טנגו אחר

היא הייתה נערה מפלסטיק

בתקופה שטיילתי בדרום אמריקה הייתי עושה עגילים ומחרוזות ומוכר אותם בחופים, בקמפוסים בבתי הקפה. Hipi Artesano , כך קוראים לאמני הרחוב האלה בספרדית. היה לי שיער בלונדיני ארוך, הייתי לבוש כהיפי, ווסט צבעוני , צמידים על הידיים, מחרוזת עם קמע על הצוואר, הייתה תקופה שהיה לי קוף קטן ובזמן שהייתי מוכר, הקוף היה יושב  על כתפי ועושה פרצופים לאנשים ( והיום אני כזה איש אפור ומרובע בחליפה ועניבה...) . היה לי אז מנהג: פעם ביום לפחות, הייתי נותן למישהי זוג עגילים או מחרוזת במתנה. בימים בהם הייתי מוכר  היו מתבוננות בקופסת התכשיטים שלי הרבה בחורות. חלק היו קונות, אחרות היו רק מתבוננות והולכות.  לפעמים הייתי מקבל מחמאות על עבודותי היפות, על הכשרון שלי, על כך שהסגנון שלי אחר. פעמים רבות  היה קורה  שצעירה נלבבת חיננית, שהייתה מתלהבת מעבודותי אבל  הייתה מביעה צער על שאין לה כסף ועל כן אינה יכולה לקנות מתכשיטי, למרות שהייתה רוצה מאוד, ולכן פעם ביום -  הייתי משמח מישהי ונותן לה משהו במתנה. החיוך הרחב, העיניים שהיו מלאות באור ובהכרת תודה, פשוט היו עושות לי את היום.

בדרך כלל, כמעט תמיד, הבחורה הייתה מודה לי נרגשת ואז הייתה הולכת ויותר לא הייתי רואה אותה אף פעם אם כי,  היו כמה פעמים שהבחורה חזרה בימים אחרים או שהיתה מתחילה איתי בשיחה...

כאשר חזרתי לישראל המשכתי למכור את תכשיטי, בעיקר באוניברסיטה. בהתחלה רציתי להמשיך במנהג הזה ולתת כל יום מתנה למישהי אבל מהר מאוד הפסקתי. עם הישראליות זה פשוט לא הלך: היו נשים ישראליות חמודות שהתלהבו מתכשיטי אבל כאשר הייתי מפתיע אותן פתאום, מוציא זוג עגילים מתיבת התצוגה ואומר לבחורה:

" קחי בשבילך, מתנה", הבחורה הייתה נסגרת פתאום, מתבוננת בי במבט חשדני ופשוט מסרבת לקבל...

אני חושב שלא הייתה ישראלית אחת שהסכימה. ככה זה, אנחנו הישראלים עם חשדן עם גנים של סוחרים שעושים כל הזמן חשבונות...כשהייתי מציע את מתנתי, הבחורות הישראליות ההן היו בטח חושבות: לא ייתכן שהוא נותן לי מתנה סתם כך, בטח יש לו אג'נדה נסתרת. אם הוא נותן לי מתנה עכשיו, אחר כך  אני בטח אשלם על זה כפל כפליים.... וכו' וכו'....

אז הפסקתי לתת מתנות סתם כך לנשים ישראליות שלא הכרתי

ואחר כך גם הפסקתי לעשות עגילים,

אבל אני בכלל רציתי לכתוב היום על ספור שהיה לי עם נערה מפלסטיק בדרום אמריקה אבל הרשומה הזו מתחילה להתארך ועל כן אפסיק פה ואספר את הספור הזה בפעם הבאה.

המשך יבוא

(זה לא אני ואלה לא התכשיטים שלי אבל ככה זה היה נראה בערך, אם כי הייתי נייד יותר, רק תיבת תצוגה אחת)