טנגו אחר

רקדנית הפלמנקו – פנטסיה ומציאות

ראיתי אותה רוקדת באותו לילה.

עור שחום, עיניים כהות שאש מרצדת בהן.  אישונים נוצצים  רושפים  גיצים של תשוקה 'להבות של נפש מיוסרת הרוצה לחבק בייאוש  משהו שאי אפשר להכילו.  בתנועות ידיים אלימות כמעט, בפיתולי אצבעות משתרגות,  היא ציירה שוב ושוב מעגלי כמיהות בחלל. כאשר הניפה את ראשה בתנועה מתריסה  ונידנדה אותו מצד לצד, כיסו תלתליה השחורים את פניה כמסיכה ואחר כך היא הטילה את ראשה לאחור ותלתליה התפזרו לכל עבר ונפלו שוב על כתפיה החשופות.

ניסיתי לצוד את מבטה העצוב. לרגע היא הביטה בי ואני התמקדתי באישונים השחורים וחייכתי לעברה. האם היא חייכה אלי חזרה? או שרק קימטה לרגע את שפתיה. כולה מרוכזת בריקוד?

בתנועות סיבוביות היא סובבה את אגנה שוב ושוב, טופפה ברגליה בזעם עצור על רצפת העץ, ברקיעות רגלים רועמות שכמעט שברו את הבמה.

נגן הגיטרה ליטף את המיתרים והביט בה בעיניים מלאות תשוקה. לידו הזמר, שר בקול ניחר Canto Jondo  (זמר עמוק)  סופק את כפותיו בתנועות קצובות. המחוללת הביטה בו בעינים כלות והזמר עצם את עיניו בריכוז והמשיך לשיר כשעל פניו ארשת עצובה של כאב.

הבטתי ברקדנית. בעורה השחום, בפטמותיה שבלטו מבעד לחזייה הצבעונית . מיקדתי את מבטי במשולש ירכיה. הרגשתי את האש היוקדת. רציתי להיבלע בתוכה ולשכוח הכל. הרגשתי שהאישה בוערת מולי  בוערת מתשוקה. האישה הזו הייתה אישה אמיתית. אישה- לילית.

המוסיקה הסתיימה באחת. נקישות רגליים אחרונות. מחיאות כפיים מהירות של הזמר  שסיים  בצווחה  נוראית של בכי ניחר. הרקדנית נותרה דוממת במקומה ולאחר מכן  הביטה  בעיניים דומעות בזמר, פנתה לאחור וירדה בצעד שקט מהבמה.

יצאתי מהמועדון אל האויר הקריר שבחוץ.

נהר הגאודלכביר זרם לו בשקט. אור הירח נצץ במטבעות של כסף על המיים השחורים. בצד השני של הנהר, מיגדל הזהב המורי מואר באור זהוב.

הרחק הרחק בטיילת שממול, מוסיקת רוק, מוסיקת האוס מונטונית והרבה צעירים. התחלתי  ללכת והתקרבתי למעקה שבקצה הרחוב מעל  הנהר. למטה לייד שפת המיים, זוג מתעלס באהבים. הבטתי בהם בשקט. לא רציתי להפריע. חשבתי על הרקדנית במועדון. על יופיה על המיניות המתפרצת שלה. מעולם לא ראיתי אישה כל כך מגרה, כל כך מינית. כל כך אישה. רציתי לשכב איתה. רציתי לשכב עם מישהי. רציתי להרגיש אהבה, רציתי להרגיש תשוקה. הרגשתי בודד. מה אני עושה פה בכלל? ישראלי מארץ רחוקה?

בוקר. אני מתעורר מחלום מיוסר, שותה קפה ואחר כך נוטל עימי את שק הכביסה ומחפש מכבסה ציבורית של מכונות אוטומטיות. פקיד הקבלה במלון שולח אותי למכבסה הנמצאת שני רחובות ממועדון הפלמנקו של אתמול. אני מכניס את הבגדים המלוכלכים למכונה ויושב בצד ספר בידי. אני משועמם, קשה לי להתרכז בקריאה. הספר נשמט מידי ואני מנמנם מעט.  אני ניזכר ברקדנית של אתמול, כל כך חושנית כל כך יפה. איזה רגע של קסם יפה. כמה פעמים בחיים נמצאים  כה קרוב לאישה כל כך אמיתית?

אישה צעירה נכנסת למכבסה. שיערה אסוף בגומייה. היא לובשת מכנסי ג'ינסים מהוהים קרועים ולרגליה קפקפים. את פניה מסתירות משקפיים שחורות גדולות. נראית כמורה בבית ספר קתולי  או כמישהי שאולי יצאה מתפילת הבוקר בכנסיה. "הולה פדרו" היא פונה לבחור שבדלפק " מה חדש הבוקר? יש לך איזה סיגריה בשבילי?" הקול שלה סדוק  ומכוער. קול של פריכה זולה.  

"הולה מריסול. איך היה אתמול במועדון?"

"סתם כמו תמיד. תיירים משועממים שרוצים לזיין אותי במבטם  כשאני רוקדת. אז אני עושה להם פרצופים כאלה כדי שיהיו מבסוטים, המנייאקים האלה. כל הגברים אותו דבר. אם רק היו יודעים מה אני חושבת עליהם. אם רק היו יודעים שאני אוהבת בכלל נשים?...."   צחקה בקול צרוד מכוער.

מריסול הורידה את משקפיה והרימה את זרועה בתנועה מעוגלת מעל ראשה. קימרה את כתפיה ונשאה  את ראשה בגאוותנות מתריסה . אחר כך רקעה ברגל אחת על הריצפה וצעקה. " נו פדרו. מה עם הסיגריה?"

עכשיו היא הייתה קרובה . ממש מטר ממני. ריח חמוץ של זיעה נדף מבית שחיה. על הפנים שלה היו עדיין שרידי איפור....

ואתמול חשבתי שהיא האישה הכי סקסית והכי יפה בעולם......

פעם אחת ב-Café  Las Chinitas  במדריד, ראיתי את הרקדנית הגדולה  La Chunga  , Micaela Flores Amaya  .

כשראיתי אותה היא הייתה כבר בת שישים לערך ( היא נולדה ב-1938)

זקופה,  פניה אומרים שירה, היא רקדה שעה ארוכה, כמעט ולא זזה, רק הניעה את ידיה בתנועות קטנות.

והיא, אני יודע, הייתה באמת אישה אמיתית.

וכך היא נראתה. כשהייתה צעירה..

והיום כשהיא כבר ממש מבוגרת  ולא ממש רוקדת, היא מצייירת ציורים יפים כל כך..

.

לא מצאתי סרט ביו טיוב שבו היא רוקדת.  מצאתי רק סרטים של ריקודי פלמנקו לתיירים. אז מי שירצה שיחפש לבד.

במקום זאת. כיוון שאני אוהב פלמנקו אמיתי. Flamenco Puro

הנה  משהו שכתבתי פעם על עוד  גדול  זמרי הפלמנקו, Camaron de la Isla ,  ושם , בפוסט הזה אפשר לראות אותו שר את נשמתו המיוסרת...את כאבי ליבו.