טנגו אחר

רציתי לכתוב כמה מילים על אושר

ופתאום לא מצליח לכתוב

והיו כל כך הרבה רגעים מאושרים היום :

נסיעה באוטו עם חלונות פתוחים, ריח אדמה רטובה, פרדסים רחוצים, תפוזים ועלים ירוקים נוצצים בשמש. שמיים כחולים בין טיפות.

עצרתי באיזה מכולת לקנות עתון ואז פתאום התחשק לי לאכול קרמבו.

כל כך הרבה שנים שלא אכלתי קרמבו.

קילפתי את הקרמבו מנייר הכסף הסגול זהוב שלו, וגילגלתי את הטעם הנימוח בפי....

קרמבו, טעם ילדות.

ובערב הלכתי עם הבנות שלי לאכול פאלפל והבטתי בפניהן, והן כל כך יפות. וכשנפרדנו הן חיבקו אותי שוב ושוב

ואחר כך  הן חיבקו אותי  חיבוק אחרון לפרידה, חיבוק ונשיקות של סנדוויץ, אחת מכל צד.

ובבוקר התעוררתי  אחרי לילה מאושר, לתוך מציאות של קסם .בתחושה שכך אני רוצה להתעורר, בדיוק במקום בו התעוררתי... אבל.... על זה  איני רוצה לכתוב...

ובדרך לירושלים שמעתי המון מוסיקה דרום אמריקאית, שאם לא מבינים אותה חושבים שהיא שמחה, כי יש בה הרבה קצב קופצני אבל אם מקשיבים למילים מבינים ,שהשירים דווקא עצובים מעט....אבל, למרות התוגה שבשירים, היה לי כל כך כף לשמוע אותם...

ואז הגעתי הביתה ופתחתי את המחשב וראיתי שאור הנר חזרה לכתוב.

ראיתי שהלהבה שלה בוערת שוב ובעוצמה.

קראתי וליבי ניתר משמחה.

יום מאושר

מהימים האלה, הנדירים כל כך, שאין בהם צללים ולאן שלא  מביטים רואים רק

אור ואור ואור