ושם היא עמדה, שיערה מתבדר ברוח הערב הקלה, מחפשת אותי במבטה, ידה מקרבת את הטלפון הנייד לאוזנה, מנסה לצלצל, לשאול היכן אני.
ואז היא ראתה אותי ולמרות שהיה חושך הרגשתי את אור חיוכה הקורן.
והיא התקרבה אל המכונית שלי ואני יצאתי אליה והרגשתי שאני רועד כולי.
הסתכלנו לרגע זה על זו. אני חושב שחייכנו . התרגשנו כל כך. אולי גם פחדנו.
ואחר כך התחבקנו ונשארנו מחובקים שעה ארוכה, אולי שלוש דקות אולי עשרים. דומה שהזמן עמד מלכת. כי הרף העיין הזה היה נצחי כל כך...ולא רצינו שהרגע הזה ייגמר לעולם.
חיבקתי את כתפיה הצרות והיא החזירה לי חיבוק, ואחר כך היא חיבקה אותי חזק יותר, כאלו ניסתה לבלוע אותי בעוצמת חיבוקה, להכיל אותי, להתאחד עימי כליל.
ואני חיבקתי אותה אלי חזרה והרגשתי את כתפיה רוטטות ויכולתי לחוש שעיני רטובות מדמע.
ליטפתי קלות את שיערה, והיה לו ריח חבצלות, ושמעתי את נשימתה מרפרפת על לחיי...וציירתי עגולים באצבעי על גבה הדק והרגשתי שאני מחזיק בין זרועותי גוזל ניכמר שפלומתו קטיפת זהב.
ואז נפרדנו לרגע מעוצמת החיבוק והבטנו זה בזו, וחייכנו . ועיניה היו טובות כל כך , ניצוצות רושפים של אור נגוהות ...
התבוננתי בה לרגע והיא הייתה נבוכה מעט מפני מבטי החודר
ורציתי לנשק אותה, אבל היא השפילה את מבטה ולחששה בקול הפעמונים הצרוד שלה " השכנים אולי מסתכלים".
נכנסנו למכונית ולרגע, היה בתוך המכונית אור גדול, ויכולנו לראות זה את זו.
" נכון היא אמרה, העיניים שלך כחולות"
ואני רק אמרתי לה:
" את כל כך יפה"
ואז התנעתי את המכונית והתחלתי לנסוע וליבי מלא רון וידי האחת נוהגת וידי השניה בתוך כף ידה ולא יכולנו להרפות..
ואני ידעתי
שאת הרגע הקסום הזה
אזכור לתמיד..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
