טנגו אחר

החמצות – צ'ט בייקר ואגברטו ג'יזמונטי

ישבתי בבית קפה כדי לכתוב דבר מה.

משהו רובץ לי בראש מזה ימים ואני מנסה לכתוב אותו. אולי על ידי הכתיבה אצליח לגרש את מורסת הצללים הזו שמעיקה כל כך עלי ומסרבת להרפות.

רציתי לכתוב אבל בבית הקפה הייתה אוירה רגועה ואפשר  היה לשמוע את קולו של צ'ט בייקר מלטף בחושניות עצובה, מנגן בקול חצוצרה  בחלל החדר, מנסר ברוך מלנכולי  את את המיית הלב.

המוסיקה נשאה אותי למקומות אחרים, עוררה בי געגועים. ניזכרתי שהייתי בהופעה של צ'ט בייקר פעם. היה זה  באוקטובר 1987 , כחצי שנה לפני מותו במאי 1988.  ההופעה הזו הייתה אולי  אחת האחרונות שלו. כמה חדשים אחרי זה הוא מת, נפל או נדחף מחלון של מלון זול באמסטרדם, ובחדרו כמויות גדולות של הרואין וקוקאין והוא עדיין לא בן 60.

באותה תקופה לא הכרתי ממש את צ'ט בייקר. כאשר הייתי כמה ימים לפני כן במועדון הג'אז הידוע New Morning  ראיתי מודעה על ההופעה שלו. השם נשמע לי מוכר, ידעתי שזהו שם חשוב בעולם הג'אז והזמנתי להופעה את ניקול, האישה שבה הייתי מאוהב באותו זמן ( ושפגשתי אותה באותו מועדון כמה שבועות קודם לכן).

לא ממש נהניתי מההופעה. איני זוכר ממנה דבר. אפשר לומר שאפילו השתעממתי מעט. צ'ט בייקר נראה זקן ומרוט. שיניו שבורות ומבטו כבוי. במהלך הערב הוא רק ניגן בחצוצרה , בסגנון ג'אז בי פופ ולא שר בכלל וכל הערב שתה ויסקי עד שהיה כמעט שיכור. הקהל מחא כפיים בהתלהבות ודומה שהערצת הקהל לא השפיעה עליו והוא רק חייך חיוך עקום והמשיך לנגן.

בשולחן לידינו התישב מישהו שנראה לי מוכר. הוא ישב שם לבד במשך כל ההופעה והקשיב למוסיקה. היתה לו חזות משונה, אחרת, זקן קצר שפם, עיניים משונות  ושיער ארוך מאוד  מתולתל שהיה מכונס במין קוקו עגול לתוך מצנפת עגולה צבעונית. התבוננתי בו כל הערב ולא הצלחתי להיזכר מאיפה אני מכיר אותו.

באותו לילה, דיברתי עם ניקול הרבה על ג'אז. סיפרתי לה על נגן ג'אז שהערצתי  אז את נגינתו. נגן ג'אז ברזילאי בשם אגברטו ג'יזמונטי. מלחין מרתק המשלב מסורת קלאסית וג'אז  עם אלמנטים של פולקלור  ברזילאי. דיסק אחד שלו Magico  אותו הקליט עם נגן הבאס צ'רלי היידן ונגן הסקסופון הנורווגי יאן גרבארק, היה  אהוב עלי במיוחד.

הפעם הראשונה ששמעתי את Magico  היתה באכסניה  זולה בקוסקו בפרו. אחד האורחים, צרפתי, ניגן אותו שוב ושוב בטייפ הקסטות שלו וכך התוודעתי בפעם הראשונה לאגברטו ג'סמונטי. כשנה אחרי זה הייתי בהופעה שלו באולם ימק"א בירושלים ואני זוכר שהקהל באולם היה כל כך מכושף ומרוכז במוסיקה המופלאה שאם היה זבוב מעופף באולם, כולם היו יכולים לשמוע אותו.

בסיום ההופעה ניגש האיש ,שישב בשולחן לידנו, לצ'ט בייקר ולחץ את ידו.

"הוא נראה לי כל כך מוכר" אמרתי לניקול " לא מצליח להיזכר מאיפא".

למחרת קניתי לניקול את הדיסק Magico

ניקול הסתכלה על העטיפה, הסתכלה בתמונתו של אגברטו ג'יסמונטי ואמרה בהפתעה:

"תסתכל על התמונה, זה הרי האיש שישב לידנו אתמול בהופעה" הסתכלתי בתמונה. כמובן, זה היה אגברטו ג'יסמונטי. איך לא זיהיתי אותו. המוסיקאי הנערץ עלי ביותר. אם רק הייתי יודע.

אם רק הייתי יודע? ומה הייתי עושה אם הייתי יודע? הייתי ניגש לשולחנו ומברך אותו בפורטוגזית? אומר לו כמה שאני אוהב את המוסיקה שלו? ואז? מה היה קורה? אני מניח שהיה מחייך במבוכה ומודה לי ולוחץ את ידי ובזה זה היה נגמר. ואולי לא? אולי הוא היה כל שמח שאני מכיר את ברזיל ויודע  פורטוגזית שהיה  מזמין אותי לשולחנו והיינו משוחחים כל הערב  ואולי היינו נהיים חברים טובים?

זה לא קרה. החמצתי משהו באותו ערב.

וגם את צ'ט בייקר החמצתי. רק שנים רבות לאחר מכן התחלתי להקשיב ממש למוסיקה ולשירה של צ'ט בייקר ולאהוב אותה כל כך. אולי אם הייתי מכיר אותה כבר אז, הייתי מקשיב אחרת לצ'ט בייקר באותו ערב. מתבונן בפניו, מנסה ללמוד אותו. אגדת ג'אז מהלכת שהייתה לי זכות לשמוע אותה ממש לפני מותה ואני בעצם לא הבנתי מה גודל הרגע ולא כל כך התרכזתי במוסיקה ובהופעה אלא שוחחתי עם האישה שהייתה איתי.  הייתי בתוך ספור אהבה והמוסיקה שבמועדון, הייתה רק צלילים מלנכולים ברקע שלא הקשבתי להם ממש.

ואולי כן הקשבתי?

באותו סתיו בפריס הייתי מאוהב

ואולי בגלל צ'ט בייקר שעזר בצליליו ואני אפילו לא ידעתי שהוא שם.

צ'ט בייקר שר  Time after time

ושם באתר של יו טיוב אפשר לשמוע קטעים נוספים בביצועו כולל My Fanny Valentine המפורסם...

אגברטו ג'יזמונטי ב-    Magico