טנגו אחר

שביתת המורים – דבר חיובי ביותר

כשהייתי בתיכון - אני חושב שזה היה בכיתה ט'  - הייתה שביתת מורים גדולה שנמשכה אולי שלושה שבועות או חודש.

אמא שלי כבר לא ידעה מה לעשות איתי. עליתי לה על העצבים. קראתי כבר את כל הספרים. כדורגל לא אהבתי לשחק ולכן לא יצאתי לרחוב ונדנדתי לה בבית . כל הזמן רציתי לעשות משהו אחר ולא ידעתי מה.

ואז היה לאמא שלי רעיון –

אמא שלי הייתה עיתונאית ותקופה מסויימת בחיינו, גרנו בארצות הברית ושם היא למדה לדעת , שבכל בתי הספר התיכון מלמדים את התלמידים לכתוב במכונת כתיבה.

ויום אחד היא אמרה לי:

"מה דעתך ללמוד להדפיס במכונת כתיבה?"

הרעיון נראה לי מצויין, באמת רציתי לעשות משהו ולמה לא ללמוד להדפיס, וחוץ מזה ידעתי שזה יהיה באיזה קורס של מזכירות ובטח יהיו שם  הרבה חתיכות ( טוב הייתי קטן וביישן אבל להסתכל על בחורות כבר ידעתי).

באותו זמן – לפני עידן המחשב – היו כל מיני קורסים  שהבטיחו ללמד הדפסה מהירה עוורת ב-12 שעות. אמא שלי רשמה אותי לקורס כזה, בבית ספר של מזכירות ליד כיכר דיזנגוף ( שאז היא עדיין הייתה באמת כיכר דיזנגוף, לפני שבנו בה את המזרקה המכוערת של אגם).

אני זוכר את כיתת הלמוד. שורות שורות של שולחנות בית ספר ועל כל אחד מהם מכונת כתיבה ישנה . במשך שבוע או שבועיים, הדפסתי ( לא הכירו אז את המילה הקלדה)  שוב ושוב מתוך ספר שהודפס בסטנסיל ( אז לא היו מכונות צלום או מדפסות)  ועם סיום הקורס, עשיתי בחינה וקיבלתי תעודה שאני מדפיס בקצב מהיר של מזכירה מדופלמת....

מאז אני תמיד מדפיס. לא מסוגל לכתוב בעט יותר משתי שורות.

כבר בתיכון הדפסתי את כל העבודות ותמיד קיבלתי ציונים קצת יותר גבוהים בגלל שהדפסתי.

אני לא זוכר בכלל מה למדתי בתיכון.

יש לי יידע עצום, אנצקלופדי כמעט, אפשר לומר, אבל אם אני באמת חושב ,מה מכל היידע הזה קיבלתי בתיכון ומה למדתי לבד , אני מגיע למסקנה העגומה שלא הרבה קיבלתי בתיכון.

אז לפחות בשבילי, השביתה ההיא אז,  תרמה מאוד לחינוכי , כי בשביתה ההיא למדתי להדפיס במכונת כתיבה.

ואחרי כמה שנים – כבר הייתי אחרי צבא – ומדריך בחברה להגנת הטבע בסיני, הייתה עוד פעם שביתת מורים גדולה . איני זוכר איך ולמה, אבל  פתאום בגלל השביתה, ובגלל שלא היה מה לעשות עם כל בני הנוער, הגיעו המון המון טיולים מאורגנים לסיני והייתה לנו הרבה עבודה והרווחתי לא מעט כסף...

אז גם השביתה ההיא הייתה חיובית מאוד מבחינתי...

פעם החינוך היה מיועד רק לעילית או לבני האצילים או לאנשים חכמים ומוכשרים במיוחד.  מערכת החינוך המודרנית היא בעצם תוצאה של המהפכה התעשייתית.

פתאום לא היה מה לעשות עם הילדים.

לפני המהפכה התעשייתית ,הילדים היו עם ההורים שלהם בשדה ועבדו עימם כל היום בחקלאות.

אבל בעקבות המהפכה התעשיתית ההורים נעלמו למשך שעות רבות כדי לעבוד במפעלים, ומישהו היה צריך לשמור על הילדים באותן שעות.

וכך נולד החינוך הציבורי המאורגן ,  כדי לפתור בעיה של שמרטפות לילדים.

זו גם התקופה של עליית המדינה המודרנית, הלאומית, ובתי הספר ומערכות החינוך הציבורי יכלו גם לשמש את רשויות המדינה והשליטים  כדי לעשות אינדוקטרינציה לילדים, ולהפוך אותם לאזרחים נאמנים, שאפשר להניע אותם בשם כל מיני אידאלים נעלים ואז החלו  גם להופיע מילים כמו מולדת למשל....והקרבה למען הכלל, ולמען הערכים ואזרחים  שומרי חוק    וכו' וכו' וכו'...

אבל לסיום

כמה מילים רציניות יותר:

אני דווקא חושב שמקצוע המורה הוא מקצוע נעלה

אפילו הייתי מורה להיסטוריה כמה שנים....

אני חושב שהמשכורת שהמורים מקבלים היא מבישה....

אבל על זה הרי כולם כותבים ומה  אני יכול לחדש...

חברה אנושית שאינה מאמינה יותר בחינוך, בהעברת גוף של יידע, מסורת, מודעות לעבר, כלי ביטוי מסודרים  ומחשבה מאורגנת, היכרות ומודעות לשפה, כבוד לתרבות

 היא חברת אנשים שלא תגיע רחוק.

אני תוצר של מערכת החינוך הישראלית של שנות השישים והשבעים.

בשנים ההן ישראל הובילה בכל המדדים הבינלאומים של חינוך.

אנשים שלמדו במערכת החינוך הישראלית אז, קיבלו שנים לאחר מכן פרסי נובל...

אני עדיין זוכר את מיפקד הבוקר בבית הספר היסודי. כשהמיפקד היה ניגמר  היינו נכנסים לכיתות ותלמידים מהכיתות הבוגרות היו בודקים אם הנעליים שלנו מצוחצחות ואם הבגדים שלנו נקיים. כל בוקר  במהלך המיפקד, המנהל היה מדבר איתנו ואומר לנו את דעתו על עניני היום והיינו שרים את ההמנון ואחד התלמידים היה קורא פרק בתנ"ך או מספר תהילים.

אני עדיין יכול   גם היום ,  לדקלם מהזכרון את כל הפסוקים האלה...

מישהו בכלל מקריא פסוקים מהתנ'ך בבתי הספר החילונים? יש בכלל עוד מיפקד בוקר?

יום אחד, אולי אחזור להיות מורה שוב

אבל אם אעשה זאת זה יהיה כנראה בהתנדבות,

בשביל הכף

פרנסה הרי לא תהיה לי מזה....