נסעתי אתמול בלילה, אחרי שביליתי ערב עם ילדי, נסעתי לירושלים.
היה לי עצוב....אני די עצוב לאחרונה ... החיים שלי השתבשו ואני טרם הצלחתי לבנות את עצמי לגמרי מחדש...
אני אוהב את הנסיעות הארוכות האלה אל תוך החושך. הכבישים ריקים, האישונים שלי מורחבים. הגוף שלי ער ומלא באדרנלין. אני שומע מוסיקה שאני אוהב והצלילים במכונית אופפים אותי מכל עבר... אני גם אוהב לשוחח בטלפון כשאני נוהג, עם חברים וחברות,בעיקר חברות....אני מתחבר טוב יותר לנשים, גם אם הקשר ביננו הוא קשר של חברות בלבד.
הייתה שעת לילה מאוחרת. לא רציתי להעיר מישהו משנתו. רציתי לדבר עם אדם קרוב , ואז נזכרתי בה באישה המופלאה הזו שאני אוהב כל כך . ניזכרתי באור הנר. אישה כל כך מיוחדת שתמיד תמיד - כאשר דיברתי איתה - הרגשתי איך האור הגדול של נשמתה אופף אותי בכל כך הרבה אנרגיות של חום ואנושיות...
היתה תקופה... לפני חדשים רבים, שהיינו מדברים כמעט כל לילה שני ( כי אור הנר היתה תחת השפעת התרופות החזקות והחיים שלה אז, היו יום של ערות ויום של שינה) . היינו מדברים מאוחר בלילה, אחרי חצות, כי אלה השעות שבהן היא הייתה ערה. אלה גם השעות בהם היא הייתה כותבת בדרך כלל, את הפוסטים המופלאים שלה.
הייתי במשבר באותה תקופה ואור הנר עזרה לי כל כך באנושיות שלה, באמפטיה, באהבת האדם הענקית שלה, בחום המופלא של נשמתה.
לפני כמה חדשים. אור הנר הייתה במשבר והפסיקה לכתוב. מגיבים רבים חשבו שזה בגלל מצב בריאותה. ואני ידעתי שהסיבה היא אחרת, כי אור הנר דיברה איתי על כך . דיברנו אז ארוכות ואני מרגיש , שאולי עודדתי אותה מעט ואולי גם תרמתי במידה מסויימת ( יחד עם אחרים )' להחלטתה לא למחוק את הבלוג וגם לחזור ולכתוב ...
אני מרגיש שהייתה לי זכות גדולה נדירה להכיר את האישה המופלאה הזו. אישה שהיא אדם, כל כך מיוחד כל כך יפה כל כך מלא אנרגיות של אור. אני מודה לאור הנר על שהייתה לי הזכות להכירה, להרגיש שהיא, גם חברה טובה.
מזמן לא דיברנו, אולי חדשיים עברו. ידעתי שמצב בריאותה לא פשוט ונהיה לאחרונה יותר קשה .... בשבועות האחרונים, ניסיתי כמה פעמים להתקשר ולא הייתה תשובה . פעמים אחרות דיברתי עם בני משפחתה והם סיפרו לי שהיא ישנה.
מזה כמה שבועות היא כבר לא כותבת בבלוג....
חייגתי את המספר ושמעתי אותה שוב. שמעתי את הקול החם והטוב והקול הזה היה כל כך נעים ,כמו תמיד, אלא שהפעם הוא היה חלש.."אני שמחה שאתה מתקשר, מה שלומך? ... אני לא מרגישה כל כך טוב..... אבל דבר אתה. ספר לי מה קורה. אני אקשיב"..
" מזמן לא כתבת... התגעגעתי....."
"דווקא הערב כתבתי משהו, חשבתי שבגלל זה אתה מתקשר"
" לא, לא קראתי.... אני במכונית"
ליבי ניבא רעות.....
"אני אקרא כשאגיע הביתה"
"טוב" היא אמרה לי. בקול רועד, חלש....
אמרתי כמה משפטים של עדוד של אהבה. ניסיתי להעביר אנרגיות טובות, חיבוק.... לא הרגשתי שאני ממש מצליח.. ואור הנר אמרה רק... "אני עייפה"....."ותשמור על עצמך"....ואני אמרתי לה ש"אני אוהב אותה" ואמרתי "להתראות"
יותר מאוחר בשעת לילה מאוחרת ראיתי מה אור הנר כתבה....
והרגשתי תחושה שאיני מסוגל להגדירה במילים ... משהו מצמרר שיש בו אימה נוראית וקודרת....
הרגשתי אותה כל כך את אור הנר
וכל כך רציתי לחבק אותה.
הפוסט היה חסום לתגובות....
אור הנר אני אוהב אותך
יש בך כל כך הרבה אור
אור ענק של להבת אש זוהרת
והאור שלך אינו להבה מרטטת של נר קטן
והאור שלך לא הולך להחלש או להיכבות בקרוב
את שומעת!
את עדיין כאן!
ואת עוד תהיי איתנו ועם ילדייך ועם בעלך עוד הרבה זמן
כי את פשוט "אור"
אור גדול מאוד מאוד מאוד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
