טנגו אחר

על צביעות ודמעות תנין.

דה לא טקסט שלי, זה של לואיס קרול, מחבר עליסה בארץ הפלאות.

מי שמצא את התרגום העברי ולכן יש לתת לה את  זכות היוצרים על הגילוי, כי מצאתי את זה אצלה בבלוג בדף התגובות, זו הכותבת הנהדרת מנטה. תודה לך מנטה שהזכרת לי טקסט שלא קראתי מזה שנים...

ולמה דווקא היום אני מפרסם את זה אצלי בבלוג?

יש לי כנראה סיבות......

סוס הים הנגר והצדפות

זרח השמש על הים,
גירש בעוז כל צל,
בכל כוחו האיר גליו,
החליק, הבריק, סלסל,
וזה מוזר כי זה קרה
בשעת חצות הליל.

גם הלבנה זרחה נוגה,
שכן חשבה בתום
כי אין לשמש כל תפקיד
אחרי שקיעת הים
"וזו נבזות שבא", אמרה,
"לתפוס את המקום".

הים היה רטוב-רטוב,
החול יבש-יבש,
ענן ממעל לא נראה
כי אין ענן גולש,
וציפורים לא עפו שם
כי ציפורים לא יש.

וסוס-הים והנגר
הלכו שם יד ביד
ובראותם את כל החול
פרצו בבכי מיד.
"לו רק סולק החול", אמרו,
"היה פשוט נחמד!"

"מה דעתך?" סח סוס-הים,
"לו טאטאו החול
חמש שנים חצי שנה
היו גומרות הכל?"
בכה עוד רגע הנגר
וסח: "ספק גדול".


"טיילו אתנו, צדפונים".
אז סוס-הים הזמין,
"יפה שיחה בשעת טיול
בחוף מזה המין,
ולארבעה גם יד נחזיק,
משמאל או מימין".

וזקן הצדפונים הביט,
התמיד בשתיקתו,
ורק קרץ וראש כבד
הניד בשלילתו,
כלומר, שאין לו שום רצון
לצאת מקליפתו.

אך ארבעה צדפים רכים
לבשו מעיליהם
וחיש קרבו מהודרים
בברק נעליהם
וזה מוזר, כי כנודע,
רגליים אין להם.

עוד ארבעה בעקבותם
התלהבו, קרבו,
ועוד ועוד מתוך הים
עלו והתייצבו,
על קצץ-גל דילגו חיש-קל
לחוף-והתלוו.

הלכו עוד דרך ארוכה
סוס-הים והנגר
ואז בנוחיות ישבו
על סלע-חוף קצר
וכל הצדפונים ניצבו
מולם כמו למסדר.

"הגיע זמן", סח סוס-הים,
"לשיח בין אחים
על נעליים, על ספינות
על כרוב ועל מלכים
ומה מרתיח את הים
ואם פילים פורחים".

"המתינו קצת", הצדפונים
ביקשו בחרדה,
"כי יש בינינו שמנמנים
שנישמתם כבדה".
"נו, טוב, נמתין", סח הנגר
והם אמרו תודה.

":
"נחוץ לנו", סח סוס-הים,
"כיכר של לחם עוד,
וחומץ קצת ומעט פלפל
יהיו טובים מאוד.
אם מוכנים אתם, צדפי,
ניגש עכשיו לסעוד".

"אך לא אותנו!", באימה
צווחו הצדפונים,
"אחרי טובכם הרב יהיה
זה מעשה שטנים!"
"הנוף יפה", סח סוס-הים,
"אתם לא נהנים?"

"הייתם", סוס-הים אמר,
"חברה כה נעימה!"
והנגר אמר רק זאת:
"חירש אתה, או מה?
מזמן ביקשתי עוד פרוסה
ואוזנך סתומה".

"שנתבייש", סח סוס-הים,
"טמנו להם פח.
הלכו אחרינו כה רחוק
והשתדלו כל-כך!"
והנגר אמר רק זאת:
"את החמאה תמרח!"

"אבכה לכם", סח סוס-הים,
"וביגונכם אדאב",
והוא בחר את הגדולים,
שטוף באנחותיו,
ובמטפחת מכיסו
מחה את דימעותיו.

"הו, צדפונים", סח הנגר,
"היה טיול מושלם.
עכשיו צריך כבר לחזור, לא כן?"
אך לא נשמע קולם
וזה כבר לא היה מוזר,
כי נאכלו כולם.