אתמול פירסמתי טקסט, על אישה בודדה עצובה בחוף, ועל המבטים שלנו, שלי ושלה שננעלו פתאום זה בתוך זה.
וחשבתי שאולי יש משהו בטקסט שהוא מרתיע מעט אולי דוחה, שאולי לא אצליח להעביר את התחושה, ודווקא התגובות שקיבלתי היו עדינות ואמפטיות כל כך.
והייתה גם תגובה אחת שקיבלתי במייל, שריגשה אותי מאוד מאוד
תגובה שכתבה לי אישה עם רגישות מדהימה נדירה
אישה שקרובה לליבי מאוד
והמילים האלה שריגשו אותי כל כך, הטקסט שהיא כתבה, טוב אולי אפילו מהטקסט שכתבתי אני, אם כי המילים שלה, לוקחים את הטקסט שלי, את המחשבות שלי, למקום אחר, שלא בטוח שאליו כיוונתי...
והנה מה שהיא כתבה:
"פתאום אני רואה את האישה שמתבוננת בך בחוף הים...זו שהחליפה בגדים בטבעיות מסתירה גופה במגבת.. ועיניה מזמינות אותך..ואתה מסיט מבטך...כי היית עם ילדיך...חושש מעצמך...מעוצמתך...חולשתך...לחדור אליה ולראות אותה מעבר לבדידות חייה חסרת הבית...היית אפילו רוחץ אותה..מקרצף אותה...בסבון...חופף תלתליה הקצרים...והיא היתה ממשיכה להיישיר מבטה אליך ללא אומר...ואתה ברצינות תהומית מפרש את הזמנתה לבוא לתוכה..ולבחוש בה כבתוך שלך...ולפתע היא מנערת תלתליה ככלבה וצוחקת צחוק פראי משולל רסן..חושפת רקבון מתקדם בשורה של שיניים צהובות...אתה נרתע לאחור...מוציא מבין רגליה את איברך הנעלב...משליך מבטך מעבר לכתפך השמאלית...ורואה שהחוף התרוקן בינתיים מהעיניים שבחנו אתכם...מענין איזה מחשבות הולידו העיניים שראו...והלכו לבתיהם...זוג עיניים חומות אחד ...שהתבונן...שייך למי שכותבת עכשיו...ובולעת רוקה...וחושבת שיכולת להחליף מילה עם האישה לפשר מבטה...אולי מיהרת לפרשו? אולי אני לא מבינה במבטים של נשים? רק במבטים של גברים? אולי היא רצתה לומר לך שגם לה יש ילדים...אבל רשויות הרווחה לקחו לה אותם....וגם היא היתה יכולה לבלות איתם בחוף ואולי אפילו הילדים שלה ושלך היו מתחברים ומשחקים בכדור...כי לילדים ממש לא חשוב איפה החברים שלהם גרים ואם הם גרים בבית בכלל..הם מתחברים ממקומות אחרים..ואולי האישה הזו רצתה להגיד לה בעינים שלה שהיא מכירה אותך ממקום אחר ואתה פשוט רק לא מזהה אותה...שהיא פעם היתה מישהי מפורסמת ופשוט הגלגל הסתובב אחרת ממה שכולם חשבו ...ואולי האישה הזו רצתה לבקש בעינים שלה משהו לאכול..כי היא כבר לא זוכרת מתי אכלה...ואתה בדיוק פתחת את התיק כדי לתת לילדים שלך את הסנדויצ'ים היפים הארוזים בניילון נצמד...כמו אלה שראתה בסופר השכונתי מזמן מזמן...ואולי התביישה לומר לך שלפחות תיתן לה רק קצת כסף שתוכל לחזור מהחוף העירה...ואתה לא הבנת את העיניים שלה..כי התבוננת בה בעיניים שלך..והעיניים שלי מתבוננות בשניכם...והן בכלל עיניים אחרות..שרוצות לדעת מנין צצות המחשבות...ואיך אנחנו מפרשים את האחרים...כשאיןמילים ברורות.. רק מבטים...וזהו.. .....העיניים שלכם הציקו לי קצת...והייתי חייבת לשתף אותך..."
אז נכון, לאישה ההיא לא היו שיניים צהובות
והיא לא השרתה תחושה שהיא חורבת אדם נרקבת
אולי אפילו, אם הייתה לבושה ונראית כאישה נורמלית היה אפשר לומר שהיא נראית טוב לגילה....
וגם התגובה הזאת שלוקחת את המחשבות הלאה למצבה החומרי של האישה , ממציאה אותה אולי כאישה שהיא כבר מחוץ לחברת האנשים הרגילה , לאישה שאין לה כסף אפילו לאכול...
ייתכן, ייתכן שזה היה מצבה
אבל אני כתבתי , רציתי לכתוב, רציתי להתמקד במבטים האלה של שני זרים, שאינם יודעים דבר זה על עולמו של זה
שננעלים לרגע והופכים ליישות אחת
בלי מילים
ואני כתבתי על מה שהרגשתי באישה
איני יודע מי היא ומהי
אבל מה שאני ראיתי
היה עצב גדול בעיניים
עצב של תהומות
ובו בעת אנרגיות חיים, אנרגיות חיים של אישה ושל חושניות שהיו חזקות כל כך...
אבל זה היה רק להרף עיין
ואחר כך .... המבט הזה,
המבט הזה
כבר לא היה...
ואולי לא היה מעולם
ואולי באמת המצאתי את המבט הזה שלה ואת מה שחשבתי שהוא מביע, בדמיוני
ואולי באמת המבט הזה והתהומות שהוא הקרין היה באמת מבט של רעב וקינאה ואפילו כעס מסויים....
אולי
אבל האם זה חשוב באמת? מה רצתה האישה לומר במבטה?
זה מה שהרגשתי אני
ואני תמיד כותב על עצמי
גם כשאני עושה זאת מתוך התבוננות על אחרים....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
