טנגו אחר

 בזמן האחרון אני רואה הרבה בכי מסביב
בכי שנגרם בעטיי
עצב , געגוע, תחינה, ידיים מושטות הנשארות תלויות באויר
עיניים מצועפות בדמעות
דמעות שאני רואה אותן מולי
והן נשארות שם
לא נשפכות לתוך ליבי
דמעות שחוצצות ביני לבינן, מסך של ערפל, של שתיקה, של ריחוק.
אני שם,, כאלו שם
וכבר לא שם בדיוק
וכבר לא שם בכלל
ואם נותר בי רגש כלשהוא אולי הוא רק רגש של חמלה, קצת רחמים , לא יותר

הייתי למישהו אחר
אכזרי יותר אולי.
אולי המילה אדיש מתאימה יותר
זה מה שרציתי כנראה להיות כשיצאתי למסע הקסם המיסתורי הזה
הפכתי לכזה ביודעין
אולי מכרתי את נשמתי לשטן, כך רציתי,
ואולי לא הייתה לי ברירה
עדיף כך כאשר מפליגים בים של אשליות
עדיף שהאשליות יהיו של אחרים
וכשאני זוכר מה הסיבה שיצאתי למסע הזה פעם
מדוע הפכתי למה שאני היום
משהו שקשור לאיזה הבטחה טיפשית שנתתי
הבטחה שעכשיו היא כל כך חסרת משמעות, כל כך לא מתקשרת למה שאני מרגיש עכשיו
כל כך לא רלבנטית...

ואולי עדיין נותרה דמעה קטנה שלי
דמעה של געגוע
למי שהייתי פעם
ושוב לא אהיה לעולם
...
אני שם
אני שם
פשוט חי לי שם
מעופף וצונח
מעופף וצונח
ואולי כבר לא צונח , למדתי לנחות מתי שאני רוצה
ככה לא מתרסקים

שוב ושוב נמצא באותם מעגלים
שלא נסגרים אף פעם
אבל כבר לא אכפת לי
הכל פשוט חסר תכלית
כל כך חסר תכלית
כל כך ריק