה אותי מעט. היה בה משהו כל כך מרובע, כל כך יבש וחסר חן למרות שהיא נראתה לא רע בכלל. היה לה חזה קופצני והיא הייתה הולכת לפעמים בגופיה בלי חזיה.

"אוף" חשבתי לעצמי. דווקא פטרה הייתה צריכה להופיע....

אבל אז חשבתי: " כנראה שהדברים אינם כפי שהם נראים. אם פגשתי את פטרה, יש לכך כנראה סיבה, יש לכך  משמעות נסתרת. ואולי בכלל ראיתי אותה לא נכון. אולי שווה להקדיש לה תשומת לב? אולי אפילו אגלה שיש בה משהו? "

פטרה חייכה לעברי חיוך קסום. פתאום היא נראתה לי פחות יובשנית ומרובעת.

"מה את עושה פה פטרה בשעה כל כך מאוחרת?"

"אני סתם משוטטת מרגישה קצת חסרת מנוח"

"רוצה לאכול משהו? לשתות קפה? "

פטרה חייכה לעברי חיוך מתוק...

ישבנו בבית קפה מתחת לעץ דולב ענף  ב-     Cours Mirabeau , השדירה המרכזית של אקס אנ פרובנס. הקשבנו לקול פכפוך המיים במזרקה. אני הזמנתי צדפות ביין ופטרה אכלה מרק דגים ברוטב איולי כתום.

פטרה סיפרה לי שהכירה גבר צעיר ערבי אלג'יראי באחד הדיסקוטקים בעיר.

"את? עם ערבי מאלג'יר? קצת קשה לי לדמיין  אותך עם ערבי . החברים שלך שבאו איתך מקלן יודעים על זה? מה הם אומרים על כך?."

"הם לא יודעים כלום. הוא ממש לא הטיפוס שלי וחוץ מזה יש לי חבר שמחכה לי בבית, קוראים לו סטפן..."

"אז מה הבעיה. למה את מספרת לי על הערבי הזה?"

" לא יודעת . אני צריכה לדבר על כך עם מישהו. האיש הזה מושך אותי נורא. אני יודעת שזה לא בסדר אבל יש בו משהו פיראי אלים. אני אוהבת את העיניים השחורות שלו. אבל .."    פטרה החלה לגמגם לחפש את המילים  " הוא לא הטיפוס שלי, זה סתם תשוקה חייתית. לא מתאים לי, ואם מישהו יידע על כך...ואם סטפן ידע.  אני יודעת שלא יצא מזה כלום , אבל רקדנו כל הלילה והיום פגשתי אותו שוב ברחוב, ממש לפני שראיתי אותך, והוא הזמין אותי לבלות  איתו סוף שבוע בקאסיס ליד הים. יש לו שם איזה דירה של חבר שלו שתהיה ריקה והוא רוצה שאני אבוא איתו לשם"

"ואת רוצה לבלות את סוף השבוע איתו?"

"מה אתה חושב? אתה בטח בז לי עכשיו נורא. חבל שסיפרתי לך. אני מצטערת כל כך . לא מתאים לי הסיפור הזה."

"ומה הלב שלך אומר?" שאלתי את פטרה והבטתי בעיניה.

פטרה השפילה את מבטה ומלמלה באצבעותיה במפת השולחן.

לאחר מכן הרימה את עיניה וחייכה.

" מה יש לך להפסיד פטרה? לכי אחרי ליבך, וגם אם זה לא ליבך, אלא רק הגעש של דמך החם, או  להט תשוקה ריגעית. מה יש לך להפסיד? את בוטחת בו? אין סכנה שיפגע בך?"

פטרה חייכה שוב.

"הוא בחור טוב. סטודנט למשפטים. אני לא דואגת בכוון הזה."

"אז לכי על זה, מה יש לך להפסיד. אף פעם אי אפשר לדעת  לאן יכולה הרוח לשאת אותך .יש כל כך הרבה הפתעות בחיים"

"אני כל כך מודה לך.... לא הייתי בטוחה, אבל אחרי שדיברתי איתך אני חושבת שבכל זאת אסע"

נפרדנו לשלום ואני צעדתי לאיטי בסמטאות הריקות עד שהגעתי לכיכר האופרה שהייתה כבר חשוכה. שתיתי פעם אחרונה ממי המזרקה והלכתי לישון.

הרגשתי מאוכזב מעט. שום דבר לא קרה הלילה. לא פגשתי מישהו חדש. לא התאהבתי. סתם פגשתי את פטרה. חבל.  כל כך הייתי בטוח שמשהו מיוחד יקרה הלילה. זה מה שהמזרקות לחשו לי הלילה.  לחשו לי בסוד שמשהו מיוחד יקרה.

וכלום לא קרה....סתם עוד לילה .....

שלושה ימים אחרי זה פגשתי את פטרה בכיתת הלימוד.

משהו בה נראה אחרת. איזה זוהר של ברק בעורה, נצנוץ של אור בעיניה. פתאום הרגשתי שהיא משדרת אנרגיות אחרות . השפתיים שלי כבר לא נראו לי קמוצות.

פטרה ראתה אותי וחייכה חיוך גדול מלא אור.

"אני כל כך שמחה לראות אותך. היה לי סוף שבוע כזה קסום. אני חושבת שאף פעם לא הייתי כל כך מאושרת . הכל בזכותך. אין לך מושג כמה עזרת לי".

ואז הבנתי פתאום:

הלילה ההוא באמת היה לילה מיוחד.

בלילה ההוא , באמת הגורל  חייך למישהו.

 חייו של מישהו אכן  השתנו בדרך דרמטית

זהו בדיוק מה שהמזרקות סיפרו לי באותו לילה. לא טעיתי. אלא שהלילה ההוא ,לא היה לילה משמעותי חשוב בחיים שלי.

הלילה ההוא היה לילה חשוב בחייה של פטרה

אני הייתי רק השליח

האדם שעזר לה לפתוח את הדלת למחוזות הקסם....

לא תמיד הגיבור המרכזי בדרמה  המיסטית  של חיי, צריך  להיות דווקא אני

לפעמים יש לי רק תפקיד מישני....

אבל בלילה ההוא היה לי תפקיד חשוב

בלילה ההוא עזרתי לכך שמישהי תהיה מאושרת...

ואולי על כן, הלילה ההוא, היה לילה משמעותי גם בחיים שלי.

והיום, אחרי כל כך הרבה שנים,

אני ניזכר בלילה ההוא

ניזכר בסימטאות הקסם של אקס אנ פרובנס,

בצללים הזהובים שעל קירות האבן העתיקים,

במזרקות שלחשו סוד,

בחיוכה של פטרה,

ואני מרגיש

אושר גדול.....

לפעמים החיים יפים כל כך....

Edith Piaf - La Vie En Rose