טנגו אחר

דיוקן של אישה מעבר לזמן

האישה הזו הייתה פעם אישה אמיתית.

והיא חיה פעם לפני שנים רבות  מאוד  במאה השלישית בפאיום במצריים.

הנה תמונת הדיוקן שלה

באותן שנים היו במצרים שתי תרבויות שחיו זו לצד זו והתמזגו ביניהן

התרבות המצרית העתיקה

והתרבות היוונית רומית

באותה תקופה, במאה השלישית, כבר הלכה והשתלטה על שתיהן תפיסת עולם אחרת. הנצרות הכתה שרשים במצריים. העיר אלכסנדריה הפכה לאחד המרכזים החשובים של העולם הנוצרי.

במדבריות מצריים התפתחה לה תופעה חברתית חדשה: תנועת הנזירות. אנטוניוס שהיה הנזיר הראשון, יצא אל המדבר להתבודד ולהתרחק מחיי העיר המושחתים. בשנים שלאחר מכן התפשטה תנועת הנזירות למדבריות סיני ולמדבר יהודה.

התרבות הפאגנית היוונית של בני העילתות במצריים המשיכה להתקיים בפרפורי גסיסה אחרונים ודווקא אז  -  כמו שקורה לעיתים בתקופות של מעברים בין תפיסות עולם - דווקא אז נולדו מתוכה יצירות אמנות מופלאות – ציורי הדיוקן – הפורטרטים של פאיום.

המצרים נהגו לקבור את מתיהן מזה אלפי שנים בארונות עץ מקושטים, לאחר שגופות המתים שבתוכן, נחנטו, היו למומיות.

ברומא הרחוקה התפתחה מסורת אמנותית של ציור ריאליסטי.

ודווקא בעיר פאיום, במצרים , במקום שאפילו במצריים היה פרובינציאלי מעט ורחוק מהמרכז, התפתחה תופעה של ציור דיוקן המת, על פי מיטב המסורת הקלאסית , על ארון המתים , כדי להזכיר מי היה כאשר עדיין  התהלך בין החיים.

תמונות דיוקן ריאלסטיות מן העבר

מאות פרצופים שחיו פעם לפני כמעט אלפיים שנה

במוזיאון הבריטי בלונדון, בלובר בפאריס, במוזיאון האריכאולוגי הגדול בקהיר, יש חדרים מיוחדים המוקדשים לפורטרטים של פאיום. אלה חדרים צדדים. רוב המבקרים אינם מודעים לקיומם ופוסחים עליהם. אבל אני דווקא מחפש  בכל מוזיאון ארכיאולוגי את הפורטרטים של פאיום.

קצת מצמרר לראות את דיוקנם של האנשים האלה, כאלו רק אתמול צוירו . אפשר ממש להרגיש את הבל נשימתם של הגברים והנשים בתמונות...

בעל לצד אשתו, ילד שמת בדמי ימיו, אישה צעירה יפה המיישירה אליך מבט מתריס...

כשיוצאים מהמוזיאון בקהיר  והולכים ברחובות רואים פתאום פרצופים דומים ממש, בעיקר כאלה  אם האנשים שרואים הם קופטים. כי הקופטים מעולם לא עזבו את מצריים, ובעורקיהם לא נמזג מעולם דם ערבי או תורכי.

אני מתבונן בעינייך

בעורך הכהה מעט, בחתימת השפם על שפתך העליונה

בעיינייך הנוגות

בשיערך האסוף . מדמיין כיצד היה  נראה כאשר הוא פזור על כתפייך

מלטף במבטי את חלקת עורך.

שפתייך קמוצות מעט, אדומות.

האם ידע פיך נשיקות?

ואולי חייך הסתיימו ואת בתולה?

ואיש לא ליטף אותך  מעולם באש תשוקה?

ואולי רק אצבעותייך נגעו בפרח אהבתך?

אני מנסה לדמיין אותך

אישה צעירה  אלמונית מפאיום

ואולי את מזכירה לי מישהי שהכרתי פתאום?

ואולי את דומה למישהי שעוד אכיר?

לרגע

אני מתאהב בדמותך

צולל לתוך עינייך השחורות,

יוצא מתוך הזמן

 ונוגע בנפשך

 אישה!