טנגו אחר

 מילים וביטויים שיש לבער מן השפה העברית

השפה העברית יקרה לי. זו השפה היחידה שאני שולט בה באמת. היחידה שמתמכרת אלי,  נותנת לי את התחושה שהיא שלי.

אני דובר היטב עוד שש שפות. רובן כמעט ברמה של שפת אם. ואני – שלא כמו בשיר של שלמה יידוב – גם חולם בשפות האלה. כל חלום בהתאם לאנשים שמופיעים בו, בהתאם למקומות שבהם הוא מתרחש. אם אני בחלומי בחברת אנשים מדרום אמריקה אז אשוחח עימם בספרדית בחלום, ואם אפגוש שוב בחלומי, אהובה מצרפת, אז דיברי האהבה שאלחש, יהיו בצרפתית. כאשר אני מתגעגע וליבי נכמר ממלנכוליה דווקא המילה הפורטוגזית "Saudade" מבטאת את תחושותי..

לא אכתוב על הרדידות ההולכת ומשתלטת על השפה העברית. לעיתים דווקא יש הפתעות:

יש לי בת בת 11 שקוראת הרבה ספרים ואפילו מתכתבת עם סופר ילדים ידוע,

ויש בישראבלוג , בלוג מופלא מלא רבדים , רגישויות, וחכמה עד אין קץ של ילדה שהיא רק בת 15 וכאשר התחוור לי לראשונה מתוך הקריאה בבלוג שהיא בת 15, התפלאתי כל כך: הייתכן כזה עושר בשפה, כזו רגישות, ובגיל כה צעיר? לא אספר מיהי, אבל מי שקורא אצלי בבלוג יכול לראות תגובות שלה לפעמים....

יש מילים בעברית , או ליתר דיוק בשפת הרחוב , שמעוררות בי כעס רב:

1.  המילה שהכי מרגיזה אותי, הכי מרתיחה את דמי היא:

"כוסית" מילה שכל מהותה, זילות האישה, זילות הרגש, האהבה. נכון שהאישה היא ייצור מיני, נכון שגבר מסתכל על אישה בעיניים של חייה חרמנית, תאוות מין. אבל אני מעולם לא ארגיש צורך להתחבר ל"כוס" לאישה "כוסית" אם לא ארגיש של"כוס" הזה מחוברת נשמה.

נשמה של אשה, נשמה של אדם..... ולא חשוב עד כמה הקשר יהיה אולי רק פיסי ואולי אפילו חייתי...

ולכן המילה הזו "כוסית" כל כך מקוממת.....כאלו האישה היא רק חורים ונקבים.

אישה זה הרבה יותר מכך....אולי דווקא אנחנו הגברים. מתמקדים יותר מידי בהוויה של ה"זיין" שלנו. והופכים אותו למרכז הוויתנו.

ואם אני כותב את זה, זה לא אומר שאני איני ייצור מאוד מיני וחושני.

אבל להתייחס לאישה "ככוס" בלבד. זה פיספוס אדיר.

2.  "זאתי" בעברית תיקנית צריך לומר פשוט "זאת" ולא מסוגל להבין מדוע אנשים אומרים כל העת: "האישה הזאתי, המכונית הזאתי"   אי אפשר לומר פשוט "האשה הזאת"?

3. "כאלו"    כשמקשיבים לפעמים לצעירים שמדברים, ומדברים במהירות, דומה שכל מילה שניה זה "כאלו". מזכיר לי אנשים פשוטים בכמה ארצות במרכז אמריקה שכאשר הם מדברים , גם הם , אומרים כל הזמן "pues  , ממש מעצבן. ה"כאלו" הזה מחליף אולי איזה צליל של היסוס משהו בסגנון "אה" אבל כשומעים כל העת "כאלו, כאלו ,כאלו" קורה לעיתים קרובות ( לפחות לי ) שבסוף כל מה ששומעים זה את ה"כאלו".

4. "בעצם"  כנ"ל, כמו כאלו....

5. "כפרה, כפרה נשמה"  " אחי" ביטויים כאלה שמבטאים כאלו קירבה אבל בעצם לא מבטאים כלום.

6.  "חבל על הזמן"  כשחזרתי מחו"ל אחרי כמה שנים, מצאתי פתאום את הביטוי הזה

לא יודע מהיכן הוא צמח. לא אוהב אותו. מעדיף לא להשתמש בו.

7. "אני אוהבת אותך" "אני אוהב אותך"  המילים האלה, המשפט הזה, הם  תיקנים לחלוטין. אבל המילים האלה בזמן האחרון, מעצבנות אותי....אולי אין לבער אותן מהשפה העברית, אבל כשאני נזכר מתי שמעתי את המילים האלה לאחרונה, וכאלו מתוך כוונת אמת, ומתי אמרתי אותן .....במקרה שלי לפחות, עדיף אולי ל"בער" או המשפטים האלה , מהמילון הפרטי שלי.....

 ... בספרדית יש הבחנה בין הביטוי "" Te quieroובין הביטוי  

 "Te amo"   הראשון רוצה לומר אני מחבב אותך מאוד, חושק בך, רוצה בך, והשני, רק השני, משמעותו באמת, אני אוהב באמת...

חבל שאין את ההבחנה הזו בעברית.

אבל כמו המילה "כוסית" גם המשפט אני אוהב/אוהבת אותך, הפך משהו שהוא קדוש כל כך למשהו שיטחי כל כך.....ובעצם חסר משמעות אמיתית....